כשהרב פרופ' שמואל די־סיני, רבה של רומא, החליט על סגירת בתי הכנסת בעיר, רבים הגיבו בתמיהה ובכעס. היה זה בוקר פורים, מאות יהודים כבר עמדו לצאת מהבית כדי לשמוע את קריאת המגילה בשנית, ולפתע התברר להם שכל התפילות במניין מבוטלות. "שאלו אותנו 'איך אתם מעיזים לסגור בתי כנסת?'", מספר הרב די־סיני. "חשבו שאנחנו משוגעים, שאנחנו מניחים את ההלכה בצד. היו הרבה שבאו אליי בטענות, או צעקו על רבני הקהילות שלהם ודרשו שבית הכנסת ייפתח. אבל לא היו לנו אפשרויות אחרות. מאז כבר בכל רחבי העולם נסגרו בתי הכנסת – בארה"ב, בצרפת, באוסטריה, בבריטניה ובמדינות נוספות. לצערנו, אנחנו היינו הראשונים. הרבנים שבאותו זמן הקלו ביחסם לנושא פועלים עכשיו כמונו וסוגרים את בתי הכנסת. לאט־לאט כולם עוברים להסגר".
לצד האיסור על פתיחת בתי הכנסת, נדרש הרב די־סיני לספק פתרון מיידי לקריאת המגילה בקהילות איטליה. "עד אותו ערב פסקנו, כפי שהכריעו רוב הפוסקים בשנים האחרונות, ששמיעה דרך רמקול או טלפון אינה מוציאה ידי חובה בקריאת מגילה. אבל כעת המצב השתנה, ולא הייתה כל אפשרות לקיים את הקריאה הקהילתית. במקביל נחשפנו לפסק הלכה של הרב צבי שכטר מהישיבה יוניברסיטי וה־OU, שאמר שבתנאים מיוחדים העונים להגדרת 'אונס', אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים המתירים לשמוע את המגילה באמצעים אלקטרוניים. לכן בבוקר פורים פרסמנו שנקיים קריאת מגילה דרך האינטרנט, על סמך פסיקת ההלכה של ה־OU".
"כתבתי לקהילה לא לנשק יותר את המזוזות, וגם לא את הטליתות והציציות, בבתי הכנסת. כאן באיטליה האווירה חמה גם אצל היהודים – כולם מתנשקים כל הזמן ולוחצים ידיים. בזמן ברכת כוהנים, למשל, נוהגים להיכנס תחת טלית של אדם מבוגר, לא בהכרח אבא שלך, ואחר כך כמובן מנשקים זה את זה"
איך נערכים בתוך זמן קצר לקריאה ברשת?
"ערכנו כמה סבבים של קריאה, ופרסמנו את השעות. במקביל, הוצאנו הקלטה של החזן שלנו קורא את המגילה מילה במילה, בצורה איטית, כדי שמי שאינו יודע את הקריאה יוכל לחזור אחריו ולקרוא באופן אישי מתוך מגילה כשרה. זה היה פתרון יצירתי של הרגע האחרון".
בשבועות האחרונים שוחחתי כמה פעמים עם הרב די־סיני, הסמכות הרוחנית הבכירה ביהדות איטליה – המדינה שמתמודדת עם ההתפרצות הקטלנית ביותר של נגיף הקורונה, לעת עתה ולפי הנתונים הרשמיים. כמו במקרה של בתי הכנסת כך גם בסוגיות הלכתיות נוספות, הרב די־סיני נאלץ לקבל הכרעות כואבות ימים ושבועות לפני שעמיתיו ברחבי העולם ניצבים מול אותן שאלות. באחת משיחותינו אמר לי הרב כי הוא חושש מאוד מהסוגיה שתעלה כאשר יהודי ימות ממחלת הקורונה: כיצד מטהרים את הנפטר בלי לסכן את אנשי החברה קדישא בהדבקה? "לא מעט מקורות הלכתיים כבר התייחסו בעבר לשאלת הקבורה של אדם שמת כתוצאה ממחלה מידבקת. מהפוסקים עולה שצריך למנוע ככל האפשר את המגע עם הנפטר", אמר לי בשיחה ההיא.
