"השמאל פשוט מרמה בעובדות, מרמה באג'נדות, מרמה בהכל"

"אני נחשב 'שנוי במחלוקת', למרות שאם תמדדי את המרחק שלי מהמרכז, ותיקחי אנשים שנמצאים באותו מרחק אבל בכיוון שמאל – תראי שאף אחד לא עושה מהם עניין. הם 'התקשורת', אבל אני נחשב שנוי במחלוקת, וזה אומר שאני לא יכול לקבל שום עבודה שדורשת קונצנזוס ציבורי רחב. שום בנק למשכנתאות לא ייגע בי היום – לא שזה על הפרק, ולא שמותר לי, אבל בכל מקרה זה לא יעבור. משמאלנים מפרידים את הדעות שלהם, ואילו לימנים מצמידים את הדעות גם כשזה לא שייך".

לאברי גלעד יש תוכנית בוקר שהוא מגיש בקביעות כבר שנים; יש לו תוכנית בפריים־טיים – "מה אתם הייתם עושים", שבודקת כיצד עוברים ושבים מגיבים לסיטואציות מבוימות של פשיעה או מצוקה; ובכל זאת, נדמה שהפרסונה הציבורית שלו מורכבת בעיקר מ"שנוי במחלוקת". בכל פעם מחדש הוא מצליח לחולל סביבו מהומה קטנה, כשהוא מביע בסגנון ישיר ומאוד בלתי קורקטי את עמדותיו בנושאים שעל הפרק. אחת הדוגמאות הבולטות מהתקופה האחרונה הייתה עימות שהתפתח באולפן בינו לבין עמנואל אלבז־פלפס, כתבת החוץ של חדשות 13, וגלש גם למדיה הכתובה ולרשתות החברתיות.

הכול החל כאשר גלעד, במסגרת התוכנית "העולם הבוקר", העלה את הסברה כי השרפה הגדולה בקתדרלת נוטרדאם בפריז הייתה מעשה טרור אסלאמי. כשהכתבת ניסתה להפריך את דבריו, הוא התייחס לטיעוניה בביטול. גם ממצאי המשטרה בצרפת לא שכנעו אותו שהקתדרלה נחרבה בגלל תאונת עבודה.

"רק לאחרונה נחשף שממשלת צרפת טייחה את העובדות"

"הכול מוטה", הוא מסביר לנו. "רק לאחרונה נחשף שממשלת צרפת טייחה את העובדות: בשרפה התפזרו כמויות אדירות של חומרים רעילים ועופרת מהכנסייה, אבל לא רצו להדאיג את האוכלוסייה, אז לא פרסמו את זה. אנחנו יודעים מה קורה באירופה, עם ההסתרה של פשעי המוסלמים בכל הארצות הנאורות כביכול. הרי בחלק מהמדינות שם זו עבירה פלילית להגיד שאדם מוסלמי אנס. אני מזהה היטב את האג'נדה הזאת, שאומרת שלמוחלש מותר לעשות מה שהוא רוצה, והחזק אשם בכול".

הכתבת הסבירה לך על סמך הידע שלה מדוע הטענות שלך שגויות, והראתה שאין גל הצתות של כנסיות בצרפת. כל כך קשה לומר "אוקיי, החכמתי"?
"אני לא קונה אף מילה שלה, בוודאי לא לגבי עובדות. אז מה אם אלבז־פלפס אומרת? אינני מקבל את הוכחותיה. היא אישה חביבה, אולי מוכשרת, אולי גם מבינה בצרפת, אבל אנחנו היום נמצאים בדו־קרב על התודעה האנושית, ובעיניי השמאל פשוט מרמה בעובדות, מרמה באג'נדות, מרמה בהכול. לכן אני לא קונה שום דבר שבא מבית המדרש הזה".

כמו במקרים אחרים, גם אחרי העימות הזה הוא חטף ברשתות החברתיות, אבל לא נראה שזה מרגש אותו. "יש לי שעון עצר פנימי שמודד את הזמן בין הרגע שאני אומר משהו ובין הרגע שבו נשמעות המילים 'גזען', 'פשיסט' וכל מטר הקללות הזה שיוצא להם מפה. ככה הם פועלים. אגב, גם בימין יש אנשים כאלה. למשל יורם שפטל, עם לרלור הקללות האינסופי. אבל לא אכפת לי שיקראו לי גזען, כי אני יודע כמה אני לא גזען, וכמה אני באמת אוהב כל אדם".

השמועות מספרות על הרבה מתח סביבך במסדרונות רשת, כשגם החיבור עם ערוץ 10 הוסיף שמן למדורה.
"אינני מסתובב בבניין. אני מגיע לעבודה לפני שכולם באים וגם עוזב לפני שכולם באים. אבל ודאי שיש לזה משקל. לא אכפת לי לחטוף בשדה הציבורי, זה חלק מהמשחק ואולי אפילו כיף. זה הרבה יותר כואב לי במישורים האישיים, של אנשים שהפסיקו לדבר איתי. כאלה שהיו ממש חברים, וניתקו קשר. היום הכול אישי מאוד, כי כל מחנה תופס את האחר כאיום על גורל האנושות. החבר הכי טוב שלי נמצא בקצה של השמאל, אז אנחנו לא מדברים על פוליטיקה. הנושאים האלה לא עולים, כי פשוט נגיע למכות בתוך שנייה, וחבל".

