ביולי 2018 נהרגו שלושה עיתונאים ברפובליקה המרכז־אפריקנית. לפי הצהרת משרד החוץ הרוסי, העיתונאים נהרגו במארב על רכבם בדרך כפרית אי שם בג׳ונגלים. אפריקה מתחת לסהרה היא מקום מסוכן, ודאי הרפובליקה המרכז־אפריקנית שסובלת זה שנים ממעשי האלימות של כמעט 20 מיליציות ששולטות על חלקים במדינה. מארב הוא לא אירוע נדיר.
ספק אם מישהו היה מרים גבה למשמע הידיעה, אילולא נושא החקירה של השלושה. העיתונאים עקבו אחר הטענה שרוסיה שלחה שכירי חרב מ"קבוצת וגנר״ לאבטח מכרות ושיירות ברפובליקה, בכסות של ״מדריכים אזרחיים״. העיתונאים חיפשו הוכחות שיקשרו בין קבוצת ״וגנר״ המסתורית והקרמלין. מפתיע שהם מתו ב״מארב״ בעודם חוקרים?
השף של פוטין
קבוצת וגנר ("גרופה וגנרה") היא חברה צבאית פרטית שמעסיקה שכירי חרב במזרח אוקראינה, בסוריה ולפי שמועות גם בסודן, ברפובליקה המרכז־אפריקנית ובוונצואלה. השם ״וגנר״ מגיע מהכינוי של העומד בראשה, סא"ל במיל׳ דמיטרי יוטקין. יוטקין שירת עד שחרורו במודיעין הצבאי הרוסי (GRU), ושם, בגלל חיבתו לרייך השלישי, ביקש את הכינוי ״וגנר״.
וגנר היא עוף מוזר. אי אפשר להשוות אותה לחברות צבאיות פרטיות בארה״ב, המשמשות כקבלנים של משרד ההגנה האמריקני. החברות האמריקניות הללו חוקיות ומפוקחות. בעוד לפי החוק היבש, המשטרה הרוסית עצמה הייתה צריכה לסגור את וגנר ולזרוק את כל חבריה לכלא, בפועל היא שולחת שכירי חרב לארבע יבשות.
הקשר של וגנר עם הקרמלין יוצר עמימות. הקשר היחיד הידוע ביניהם הוא דרך המממן של הקבוצה, האוליגרך יבגני פריגוז׳ין – ממקורביו של פוטין, שאף זכה לכינוי ״השף של פוטין״ משום שחברת ההסעדה שלו משרתת את הקרמלין. במסעדה שלו בסנט־פטרבורג הוא אירח אישית את ולדימיר פוטין ואת נשיא צרפת דאז ז׳ק שיראק.
העיתונאים שנהרגו ביולי 2018 רצו להוכיח שקיים קשר של ממש בין הממשלה הרוסית ובין וגנר. איך? בדצמבר 2013, מועצת הביטחון של האו"ם הטילה אמברגו נשק על הרפובליקה המרכז־אפריקנית, ואסרה על אספקת ציוד צבאי מכל סוג – נשק, כלי רכב, מטוסים – לקבוצות הלוחמות בה. במסגרת האמברגו, מכירת נשק לממשלת הרפובליקה הותנתה בקבלת אישור מראש של מועצת הביטחון של האו"ם. בדצמבר 2017 רוסיה פנתה לקבל אישור למכור נשק (אקדחים, רובים, מכונות ירייה) ולשלוח 175 מדריכים (מתוכם 170 "מדריכים אזרחיים" ורק חמישה "מדריכים צבאיים") לשם חיזוקו של צבא הממשל המרכזי. אם העיתונאים היו מוכיחים ש"המדריכים האזרחיים" הם שכירי וגנר, זו הייתה הוכחה שמוסקבה פעלה לשלוח אותם לרפובליקה באופן רשמי, ולא תוכל עוד לטעון שאין קשר בינה ובין וגנר.
בשם העמימות
למה חשוב למוסקבה להסוות את הקשר בינה ובין וגנר? וגנר היא למעשה כוח צבאי מסורתי, אבל בלי שום צורך לשנע אותו, לדאוג לו או לספוג ביקורת בבית כשהוא נהרג. חשבו על זה: אם מוסקבה רוצה לשלוח גדוד של צבא רוסיה למדינה זרה, היא חייבת להביא אותו לשם, להקים לו בסיס ולדאוג לצרכיו הלוגיסטיים – מזון, רפואה, שיטור – ולסבול מפגיעה בתדמית בעיני העולם ובעיני הציבור הרוסי עם כל חייל שנהרג וחוזר הביתה בארון. אבל כשהקרמלין מפעיל צבא של שכירי חרב, כל זה פשוט לא קיים. מוסקבה יכולה לשלוח את השכירים של וגנר לאבטח מכרות בקצה העולם בלי לדאוג לשינוע ולמזון, ואם אחד מהם נהרג מוסקבה יכולה לפרסם התייחסות לקונית, אם בכלל. אין ארון. אין לוויה. אין אירוע יחסי ציבור לטפל בו.
בפעולותיה של קבוצת וגנר, מוסקבה משרטטת דרך חדשה שבה מדינות יכולות להפעיל כוחות מחוץ לגבולן. במקום פלישות רשמיות, המעמיסות נטל כלכלי ופוליטי, אפשר לשלוח שכירי חרב לשטח המטרה. קבוצת וגנר אולי תיעלם יום אחד מן העולם, אך שכירי חרב בשירות המולדת כנראה יהיו איתנו לעוד הרבה זמן.