זמן קצר אחר כך גבה נגיף הקורונה קורבן ראשון מיהודי איטליה: מיכאל סקיאמה, לשעבר מזכ"ל הקהילה היהודית במילאנו. עכשיו "יש כבר פרוטוקול", אומר לי הרב די־סיני. "חולה קורונה שנפטר, עוטפים אותו ביריעת פלסטיק ואסור לטהר אותו כמקובל. כל מה שמותר לעשות הוא להלביש אותו בתכריכים. מי שמטפל בו צריך ללבוש ביגוד מתאים, כפפות ושאר אמצעי מיגון. ברגע שמסיימים יש להתרחק מהגופה.
"לצערי, אני אפילו לא יודע אם נצליח לעשות את מה שתיארתי עכשיו. כל עניין הלוויות הפך לבעיה בקהילה היהודית. הרשויות קבעו שרק מספר מצומצם של בני משפחה יוכלו להיכנס לבית הקברות, ולא יותר מכך. אפילו לרב שצריך לערוך את הלוויה לא תמיד יש אישור לכך. בנוסף, אי אפשר להשתמש בחדרי הטהרה של החברה קדישא בבתי הקברות, אז את מה שאפשר אנחנו עושים במקומות אחרים, כמו בתי חולים או דירות מתאימות, ומסתפקים במינימום ההכרחי. אי אפשר גם לשבת שבעה עם קרובי המשפחה, אלא אם כן הם גרים באותה הדירה. כשמשפחות פונות אליי ושואלות איך לומר קדיש על הנפטר, לצערי אין לי יותר מדי תשובות. הרי לבית הקברות אי אפשר להכניס מניין, וגם לא לבתים הפרטיים. לכן פנינו לבתי כנסת שעדיין פתוחים בישראל, בעיקר של עולי איטליה, וביקשנו שיאמרו קדיש לזכר הנפטרים".
לפי מה ששמעתי, בקהילה היהודית באיטליה יש מי שמשווים בין המצב הנוכחי ובין טראומת השואה.
"יש כמה אלמנטים דומים, כמו העובדה שאסור לנו לצאת לרחובות, ושהמשפחות לא יכולות להיפגש. יחד עם זאת, חלילה לנו מלהשוות לתקופה ההיא. בניגוד לשואה, הפעם לא רודפים אותנו אנשים, אלא וירוסים".
קללת לומברדיה
בית הכנסת הגדול של רומא, ששעריו נעולים בימים אלה, הוא מבנה יפהפה בן כ־120 שנה. תכננו אותו וינצ'נצו קוסטה ואוזוואלדו ארמאני, שבנו אותו בסגנון אקלקטי. התייירים היהודים המגיעים למקום מתרשמים הן מהטקסיות המאפיינת את בית הכנסת הזה והן מלבושם של הרב, החזן ושאר בעלי התפקידים – לבוש המזכיר במידת מה את בגדי הכוהן הגדול. הרב שמואל ריקרדו די־סיני אינו גר בקרבת בית הכנסת, אך נוהג להגיע לשם מדי שבת, בצעידה רגלית שנמשכת 50־60 דקות לכל כיוון.
די־סיני (70), רב ורופא בהשכלתו, הוא יליד רומא. אמו נולדה ברומניה וגדלה בבולגריה, שם כיהן אביה כרב. משפחת אביו היגרה לאיטליה כבר בשנת 1550. "הם גרו בסיני, עיירה קטנה לא הרחק מכאן. האפיפיור, ששלט אז באזור ההוא, החליט להוציא את היהודים מכל העיירות ולהביא אותם לרומא, וכך נולד שם המשפחה שלנו".