נשק הבושה

אנחנו נפגשים בביתו של גלעד בשכונת נווה־דן הצפון תל־אביבית. הוא ירושלמי במקור, ובנובמבר הקרוב יחגוג 57 להיווסדו. את דרכו בעולם התקשורת החל בשנות השמונים בגלי צה"ל, שם הגיש עם ארז טל את תוכנית הסאטירה "מה יש". הזוגיות הזו המשיכה ל"העולם הערב" בתקופת שידורי הניסיון של ערוץ 2, ולאחר מכן נפרדו דרכיהם של השניים, אישית ומקצועית.

בזמן שאתה עמוק בתוכניות הבוקר, ארז טל הפך לאחד הפרצופים המזוהים ביותר עם הריאליטי. יש לך ביקורת עליו?
"מה זה משנה, אנחנו לא בקשר כבר הרבה שנים. כשיוצא לנו להיפגש אנחנו שמחים לראות זה את זה, אבל אנחנו אנשים שונים לחלוטין. ארז הוא אדם של תבניות, של נוסחאות. הוא מפתח דברים שהמבנה שלהם עובד. אני אדם של תכנים ושל אידיאולוגיות. תמיד הייתי. גם כשעשינו את 'מה יש', ארז היה יוצר את המסגרת, ולי תמיד היה דחוף להגיד בתוכה משהו פוליטי. האם יש לי ביקורת עליו? תשמעי, בזכות ארז טל אני מה שאני היום. בזכות העובדה שעשינו דברים יחד, בזכות הכישרון האדיר שלו. הוא היה הרקטות שהעיפו את החללית שלי לחלל. אז גם אם יש לי ביקורת, היא לא רלוונטית. זה ביני לבינו".

"הלכתי ונשחקתי בקרבות מול אורי אורבך וג'קי לוי. ראיתי שאני יודע לדקלם את דף המסרים, אבל ברגע שאני צריך להגיד משהו מעבר, אני הולך לאיבוד. כששאלו אותי 'למה', לא ידעתי מה לומר. לא יכולתי להגן על העמדות האלה, וזה הגיע לכך שאפילו פניתי לאנשים חשובים בשמאל כדי שיספקו לי טיעונים"

ב־95' החל גלעד לעסוק גם בהגשת אקטואליה, כשנבחר להחליף את רפי רשף ב"נכון לעכשיו" של גלי צה"ל. משם לוהק ל"המילה האחרונה" באותה תחנה, על תקן השמאלן. אלא שבחלוף הזמן, עמדותיו הפוליטיות נעו ימינה בהדרגה. "פשוט הלכתי ונשחקתי בקרבות מול אורי אורבך וג'קי לוי. ראיתי שאני יודע לדקלם את דף המסרים, אבל ברגע שאני צריך להגיד משהו מעבר, אני הולך לאיבוד. כששאלו אותי 'למה', לא ידעתי מה לומר. לא יכולתי להגן על העמדות האלה, וזה הגיע לכך שאפילו פניתי לאנשים חשובים בשמאל כדי שיספקו לי טיעונים. זה היה צעד שכאב אז, והוא כואב עד היום".

אתה מתגעגע לאורי אורבך?
"אני אדם בלתי מתגעגע, בלתי נוסטלגי לחלוטין. אבל היו לנו זמנים ממש טובים יחד. עד שפגשתי אותו, חשבתי שכל ימני צריך לפחות להתבייש בזה. הוא הימני הראשון שלא התבייש, ולמרות שניסיתי כל הזמן להפעיל אצלו את מנגנון הבושה על ידי שימוש במילות גנאי – שזה בעצם מה ששמאלנים עושים היום – הוא לא נכנע, והוא גם לא קילל בחזרה, רק הסביר פעם אחר פעם. והוא היה גם יהודי משעשע. אז כן, אני חושב שהוא השאיר חותם נכבד בחיי".

ועכשיו כשהוא איננו, מי האנשים שאתה נושא אליהם עיניים?
"מבחינתי, האיש החשוב ביותר בימין היום הוא גדי טאוב. הוא גם אינטלקטואל־על, וגם אחד שהתפכח – ואני אוהב מתפכחים. הוא שולט בשפה, חילוני לתפארת, משעשע. אני מרפרש את הפייסבוק שלו שלוש פעמים ביום כדי לראות אם הוא העלה משהו".

"האיש החשוב ביותר בימין היום"

גם אתה וגם טאוב נערצים בימין הדתי. יכול להיות שהחילונים שחברו אל המגזר הזה מבחינה אידיאולוגית מרשימים אותו יותר מאשר דמויות שצמחו בתוכו?
"יש משהו בדרך החינוך הדתית, שהיא פחות מייצרת כוכבים, פחות מעודדת התבלטות אישית. היא מעודדת דברים אחרים, שהם יוצאים מן הכלל. אני רואה את כל קייטנות הקיץ האלה, שבישיבות או באולפנות עובדים עליהן במשך שנה שלמה, מגייסים כספים כדי שבחופש יוכלו להעביר חודש שלם עם ילד בעל צרכים מיוחדים. זה לא קורה בציבור החילוני".

