"אני פונה לפוליטיקאים: דברו עברית, תנו לנו לעבוד"

מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם צפו ביוני 2009 ב"נאום בר־אילן" של ראש ממשלת ישראל. סי־אן־אן, פוקס ניוז, אל־ג'זירה ורשתות טלוויזיה רבות אחרות העבירו את האירוע בשידור חי, לאחר שנודע כי צפויה בו הודעה דרמטית. מכיוון שהנאום נישא בשפה העברית, הקול ששמע הקהל הבינלאומי לא היה הבריטון המוכר של ראש ממשלת ישראל, אלא קולה הנשי של המתורגמנית הסימולטנית, שחזרה על דבריו באנגלית. איש מהצופים ומהמאזינים לא היה יכול לנחש שהמשפט הסנסציוני "נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית", בוקע בענייניות קרה מגרונה של תושבת עפרה, יישוב השוכן בשטחי יהודה ושומרון. כן, אותם שטחים שעליהם, כך השתמע מהנאום, תקום המדינה הפלסטינית.

המתורגמנית רוחי (רחל) אביטל, שהספיקה בינתיים לעזוב את עפרה ולעבור לירושלים, זוכרת היטב את הרגעים הללו. "ידעתי שנתניהו עומד לומר את המשפט הזה, כי קיבלתי את הטקסט רגע לפני כן. בכל מקרה, לא הופתעתי: כל ההערכות דיברו על כך שראש הממשלה יכריז על הסכמתו למדינה פלסטינית".

"קולה גבר, כמעט נסדק, כשהעבירה ליושבים באולם את המסר של הלקוח שלה, כי המתנחלים אינם אויבי השלום, אלא “Our Brothers And Sisters, דיווח למחרת יאיר אטינגר בעיתון הארץ. "רגע לפני הנאום פגשתי את אטינגר, שהיה בעבר תלמיד שלי", מספרת אביטל. "הוא בא לעשות כתבת צבע, וזה הצבע שהוא מצא".

הייתה לך בעיה לקחת חלק באירוע הזה, בגלל ההשלכות המדיניות שלו?
"בזמן הנאום השתדלתי להתרכז בעבודה, ולא במשמעות הדברים. אבל אחר כך, בצ'ק שקיבלתי עבור התרגום, שילמתי את המיסים לוועד של עפרה. בשביל המצפון", היא צוחקת.

המפגש עם מסרים שאולי סותרים את דעותיה ואמונותיה הוא לחם חוקה של אביטל. כמתרגמת, היא אומרת, עליה להניח בצד את תפיסותיה האישיות, ולספק תרגום מקצועי, אמין ומדויק. את העיקרון הזה יישמה למשל בכנס של ארגון "זוכרות", המקדם את נראטיב הנכבה הפלסטינית ואת הדרישה למימוש זכות השיבה. האירוע התקיים במוזיאון ארץ ישראל, שהוקם על חורבות הכפר הערבי שייח'־מוניס. "מה ששמעתי שם, אוזניים תצילנה. אחת הנואמות הייתה יהודית אילן – העוזרת של חנין זועבי – שלא הסכימה לדבר עברית כי זו 'שפתו של הכובש'. באנגלית, כמובן, לא כבשו כלום מעולם. היו שם אילן פפה וכל החבר'ה. ובכל זאת, באתי לשם ותרגמתי. ברגע שקיבלתי על עצמי עבודה, אעשה אותה בלי היסוסים. אגב, אחד המתרגמים לערבית באירוע היה בדווי מהגליל שעובד איתי בבר־אילן, שם אני מלמדת את מקצוע המתורגמנות. הוא כעס יותר ממני. 'אני מכיר את כל השקרנים הללו!', הוא אמר לי על הדוברים הערבים בכנס. 'זה אבא שלו היה שטינקר, וזה שיתף פעולה. צבועים!'"

"בכנס על אלצהיימר, אחת המשתתפות סיפרה כיצד העמידה את אמה מול הראי ואמרה: 'את לא מכירה אותי?'. האם ענתה: 'אני מזהה את עצמי, אבל מי זו הזקנה שעומדת לידי?!'. אמא שלי הייתה אז מבוגרת, וכששמעתי את הסיפור הזה, התרגשתי מאוד. היה לי קשה להוציא את המילים, אבל הייתי חייבת להתגבר"

יש תכנים שלא תסכימי לתרגם מכיוון שהם סותרים את אמונותייך?
"פנו אליי מ'יוזמת ז'נבה' וביקשו תרגום בכתב, וסירבתי. אמרתי להם שאיני מעוניינת להיות חלק מזה. יש הבדל בין עבודת העיתונאי המשרת את זכות הציבור לדעת, לבין שיתוף פעולה עם יוזמה שאיני מסכימה לה. זו זכותי".