ביתו לא היה דתי אלא "מסורתי" כהגדרתו. "ההורים שלי נתנו לי חינוך יהודי, והקפידו מאוד על קידוש בשבת ועל קיום ליל הסדר, מה שלא היה נפוץ אצל יהודים אחרים. בבית היה פחות דגש על שבת וכשרות, אבל אני מעדיף לדבר על מה שעשינו, ולא על מה שלא עשינו". את ההסמכה לרבנות קיבל מבית המדרש לרבנים באיטליה, שבראשו הוא עומד כיום. במקביל למד גם רפואה, ולאחר מכן התמחה ברדיולוגיה פולשנית. במשך ארבעים שנה עבד כרופא, ואף ניהל מחלקה בבית חולים ציבורי ברומא. את בירת איטליה לא עזב למעט כמה חודשים שהתגורר במיניאפוליס שבמינסוטה לצורך עבודתו הרפואית, ועוד תקופה קצרה שגר בוונציה. "החיים שם הם חוויה, אבל הם גם קשים מאוד, כי אין הרבה מכוניות", הוא מספר בחיוך על עיר התעלות. "לפני ארבעים שנה הייתה בוונציה קהילה יהודית גדולה יחסית, של כאלף נפשות. עכשיו יש הרבה פחות, לצערנו".
לצד הקריירה הרפואית שלו לימד די־סיני במוסדות יהודיים, כתב מאמרים הלכתיים ועסק בחינוך ובהפצת התורה. ב־2001 מונה לרב העיר רומא, אף שלא שימש לפני כן כרב של שכונה או קהילה. שלושת ילדיו ושלושת נכדיו חיים גם הם ברומא.
"אני וכל מי שמעל גיל מסוים לא נוכל לקיים את מצוות 'והגדת לבנך', כי הילדים לא יהיו לידנו. יש גם לחץ עצום מצד אנשים שרוצים להתחבר וירטואלית לליל סדר גדול וממוסד שבו יסבירו להם כל שלב. אני כמובן משיב שזה לא עובר מבחינה הלכתית, אבל אני צריך לספק פתרון אחר"
כמנהיג הדתי הבכיר של יהודי איטליה, פיתח הרב די־סיני קשרים עם השכנים – האפיפיורים ובכירי הכנסייה הקתולית. "עם האפיפיור הנוכחי, פרנציסקוס, נפגשתי כמה פעמים, ופה ושם אנחנו מדברים. היחסים שלנו רשמיים וטובים, יש לנו ערוץ תקשורת ישיר ללשכה שלו, ובמידת הצורך אנחנו מנצלים זאת. במקביל אנחנו נפגשים באירועים רשמיים ולא רשמיים. כשהאפיפיור הזמין אליו פעם קבוצה של רבנים מדרום אמריקה, יבשת מוצאו, הוא דאג לקייטרינג עם הכשרות שלי. כך כל הרבנים יכלו לשבת ולסעוד איתו. אמרתי אז בצחוק שאפילו האפיפיור סומך על ההשגחה שלי".
אומרים על פרנציסקוס שהוא עממי ומחובר לשטח יותר מקודמיו.
"אולי כלפי חוץ זה נראה כך. למעשה הוא אדם בעל מטען תרבותי גדול ואישיות עדינה. הרושם שונה ממה שהוא באמת".
בקהילות שברחבי איטליה, מספר הרב די־סיני, רשומים היום 28 אלף יהודים. "חציים גרים ברומא, עוד כ־6,000 במילאנו, והשאר מפוזרים בקהילות קטנות שאף אחת מהן לא מגיעה לאלף נפש, ויש שלא מגיעות אפילו למאה. בקהילה ברומא יש שתי עדות עיקריות: איטלקים 'מקוריים' ולובים. במילאנו יש גם יהודים פרסים, לבנונים־סורים, מצרים ואשכנזים. רוב יהודי המדינה הם מסורתיים, ורבים הופכים עם הזמן לדתיים ושומרי שבת". כשאני שואל כמה רבנים יש באיטליה, הוא מהסס ואז משיב: "לפחות שלושים, ולכל היותר ארבעים. יש הרבה רבנים שמסתובבים, באים לתקופה קצרה ועוזבים. יש שליחי חב"ד, רבני כוללים ואחרים שמגיעים לאיטליה לתקופות קצובות".