אין התנדבות חילונית?
"אולי 10 אחוזים ממה שיש בציבור הדתי. אני מורה במכינות, מכיר את העידית של הציבור החילוני, אבל רוב הנוער במצב קשה מאוד".

הוא עצמו נוהג להתנתק ממסכים בשבת, אבל גם אחרי שעות אינספור של עיסוק ב"שיטת ימימה" והחלפת צד פוליטי, איו לו כוונה להניח כיפה על ראשו. "אין לי רגש דתי. לא נולדתי עם זה, ואני לא יכול להמציא את זה. הציבור הדתי־לאומי הוא בעיניי השותף האסטרטגי שלי, אבל אני לא רוצה להיות חלק ממנו".

מלבד ענייני האמונה האישית, יש לך מחלוקות תפיסתיות עם המגזר הזה?
"לפני כמה ימים העברתי הרצאה בעפרה, והכול היה בסדר, הייתה הרבה חיבה באולם – עד שהגענו לנושא הלהט"בי. שם התפצלו דרכינו, והדיון נעשה ממש לא נעים. אנשים הלכו הביתה מבואסים.

"אני חייב לדבר על היחס לכל מה שנקרא בחילוניתית 'המשפחה החדשה'. מפלגת נעם הובילה את השיח הזה בבחירות האחרונות, והובטח לה שעמדתה תמשיך להיות מיוצגת הלאה. זה שיח שאומר שההתפתחות בנושא המשפחה דורשת תגובה אלימה. תולדות העם היהודי מלאות בתגובות אלימות להתפתחויות למיניהן, ידענו התפצלויות מפוארות וענפים שהתייבשו, דבר אחד בטוח – זה אף פעם לא חיזק את עם ישראל. הדיבור הזה, השלילה הזאת, פשוט לא עושים טוב. מעולם לא שינה איש את אורח חייו כי מישהו הטיף לו, זה לא קורה.

"מישהי זימנה אותי לפגישה בניסיון לצרף אותי לגוף פוליטי כלשהו לקראת אחת ממערכות הבחירות. היא אמרה לי 'אתה הרי משלנו'. עניתי לה: נכון, אבל בעניין הלהט"בי אני לא אוכל לעולם להיות אתכם. אין מצב שאני וצועד מצעד הבהמות נהיה תחת קורת גג אחת".

נראה לי שהסגרת עכשיו מי זו הייתה.
"שכנה".

אז בקבוצת המוצא שלך מתנכרים אליך, ועם המגזר שכן אוהב אותך יש לך חילוקי דעות עקרוניים. זה בטח יוצר תחושה חזקה של תלישות.
"אני אוהב להישאר עצמאי. אוהב להיות בלתי נאמן להשקפת עולמי, לגופים, לאג'נדות. אני נגד נאמנות, ובאופן עקרוני חושב שזו תכונה מסוכנת. אנחנו רואים מה קורה אצל כל 'נאמני ראש הממשלה', לאן הנאמנות הביאה אותם – לאיבוד מוחלט של כל צלם עצמי. אנשים נהיו פשוט תוכיים על סטרואידים. אני בוחן את עמדותיי בכל יום מחדש, ולא אכפת לי לשנות אותן אפילו אם יקראו לי זגזגן. כל יום הוא מבחינתי יום טוב לערוך בו חשבון נפש".

המידות חשובות יותר מהקומבינות

מחשבותיו על ראש הממשלה עמדו במרכז סערת רשת נוספת, רגע לפני הבחירות, הפעם שלא באשמתו, כשהופץ טקסט שבו גלעד כביכול מביע תמיכה בנתניהו, תוך שהוא משמיץ את גנץ ולפיד. הפרשיות הפליליות שראש הממשלה נחשד בהן מוצגות שם כעניין שולי לעומת כישוריו והתועלת שהוא מביא למדינת ישראל. "היום אי אפשר להאמין לשום דבר", אומר לנו גלעד. "מישהו לקח פוסט שכתבתי על טראמפ, ופשוט הפך אותו לטקסט על ביבי. על טראמפ אני יכול לומר שלא אכפת לי מה דמותו המוסרית, כל עוד הוא משרת אותי. אבל זה נכון לגבי מנהיג של אומה זרה, לא של ישראל. זה לא אותו הדבר".

אמרת לפני חודשים אחדים שישראל צריכה להיגמל מנתניהו, ושהוא איבד את הדרך. מצד שני, אתה לא מתכחש להישגים שלו כראש ממשלה.
"האמת היא שאני מתפלא על הציבור שתומך בנתניהו. עם ישראל מעולם לא ויתר על מידות אישיות, גם מול ביצועים. היה מלך שנקרא ירבעם בן יואש שהרחיב את גבול ישראל, הגיע עד לדמשק – ובכל זאת יש עליו בספר מלכים שבעה פסוקים, זה הכול. מהם אנחנו יודעים שהוא עשה הרע בעיני השם. היהדות מקדשת מידות טובות, לא הכול תוצאות, הישגים או קומבינות. אני מופתע מכך שאין בימין שיח מידות על כהונתו של נתניהו".

לפני הבחירות ראיינת את גנץ באולפן. מה ההתרשמות שלך ממנו?
"האיש רהוט. הוא לא הטמבל המגמגם שמנסים להציג. הבן אדם ממוקד, יודע מה הוא רוצה. האם הוא מוכשר לתפקיד? אין לי שמץ של מושג. האם אני רוצה שהוא יהיה ראש ממשלה? מפחיד אותי שהוא יהיה ראש ממשלה. האם אני מוכן לשלם את המחיר הזה? תמורת סיום כהונתו המבורכת, המורכבת וגם הפחות נעימה של בנימין נתניהו – יכול להיות שאני בשל לכך".

"עם ישראל מעולם לא ויתר על מידות אישיות גם מול ביצועים"

למי הצבעת בבחירות?
"תשמעי, עשיתי באיזו אפליקציה 'בחן את עצמך – לאיזו מפלגה אתה צריך להצביע', ויצא לי ליכוד. אמרתי: בסדר, אבל מה עם ההרס ההיקפי שראש הממשלה משליך בסביבתו? כל המינויים הלא ראויים? כל האומרי הן, ולא יודעים למה?

"בליבי אני איש ימין. אני לא מאמין למילה של הפלסטינים, אני בעד ריסון כוחו של בג"ץ, כל הסט הימני. אבל ברגע שכל הימין התחייב לתמוך בנתניהו, לא יכולתי להצביע לימין. אני מקווה שגוש הימין יהיה ראוי שוב להצבעה בקרוב, כי מבחינתי לשים פתק שהוא לא ימין, היה ממש בניגוד למצפוני הלאומי".

נדמה שלפעמים אתה מאגף את הימין מימין. למשל כשדווח על פעולות נקם של יהודים בכפר קוסרא, והתגובה שלך הייתה "יופי".
"קודם כול, זה היה בבוקר שלמחרת, כשכולם עוד מלאי זעזוע (יום קודם לכן, טיול בר־מצווה שיצא מאחד היישובים הסמוכים לכפר קוסרא כמעט הסתיים בלינץ' – רמ"ב). אם פורעים ערבים היו מנסים להרוג את הבת שלי במהלך טיול, מה הייתי עושה? אני חושב שלעיתים אתה צריך להיראות בעיני שכניך כחזק, לא צפוי, וגם משוגע. אם יהודים היו הולכים ושוחטים שם ילד, זה משהו אחר. אבל הם נענעו כמה מכוניות, הכול בסדר".

"אני חושב שלעיתים אתה צריך להראות בעיני שכניך כחזק"

לפי הדיווחים הייתה גם אלימות.
"אני לא בעד אלימות ולא בעד פוגרומים. כל ה'תג מחירים' למיניהם שנואים עליי ביותר. אבל לפעמים חייבים לייצר רושם תודעתי מיידי, והמערכת, עד שהיא עובדת… אני לא בעד לקחת את החוק לידיים, אבל אם השכן שלי מדליק מערכת סטריאו ביום כיפור, אני הולך והופך לו את השולחן של המערכת על הראש. אני לא מחכה עד שתבוא המשטרה במוצאי סוכות.

"כמובן, כל מיני כותבים משמאל אמרו מיד ש'אברי גלעד בעד נקמת דם'. היי, יש גם עניין של מידה. כשמנסים להגחיך עמדה, מוציאים אותה מהמידה. למעשה הזה היו הזמן שלו והמידה שלו וההקשר שלו. זה לא אומר שאני אדם אלים וקיצוני".

הואשמת בגזענות בעקבות התבטאות אחרת שלך, כשקראת לאתיופים לחבוש כובעים מחודדים, כדי שאפשר יהיה להבדיל בינם לבין הסודנים והאריתראים.
"זו בסך הכול הייתה תמונה שחלפה לי בראש, סוג של בדיחה ביני לבין עצמי. בשמאל אומרים לי 'גזען, מה פתאום יהודי אתיופיה צריכים להפריד את עצמם מאריתריאים?'. אז כן, הם צריכים. אחיי יהודי אתיופיה הם לא כמו מסתנני אריתריאה. אין להם מעמד דומה. הראשונים רצויים, אהובים, נערצים, והאחרונים – אין לי צורך בהם בארצי. הם לא תורמים שום דבר למדינה שלי, רק הביאו איתם דברים לא טובים".

"אני כל הזמן עוסק בניסיון לבנות גשרים"

אם מחר אתה מקבל את תפקיד השר לביטחון הפנים, מה הדבר הראשון שאתה עושה?
"וואו, את מדברת עם שר שהולך לשנות את כל צורת האכיפה במדינה. הדבר הראשון יהיה כמובן מבצע גדול לניקוי הנשק מהמגזר הערבי. מעבר לזה, הייתי משליט אכיפה שתהיה ברמה קשה מאוד, אבל תופעל למעשה רק במקרים מעטים, כי האחרים פשוט לא יעזו. יש לי מוח שחושב כמו בסרטים מצוירים, אפרופו הכובעים המחודדים. כמו קריקטורה. לכן הדימויים שלי יותר צבעוניים, ופחות משתמשים בדיבור תקין.