משבר הקורונה הסתער על ארצו לקראת סוף פברואר. "שמענו על המתרחש בסין, ולאט־לאט גם הממשלה שלנו התחילה לעסוק בעניין", מספר הרב די־סיני. "בתחילה הנגיף התפרץ בשניים־שלושה אזורים במדינה, ובתוך זמן קצר הוא התפשט לכל איטליה. בתי הספר נסגרו, ועל האוכלוסייה הוטלו מגבלות שנעשו נוקשות יותר ויותר. עכשיו כולנו סגורים בבתים, ומותר לצאת רק לקניות או לעבודה נחוצה" – כך אומר לי הרב די־סיני, ימים אחדים לפני שהתיאור הזה נעשה רלוונטי גם למציאות הישראלית. "מדי פעם מגיעים שוטרים שמכריזים שיש יותר מדי אנשים ברחוב, ושולחים את כולם הביתה. בכל רגע יש גזרות חדשות, שהופכות את חיי הקהילה היהודית לקשים ומאתגרים".
עם התפרצות הקורונה, הוא החל לחקור את ההתייחסות ההלכתית למציאות של מגפה. בין השאר מצא תשובה שכתב המהרי"ל – רבי יעקב הלוי בן משה מולין, מי שנחשב לאבי מנהגי אשכנז – לפני כ־600 שנה. "המהרי"ל נתן כמה הוראות לנוכח המגפה שפרצה בימיו, ובתוך כך סיפר שבאזור לומברדיה נמנעים מלהתאבל, כדי לא לפגוע במצב הרוח. מתברר שכמו היום, גם בימי הביניים לומברדיה סבלה מהמגפות".
כאיש רפואה, איך אתה מסביר את העובדה שדווקא איטליה סופגת מכה קשה כל כך?
"יש הרבה סיבות אפשריות, וקשה כרגע לקבוע איזו מהן נכונה. לפי אחת הגרסאות, באיטליה יש הרבה מפעלי תעשייה, מה שיוצר זיהום אוויר – והפגיעה בַּרֵיאות הופכת למשמעותית כשנדבקים בווירוס שמשפיע על דרכי הנשימה". הרב די־סיני מצביע על גורם אפשרי אחר להתפשטות המחלה: החום האנושי של האיטלקים, שמתבטא בחיבוקים ונשיקות בין חברים שנפגשים או נפרדים לדרכם. "לפני שלושה שבועות כתבתי לכל הקהילה לא לנשק את המזוזות, וגם לא את הטליתות והציציות, בבתי הכנסת. רבים צחקו עליי, אבל בהמשך גם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, הוציא פסק דומה. אצלנו באיטליה האווירה חמה גם אצל היהודים – כולם מתנשקים כל הזמן ולוחצים ידיים. בזמן ברכת כוהנים, למשל, נוהגים להיכנס תחת טלית של אדם מבוגר, לא בהכרח אבא שלך, ואחר כך כמובן מנשקים זה את זה. שמעתי אנשים מתבדחים ואומרים שהאשכנזים בכל מקרה לא יושפעו מהנחיות הלכתיות בנושא הזה".
השוחטים נשארו בישראל
כבר בשלבים הראשונים של משבר הקורונה החליטה ממשלת איטליה לקרוא לתושבים לא להתאסף במקומות פולחן. "התפתח פולמוס מעניין אצל הנוצרים הקתולים", מספר הרב די־סיני. בהתחלה הם החליטו שהכנסיות יישארו פתוחות, אבל לא תתקיים בהן מיסה. אחר כך הבישופים אמרו שהכנסיות ייסגרו לחלוטין, ואילו האפיפיור התרגז ואמר שאסור לסגור אותן". כעת, כשהמדינה כולה נתונה בסגר והמגפה משתוללת במלוא עוזה, הוויכוח הזה הוא נחלת העבר. "גם המוסלמים סגרו הכול, לפחות לפי ההודעות הרשמיות. בשביל התושבים הנוצרים זה לא היה משבר גדול, מכיוון שהם רגילים להיכנס לכנסייה לבד ולשבת להתפלל. ביהדות, לעומת זאת, הרעיון הוא להיות ביחד".
איך אתם התמודדתם עם העניין?
"בהתחלה רק צמצמנו את מספר המתפללים בבית הכנסת, כך שכל אחד ישמור על מרחק מהאחר. הושבנו אותם שורה־כן שורה־לא, וגם דאגנו שלא יהיו זה מאחורי זה, אלא כמה מושבים ימינה או שמאלה. כך בערב פורים עוד קראנו את המגילה בציבור, אבל בכל 15 בתי הכנסת של רומא נכחו בסך הכול 800 מתפללים, הרבה פחות מבשנים קודמות. בדרך כלל משפחות מגיעות עם ילדים, והשנה לצערי זה לא קרה. הייתה הרבה פחות שמחה".
בבוקר פורים, 10 במארס, הוטל הסגר הכללי במדינה, וכל התקהלות נאסרה. מאז מנסה הרב די־סיני לקבל החלטות בשאלות תקדימיות שהמשותף לרבות מהן – כיצד יכולה קהילה יהודית להמשיך ולהתנהל בלי בתי כנסת ובלי קשר בין חבריה. "בשבוע האחרון אני מקבל המון פניות מרבנים מרחבי העולם, שרוצים לדעת איך לפעול במגוון מצבים הלכתיים. השאלות האלה לא נעצרות בנושא של פתיחת בתי הכנסת או סגירתם".
אחת הסוגיות שהוא נדרש להן בימים האחרונים היא תענית בכורות – החיוב החל על בנים בכורים לצום בערב חג הפסח, אלא אם הם משתתפים בסעודת מצווה או סיום מסכת. "עלתה השאלה האם אפשר להשתתף בסיום מסכת דרך האינטרנט. תראה שבעוד שבוע, בכל הקהילות פתאום יתחילו להשתגע סביב העניין הזה", הוא מחייך. "אנחנו פשוט חיים את ההסגר כבר שבועיים, והתחלנו לתכנן בהתאם את ענייני הפסח".
"כדי לערוך חופה צריך מניין, אבל האנשים אמורים לעמוד כעת במרחק זה מזה, כך שחייבים למצוא בית גדול שיתאים למטרה. המלצתי שכלות לא יסתובבו ברחובות בשמלת כלה, כי שוטרים יראו אותן ומיד ישלחו אותן הביתה. עדיף לצאת מהבית בבגדים רגילים, וללבוש את השמלה רק במקום החתונה"
תענית הבכורות היא כמובן רק מנת פתיחה לקראת האתגרים הצפויים ליהדות התפוצות עם התקרב ליל הסדר. "נתחיל בכך שאנחנו צריכים לדאוג לאוכל כשר. כאן באיטליה אין מאפייה של מצות, ואנחנו מייבאים אותן מצרפת ומישראל. השנה הן כבר הגיעו, אבל לדעתי הכמות הזו לא תספיק לכל הקהילה. הרי בכל שנה רבים טסים לישראל לחגוג את הפסח, והפעם כולם יישארו באיטליה. חלק מהמצות השמורות אנחנו אופים כאן, אך השנה לא נוכל לעשות זאת.
"השוחטים שלנו גרים בארץ, ונוהגים לטוס לכאן הלוך ושוב בכל שבוע – ועכשיו מצאנו את עצמנו בלי שחיטה כשרה. הבאנו שוחטים מצרפת, אבל היו להם בעיות וביטלו להם את הטיסות. זה היה סיפור לא נורמלי", הוא משמיע צחוק מר. "אחרי כמה שבועות השוחטים מישראל סוף־סוף הגיעו שוב לאיטליה. נקווה שלא יאסרו את הפעלת בית המטבחיים, כי עכשיו אנחנו מעבידים את השוחטים בפרך כדי שיהיה מספיק בשר כשר לכל מי שירצה. ועדיין, אין לדעת מה יהיה. מחר למשל אמורים לשחוט את העופות, אלא שבשחיטה כזו צריך וטרינר, וגם הווטרינר שלנו חולה".