"אחת הסכנות הגדולות של הפוליטיקלי־קורקט, וראינו את זה כשפיטרו לאחרונה שחקן מ'סאטרדיי נייט לייב', הוא שמתלבשים על אמירות קומיות, מוציאים מהן את האלמנט הקומי, ומתייחסים אליהן כאמיתיות. המשפט שלי על האתיופים היה אמירה קומית. נזכרתי שבמאה ה־14 או ה־15 יהודים היו חייבים להסתובב עם כובעים מחודדים כדי שידעו שהם יהודים, אז הצעתי דבר דומה.

"האם זו הבדיחה הכי טובה שאמרתי? לא. אבל תראי לאן לקחו את זה. אריאנה מלמד, הכוהנת הגדולה של כת הפי־סי, הוציאה פתווה נגדי בעיתון הארץ. היא כתבה שאסור לצפות בתוכניות שלי גם אם הן טובות, כי אני גזען. אבל הם פשוט יורים לעצמם ברגל, כי הם מאבדים כל אמינות. ב'מה אתם הייתם עושים' היה פרק שעסק בגזענות נגד ערבים, ופרק על ילד עם תסמונת דאון במשחקייה. אני כל הזמן עוסק בניסיון לבנות גשרים, גם בחיי האישיים וגם בחיי הציבוריים".

באחד משיאי פולמוס ההדתה הוא פרסם פוסט שהפך לוויראלי, ובו תהה על מה כל הרעש. "גדלתי בבית אתאיסטי לגמרי. אבא שלי אמר שאלוהים מת באושוויץ. עם זאת, הוריי שלחו אותי לגן ילדים דתי למהדרין, כל בוקר היינו שרים אדון עולם, והייתי מחויב לחבוש כיפה באופן קבוע. האם מישהו דיבר על הדתה? לא. האם הפכתי לדתי? ממש לא".

"מה, אתה עלה נידף מול כל השפעה?"

כמי שגר סמוך לרמת־אביב, אתה חשוף מן הסתם למאבק מול חסידי חב"ד על צביון השכונה. אתה יכול להבין את הבהלה של חילונים שמרגישים שאולי עוד מעט לא יהיה להם מקום כאן?
"מה זה 'לא יהיה מקום'? עשה לך מקום. חזק את עצמך רוחנית. מה, אתה עלה נידף מול כל השפעה? מה קרה? בסך הכול מישהו רוצה לחבר אותך לשורש שלך. אני תמה על חבריי החילונים: אתם נדחקים מתוך השכונות? אלו כללי השוק. אולי גם אתם דחקתם אנשים עניים מכם, כשבאתם לגור בשכונה שהייתה סלאמס והעליתם את המחירים? עכשיו נכנסים דתיים כי הם מתרבים יותר, אז מה אתם רוצים? כלפי מי התלונה? ברור שיש מיסיונרים וכאלה שחורגים מהגבולות, אבל בגדול, מי לא רוצה להיות שכן של חב"דניק? הרב של חב"ד אצלנו בשכונה – איזה בן אדם מתוק. איזו תשומת לב יש לו לכל משפחה, ואיזה בית כנסת הוא הקים".

לפעול מתוך הבוץ

תוכנית הבוקר של "רשת", שגלעד מאייש בה את אחת מעמדות ההגשה הקבועות, שלטה במשך תקופה ארוכה בטבלאות הרייטינג של המשבצת הזו. אלא שאז ניב רסקין נכנס לתמונה כמגיש התוכנית המקבילה של "קשת", ומאז שהתבסס שם נאלץ גלעד להתמודד עם תחרות אמיתית.

אתם מפרגנים זה לזה?
"לא שמעתי פרגון. בהתחלה, כשרסקין עדיין ניגף בפנינו, שלחתי לו מסרון, 'יהיה בסדר, אל תילחץ, יהיה טוב'. היום קשת מכה את רשת בכל שעות השידור, למעט בבוקר. אנחנו היחידים שנותנים פייט אמיתי. בחלק מהימים הם מנצחים, ובחלק מהימים אנחנו. ועדיין – קשת היא מכונה משומנת היטב, עם נכסים גדולים מאוד, ועם חברת חדשות שאהובה יותר מהחברה שלנו. זה המצב. האם אני מתבאס מזה? לפני ארבעה חודשים הייתה תקלה במערכת משלוח המסרונים שמעדכנת אותנו על הרייטינג. אחרי שהתקלה חלפה היה צריך להירשם למערכת מחדש. לא נרשמתי, ומאז אני לא יודע מה הרייטינג שלנו.

"אומרים לי 'אבל אצלו זה ככה וככה, וזה מצליח'. מה אכפת לי? אם הוא עושה בשמונה בבוקר פאנל של רכילות, זה לא מעניין אותי. בתוכנית הבוקר שלנו אין רכילות. אותי לא מעניין מה ההוא אמר להוא ומה עומר אדם לבש. אני גם לא יכול להיראות מתעניין בזה".