איך מסייעים למי שסגורים בבתים ואינם יכולים לדאוג לעצמם למזון לחג?
"הקהילה מתארגנת ברצינות לקראת ליל הסדר; יש לנו קבוצה של מתנדבים שמקבלים הזמנות מנזקקים, מחולים וממבוגרים, ומסתובבים בכל העיר כדי להביא להם אוכל כבר מעכשיו. יש כאן הרבה מבוגרים שחיים בגפם, ואין להם איך להתמודד עם המצב המורכב שנכפה עליהם ועל כולנו". בהקשר הזה מצביע הרב די־סיני על בעיה אחרת – השנה יהיה קשה לקיים את מצוות "והגדת לבנך", שנתפסת תמיד כמובנת מאליה. "אני וכל מי שנמצא מעל גיל מסוים לא נוכל לעשות זאת, כי הילדים שלנו לא יהיו לידנו".
בימים אלה, הוא מספר, הולך ומתפתח בקרב יהודי איטליה דיון זהה לזה שמתקיים כעת בארץ, בשאלה האם אפשר לקיים ליל סדר אינטרנטי, מה שעל פניו נראה כחילול קדושת החג. "יש יהודים שלא יודעים לנהל ליל סדר בעצמם, ולכן הם נוהגים להתארח אצל אחרים, או להשתתף בליל סדר ציבורי. השנה יש עלינו לחץ עצום מצד אנשים כאלה, שרוצים להיות מחוברים לליל סדר גדול וממוסד שבו יסבירו להם כל שלב ושלב. אני כמובן משיב שזה לא עובר מבחינה הלכתית, אבל אני צריך גם לספק להם פתרון אחר. הכנו הגדות של פסח שבהן הטקסט מתורגם לאיטלקית ומופיע גם בעברית באותיות איטלקיות, כדי שיוכלו לקרוא אותו. ועדיין, ברור לי שיהיו מי שירצו להשתתף בליל סדר וירטואלי".
שוטר בדרך למקווה
גם אירועים משפחתיים משתבשים כמובן בימים אלה של איסורי התכנסות. "אצלנו בקהילה כל נער בר מצווה מקבל קטע קצר מהפרשה, ולומד לקרוא אותו מתוך ספר התורה", מספר הרב של רומא. "לוקח להם המון זמן ללמוד את הפסוקים האלה, אבל כעת הם לא יוכלו לעלות לתורה בבית הכנסת. את החגיגות דוחים, את הנחת התפילין עושים בבית, ובתורה הם יקראו בתאריך אחר – אך ייאלצו ללמוד קטע חדש".
מה לגבי חתונות?
"לא היו הרבה חתונות מתוכננות לתקופה זו, אבל יש אחת שאמורה להתקיים בימים הקרובים, ואנחנו צריכים להחליט מה לעשות לגביה. ייתכן שנערוך חופה באחד הבתים. בשביל הקידושין צריך מניין, אבל אותם אנשים אמורים לעמוד כעת במרחק זה מזה, כך שחייבים למצוא בית גדול שיתאים למטרה. המלצתי גם שכלות לא יסתובבו ברחובות בשמלת כלה, כי שוטרים יראו אותן ומיד ישלחו אותן הביתה. עדיף לצאת מהבית בבגדים רגילים, וללבוש את השמלה רק במקום החתונה".
ברית מילה?
"ברית אי אפשר לדחות, וכמה אירועים כאלה כבר נערכו בבתים פרטיים. מעבר לכך, אין בנושא פסיקת הלכה ייחודית לימים אלה".
מגפת הקורונה גררה גם פולמוס הלכתי בנושא טבילת נשים במקווה טהרה, בשל החשש מהדבקה דרך המים אם אישה חולה תטבול בהם. "בדקנו את כל הנתונים הרפואיים וההלכתיים, והגענו למסקנה שאי אפשר להידבק במקווה, מכיוון שיש בו כלור", אומר הרב די־סיני. "בהתאם לכך הנחינו את הבלניות ואת הנשים שפנו אלינו ושאלו. במקביל הדגשנו שכל בלנית צריכה להיות בריאה לחלוטין, וכך גם הנשים הטובלות; אסור להן להגיע למקווה אם הן בבידוד או שיש סימן שאלה לגבי מצבן הרפואי. הורינו לשמור על מרחק מהבלנית, ולקבוע מראש את זמן הטבילה כך שנשים לא יפגשו זו את זו".
הבלניות ברומא הונחו להקפיד על חיטוי המקווה מעבר לסטנדרטים הרגילים, כולל ניקיון של ידיות הדלתות, המנעולים ועוד. ואיך תסביר האישה לשוטרים, במצב של סגר כללי, מדוע היא חייבת לצאת מהבית? גם לכך נמצא פתרון. "הכנו מכתבים רשמיים שמודיעים כי מחזיקת האישור צריכה ללכת ולהתפלל באופן יחידני בבית הכנסת בשל עניין אישי דחוף. כתבתי לנשות הקהילה הסבר הלכתי ורפואי, כדי להשקיט את הרוחות. את מקווה הגברים כמובן סגרנו".
סיפרת שרבנים רבים פונים אליך בשאלות הלכתיות אקטואליות. יש מישהו שאתה מתייעץ איתו?
"יש כל מיני רבנים שאני בקשר איתם סביב פסיקת הלכה, בהתאם לתחומים השונים. אם זו שאלה רפואית, אני פונה בדרך כלל לרב פרופ' אברהם שטינברג (נוירולוג ילדים, מנהל היחידה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק, וחתן פרס ישראל לספרות תורנית). הוא מומחה גדול, ותמיד משיב מיד. בנוסף אני מתייעץ רבות עם עמיתיי בוועידת רבני אירופה, כמו נשיא הוועידה הרב פנחס גולדשמידט ואחרים".
בעוד מנהיגי אירופה סוגרים את הגבולות ביניהם ומתרכזים איש־איש בנעשה בארצו, הרב די־סיני מספר שבקרב רבני היבשת הולכת ומתהדקת תחושת שותפות גורל. "יש לנו קבוצת ואטסאפ של הרבנים, ובכל רגע מגיעות לצערי חדשות לא טובות ממדינה אחרת. כמה מהרבנים והקהילות נמצאים בלחץ כבד, וזה עצוב מאוד".
יש עוד פסקי הלכה דרמטיים שצפויים לצאת לקראת פסח?
"בין כל שיחה ושיחה שלי איתך עולים עוד ועוד נושאים, אז אני מבקש ממך, אל תפתח פה לשטן".
האם גם ישראל צריכה לדעתך לסגור באופן מוחלט את כל בתי הכנסת?
"יש לכם שני רבנים ראשיים בשביל החלטות כאלה, וזה לא מקומי. הקדמנו אתכם בכמה שבועות בעניין הזה, אבל אני לא מאחל לכם חס ושלום התפרצות כמו שיש כאן".
מה לגבי תפילה במניין דרך הרשת בימי חול?
"בניגוד לקריאת המגילה, עד עכשיו לא מצאתי מי שמתיר להתפלל במניין דיגיטלי באופן מלא".
שיעורי התורה באיטליה, לעומת זאת, התאימו את עצמם בקלות לפלטפורמה החדשה. "כל הרבנים שלנו השתלטו על עניין האינטרנט, והם מעבירים שיעורים כל הזמן. לפני שבוע נתתי דרך הרשת שיעור של חצי שעה, וצפו בו למעלה מ־2,600 איש – הרבה יותר ממספר הצופים בשיעורים שהקלטתי והעליתי לאינטרנט בעבר. בשביל הקהילה שלנו זה הישג אדיר".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