זה לא שאצלך אין אייטמים שנועדו לקדם תוכניות אחרות של הזכיינית, או קשקושי אוכל למיניהם.
"את קשקושי האוכל אני אוהב מאוד, ומצליח לעשות אותם ללא בשר. כל האוכל בתוכנית שלנו הוא בין טבעוני לצמחוני. הקידומים הם חלק מהדיל, כך מקובל בארץ ובעולם. כל תוכנית מקדמת גם את הנכסים האחרים של הזכיין, ואני לא יכול להגיד 'אצלי זה לא יהיה'. זו שאלה שמייצגת עמדה טהרנית מאוד, ובטלוויזיה המסחרית אין טהרנות, יש פשרנות. הבחירה שלי – גם מטעמים אופורטוניסטיים של פרנסה, אבל גם כי זו מצוותו של המורה הרוחני שלי לשיטת ימימה – היא תמיד לפעול מתוך הבוץ. להיות במקום שבו העניינים קורים, כי שם אפשר במילה או במשפט לתת משהו מעבר. גם כששאלתי אותו אם להנחות את האח הגדול, הוא אמר 'בוודאי'. בסוף הלכתי נגד דעתו ולא עשיתי את זה. אבל אם כל הזמן נתייפייף, מה יישאר? להנחות שיחה על פנימיות התורה בערוץ 'אורות'?"

"לא אהבתי את החיקוי, אני בן אדם שנעלב"

ובכל זאת, כשבארץ נהדרת הצביעו על האמביוולנטיות של גלעד ושמו בפיו את המוטו "מגעיל ומעולה", הוא בהחלט לא קיבל זאת ברוח טובה. "לא אהבתי את החיקוי – גם כי אני בן אדם שנעלב, אין לי עור של פיל, וגם כי זה היה חלק ממאבק מכוער שהתנהל מאחורי הקלעים נגד תוכנית הראיונות שהייתה לי אז. קשת לא אפשרו לאנשים להגיע אליי, איימו עליהם בחרמות, עשו הכול כדי למחוק אותי. מה שעשו בארץ נהדרת היה רק הדובדבן שבקצפת. הם אמרו עליי שאני צבוע, וזו האשמה שלא הייתי מוכן לקבל. אפשר להגיד עליי כל מיני דברים – שאני מתחסד, שאני מצטדק, שאני מתייפייף – אבל היושר הפנימי שלי הוא כלי העבודה שלי. בתור אדם עם הפרעת קשב אין לי יכולת לתחזק צביעות, כי צריך לזכור מה אמרת ולבנות את השקר".

התכנים של ארץ נהדרת, הוא אומר, מעליבים אותו לא רק באופן אישי, אלא גם כחלק מהציבור הישראלי. "אני בעד סאטירה שהולכת לכל הצדדים וחושפת את כל הצביעות, אבל משאירה בסופו של דבר איזושהי תקווה. הסאטירה של 'ארץ' מציגה את הישראלים בתור בהמות. כך זה למשל במערכוני 'הישראלי היפה' של יובל סמו. לשים מראה כזאת מול הפרצוף של הישראלים – בעיניי זה פיגוע אסטרטגי, שמגיע מצד אנשים שבחלקם לא כל כך רוצים לחיות פה".

המשבצת הקבועה שלו בלוח השידורים מאפשרת לו לדבריו להפגיש את הצופים עם מראה אחרת. "בבוקר אנשים קמים עם מחשבות חיוביות ורוצים תדרים טובים, אז הם מסוגלים לסבול חדשות טובות למיניהן – אנשים שתרמו כליה ועמותות חסד ומעשי גבורה. אני רואה חרדים, דתיים־לאומיים וערבים באופן שהם לא מוצגים בדרך כלל בתקשורת: כפרמדיקים, כאנשים טובים באמצע הדרך. אני נמצא בצומת של טוב. גם החוויה של 'מה אתם הייתם עושים' חשובה לי מאוד. לפני כן ראיתי מול הפרצוף את הוצאת דיבת הארץ, כמו אצל המרגלים. יש הרבה אנשים שעובדים בלבאס את הצורה".

וכשפתאום אתה נדרש לקיים פאנל על מקרה כמו איה־נאפה, זה מרסק אותך לתוך המציאות?
"המציאות בנויה מהפכים. זה תמיד גם וגם. גם מעורר השראה, וגם נמוך ובהמי. ההתנהגויות האלו מוזנות על ידי שני מנועים חזקים – הפורנוגרפיה והרשתות החברתיות. ההכרח לתעד כל רגע בחיים אחרת כביכול לא קיים, הקלות שבהפצה – כל אלה יוצרים מציאות שלא הכרנו. זה דורש חשיבה מחדש על הרבה דברים, כמו למשל זמינות הפורנוגרפיה בחיי הצעירים שלנו".

היית תומך בהצעת החוק של שולי מועלם לסינון הפורנו?
"חד־משמעית. הייתי יוזם אותה בעצמי, וגם עושה אותה הרבה יותר דרסטית. כל מי שבשם חופש הביטוי מאפשר לילדים ונערים רכים – וגם למבוגרים – לצרוך בקלות תכנים פורנוגרפיים, מקלקל דור שלם של גברים ומרחיק אותם מהגבריות שלהם. קחי את המקרה האחרון של הנערה האומללה שכמה בנים התלבשו עליה, כלאו אותה במקלט, עשו בה מעשים וצילמו אותם. תכלית המעשה היא הצילום וההפצה, שזה שלב שלא היינו בו עדיין, והכול בנוי על תמונות שאנשים לוקחים מהפורנוגרפיה ומנסים לשחזר אותן בחיים. הם לא מבינים שמטרת הקשר בין גבר לאישה היא חיבור נשמתי. אף אחד לא מספר להם את זה בכלל".

"בבוקר אנשים קמים עם מחשבות חיוביות ורוצים תדרים טובים, אז הם מסוגלים לסבול חדשות טובות למיניהן. אני רואה חרדים, דתיים־ לאומיים וערבים באופן שהם לא מוצגים בדרך כלל בתקשורת: כפרמדיקים, כאנשים טובים באמצע הדרך. יש אנשים שמוציאים את דיבת הארץ, עובדים בלבאס את הצורה"

פוליטיקאי לא מכין סנדוויצ'ים

גלעד מרבה לדבר על הפרעת הקשב שלו. כילד, הוא מספר, העביר שעות רבות בכיתה בחוסר מעש. "הייתי פשוט אומלל. בזבזתי 12 שנות אי־לימוד במסגרות החינוך, שאז לא ידעו בכלל מה זו הפרעת קשב".

סיפרת פעם שיש אנשים שמתקשים לעבוד איתך. אתה מרגיש שהפרעת הקשב מפריעה לך כיום בחיים?
"הדבר היחיד שמצליח להרגיע את הפרעת הקשב זו תחושת העניין, שיהיה לי מעניין. וזה גם היתרון הגדול שלי כאיש תקשורת: יש לי תחושה בגוף של מה מעניין ומה לא. האם קשה לעבוד איתי? אני לא חושב. לעיתים מאתגר, אבל לא קשה. תסתכלי על דונלד טארמפ, הוא הפרזנטור הכי גדול בעולם של הפרעת קשב. יש לזה יתרונות גלויים, וחסרונות גלויים לא פחות. בעבר הרחוק אלה האנשים שהיו מנהיגים ומפקדים, כי כשאתה שוכב במארב, הפרעת קשב עוזרת מאוד. כל הערוצים פתוחים, והתגובות אימפולסיביות. אבל כשאדם צריך להתכנס לתוך חדרי לימוד וכיתות ועבודות משעממות – ההפרעה הזאת הופכת להיות מועקה".

יש שמועות שטוענות שקיבלת 800 בפסיכומטרי.
"אני מכיר את השמועות האלה, הן מגוחכות כמו שמועות אחרות לגביי. מעולם לא עשיתי פסיכומטרי".

תואר אקדמי?
"איזה תואר? אני לגמרי אוטודידקט. סופג כל פריט מידע, כל עוד הוא מוגש לי באופן שאני יכול לעכל".

בתו הגדולה, איה, נכנסת הביתה. גלעד עוצר לרגע את השיחה כדי לומר לה שלום, ואגב כך מעדכן אותי שבקרוב נצטרך לסיים, כי הוא יוצא לאסוף את שתי בנותיו האחרות מהמסגרות. הדמות הביתית שפתאום נשקפת מתוך הכורסה שהוא משתרע בה כמעט מנוגדת לדמותו התקשורתית כתומך נלהב של מאבק האבות הגרושים.

"בואי נפריד בין פמיניזם פרקטי לפמיניזם פוליטי", מסביר גלעד. "מכיוון שאשתי צעירה ממני בהרבה שנים, ונמצאת כרגע בשיא צמיחתה המקצועית, אני זה שנמצא בבית. במובן הזה אני פמיניסט עד הסוף. מי שאחראי על הבישולים, מוסדות החינוך וכל העניינים המכונים 'נשיים' – זה אני. אני אב הבית, כי אני מסיים לעבוד בתשע בבוקר.

"אבל עם חלקים מהפמיניזם הפוליטי אני לא יכול לחיות בשלום. הוא עוסק בהנצחת הכוח הנשי, ולא במתן פתרונות אמיתיים. הטיעונים הלא ענייניים בנושא חזקת הגיל הרך (שמעניקה לאמהות את המשמורת על ילדים קטנים – רמ"ב) מרחיקים אותי מהפעילוֹת הפמיניסטיות האלה, כי אני מרגיש שאני זוכה ליחס לא הוגן, מבטל. אולי זה בגלל פשעי אבות־אבותיי, ואולי כי זו הקונסטלציה הפוליטית כרגע. יש שמדברים על 'תנועת מטוטלת', אבל אני לא חושב שתנועה כזו היא רעיון טוב. היא רק מייצרת עוד כאב. אם רוצים לרפא כאב אחד, לא עושים זאת באמצעות כאב אחר. נשאלת השאלה איך נתחבר, איך גברים ונשים באמת מתחברים מחדש".

אולי בכל זאת נראה אותך בפוליטיקה, כלוחם חברתי?
"הסיכוי נמוך".

חוץ מאותה "שכנה", קיבלת עוד הצעות?
"כן".

מהליכוד?
"מהליכוד לא. הגעתי למקום השני בליכודיאדה. אבל זה קרה לפני שיצאתי נגד נתניהו באופן גלוי. לפני שבע שנים ניתנה לי אפשרות לבחור אם להקים משפחה חדשה או ללכת לפוליטיקה. עשיתי את הבחירה שלי, הוספתי שתי אחיות מהממות לילדה המהממת הגדולה שלי, ואין לי שום עניין באפשרות האחרת.

"שמעתי את יאיר נתניהו, בריאיון לבועז גולן בערוץ 20, מספר שארבע השנים המאושרות בחייו היו כשאבא שלו לקח הפסקה מהפוליטיקה. לא הבאתי ילדות לעולם כדי להישאר מחוץ לבית. אני מכין להן סנדוויצ'ים וארוחה חמה לפני שאני יוצא לעבודה בבוקר, ומקבל אותן כשהן חוזרות מהגן. פוליטיקאי לא יכול לעשות את זה. אז תודה, אבל לא. גם אין לי צורך בכל שיח השנאה הזה, ואין לי צורך שיפשפשו בעוונותיי ויוציאו כל מיני דברים מלפני חמישים שנה".

יש לך ממה לחשוש?
"למי אין? הייתי בחור צעיר, פוחח, כוכב חסר מעצורים. ניסיתי הכול, עשיתי הכול, הייתי בכל המקומות".

אתה מפחד שיעשו לך "מי טו"?
"זה פחות. אין משהו שאני יכול להגיד בגללו 'אוי, יעלו עליי'. אבל אין לי צורך לעבור את תהליך הטיהור הזה".

רגע לפני יום הכיפורים, יש טעויות שעשית השנה ואתה מתחרט עליהן?
"בתפיסה של ימימה, בדיעבד אין דבר כזה 'טעות'. הטעות היחידה היא הזמן שבו אני מאמין לזה שעשיתי טעות. במבט לאחור, הכול מדויק ומכוון, הכול נעשה במיוחד בשבילי ולטובתי. אז אני לא יכול להגיד שאני מתחרט על משהו. לחרטה אין שום ערך, היא בדרך כלל רגש מלאכותי שמייחסים לו הרבה יותר ממה שהוא באמת – 'תביע חרטה ונקל בעונשך'. כן היו לי רגעים פחות נעימים השנה. דברים שאמרתי עשו גלים שהיו גבוהים מדי בשבילי, והפרו את שלוות נפשי. לכן קיבלתי עליי לשנה החדשה, או לפחות לשלושה ימים מתוכה על פי בחירתי, לא לעורר גלים. לא לעשות יותר מדי רעש. זה לא נעים לי, גם אם זה כביכול עושה לי יחסי ציבור".

הוא מגיש לי סודה, וכשאני שואלת אם נראה לו שהגעתי לגיל שבו מתחילים לאהוב סודה, הוא עונה שאין לו מושג, אבל הוא בוודאי כבר הגיע אליו.

"לצבוע את השיער זאת טרחה מטורפת, והידיים גם נשארות סגולות"

הזקנה מפחידה אותך?
"יש בה דברים מפחידים. למשל נפילות, שבירת עצם הירך. אבל אני עושה הכול כדי שזה לא יקרה לי. בונה את הגוף שלי עכשיו באימונים, מכין אותו לזקנה".

בעבר נהג גלעד לצבוע את שיערו, ואילו התמיד בכך נדמה שאיש לא היה מבחין בשינוי כלשהו במראהו לאורך השנים. "זאת טרחה מטורפת. צריך לעשות את זה פעם־פעמיים בשבוע, אחר כך הידיים נשארות סגולות, ולי כבר אין כוח למאמצים ותחזוקים. פעם בחודש גם היו לי תקלות, ואז נראיתי כמו ביבי סגול. יותר נוח ונעים לי כמו שאני, אבל זה לא אומר שמחר לא אסתכל על הבקבוקון ואומר לו 'בוא לעוד סיבוב'.

"אני עושה טיפולים אסתטיים. אני אדם שמופיע, ופעם בחצי שנה הולך לרופא, ממלא קמט פה, מיישר שם. היום זה הסטנדרט. העניין הוא לעשות את זה בטעם, לא להיראות פתאום מישהו אחר. אם לא הייתי עובד בטלוויזיה לא הייתי עושה את זה, אבל כרגע אני לא רואה סיבה להתבייש. המוהל משחיז את סכינו, אני מטפל בפניי".

ויש איזה פחד מהרגע שבו לא תהיה רלוונטי?
"ממה יש לפחד? אני מורה, ויכול לעסוק בהוראה עד שאהיה בן 80. אני מלמד את עיקרי תורת ימימה במכינות קדם־צבאיות, מרצה בפני קהלים עצומים. את תוכנית הבוקר אני מוכן להגיש עד יומי האחרון. מבחינתי שיהיה כתוב 'הבוקר טוב האחרון של אברי גלעד'".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il