סיכול, התנקשות או רצח

הם יושבים בדרך כלל בתא צדדי באולם הכנסים, מרוכזים בדובר שעומד על הבמה, מתרגמים במהירות לתוך מיקרופון – והנוסח שיוצא מפיהם מגיע לאוזניות של המוזמנים לאירוע, או משודר בערוצי הטלוויזיה השונים. המתרגמים הסימולטניים, מלווים בלתי נראים של רגעים היסטוריים חשובים, הם אלה שמחליטים בתוך שבריר שנייה איך להעביר בצורה המדויקת ביותר את המסר של הנואם אל כל מי שאינו דובר את שפתו. וכשמדובר בהכרזות דרמטיות או הליכים משפטיים בינלאומיים, דקויות הניסוח המופקדות בידיהם עשויות להיות הרות גורל.

בעבר ניתן היה לתרגם סימולטנית רק לאוזנו של אדם אחד או שניים, פעולה שנקראה "שושוטמאן" – לחישה בצרפתית. השימוש המשמעותי הראשון בתרגום סימולטני למספר גדול יותר של מאזינים היה במשפטי נירנברג: ההתפתחויות הטכנולוגיות אפשרו להעביר בו זמנית תרגומים בשפות שונות, לבחירתו של כל אחד מהנוכחים באולם. כיום מקובל לבצע "תרגום עוקב", שבו המתרגם אומר את דברו אחרי כל משפט, או אחרי כמה משפטים.

את רוחי אביטל (66), שנחשבת לאחת המתרגמות הסימולטניות הבכירות והוותיקות בישראל, פגשתי לראשונה בכנס גדול שהתקיים בארץ, כשיצאה לשאוף אוויר אחרי תרגום רצוף של כמה שעות לאוזניותיהם של אורחים רמי דרג, מתאוששת מעילגותם של כמה מהדוברים וממהירות דיבורם של אחרים. היא ילידת אנגליה, בת לשורדי שואה. "אבי, יליד פולין, ניצל ממוות בזכות קולו. אחד מאנשי האס־אס באושוויץ, שאהב מוזיקה, גילה במקרה שהאסיר היהודי הזה הוא חזן שיודע לשיר מתוך תווים. הוא הוציא אותו מהמכרה, אפשר לו לעבוד במטבח, ובתמורה דרש שישיר לו ארִיות אופראיות".

"יש ביטויים שאין להם מקבילה בשפה אחרת: עוד לא מצאתי למשל איך לתרגם את המושג 'שאלת קיטבג'. קשה גם לתרגם משחקי מילים או לשון נופל על לשון. באחד הכנסים באיטליה המתרגם אמר: 'הדובר מספר כעת בדיחה שאי אפשר להעביר לאנגלית. נא לצחוק"

אמה נולדה בהונגריה, וכאשר העננים התקדרו מעל שמי היהודים בארצה, ברחה עם משפחתה להולנד – אך שם נעצרה בידי הנאצים. בתום המלחמה הגיעה למחנה עקורים בשוודיה, וממנו הפליגה לצרפת. "את אבי היא הכירה על האונייה, אחרי ששמעה אותו מתחזן שם". שני הניצולים המשיכו לאנגליה, שם כאמור נולדה בתם רוחי. כעבור כמה שנים היגרה המשפחה לארה"ב ולקנדה, ואחר כך עלתה לישראל והתיישבה ברחובות. רוחי למדה ספרות אנגלית ופסיכולוגיה, ולאחר נישואיה לישי עברה איתו לקבוצת יבנה ועבדה בהוראת אנגלית. בהמשך יצאו בני הזוג אביטל לשליחות בת ארבע שנים בארה"ב, ובשובם קבעו את משכנם בעפרה.

אל העיסוק בתרגום הגיעה אביטל בזכות העיתונאי ישראל הראל. "הוא ביקש ממני לתרגם מאמר שלו לניו־יורק טיימס. זו הייתה הפעם הראשונה שהתנסיתי בעבודה כזו, ונהניתי מאוד. הבנתי שיש לי כישרון אך חסרים לי כלים מקצועיים, והחלטתי ללמוד את התחום. מיד כשהתחלתי את הלימודים, חשתי כמו דג במים".

במשך שנים היא תרגמה מאמרים גם עבור עיתון "הארץ". "תמיד הייתי מכורה לחדשות ולעיתונות. לקראת סוף הלימודים בבר־אילן פנה אליי עורך הארץ דאז, דיוויד לנדאו, וביקש שאסייע להקמת אתר באנגלית עבור העיתון. במהלך הריאיון הוא שאל היכן אני גרה, ועניתי 'בעפרה'. השתררה דממה. 'יש לך בעיה לתרגם דברים שאינך מסכימה איתם?', הוא שאל. אמרתי לו: 'זה ההבדל בין הימין לשמאל. אנחנו באמת מאמינים בחופש הביטוי'. הוא קיבל אותי לעבודה, וזה היה סטאז' יוצא מהכלל. הייתי צריכה לתרגם בכל יום שנֵי מאמרי מערכת ולעמוד בדד־ליין. לא היה זמן להתלבט, והטעויות היו חלק מהעבודה. עם לנדאו עצמו היו לי יחסים טובים מאוד, על אף שלא הסכמנו כמעט על כלום".

את בוודאי מודעת לכך שהעיתון בגרסתו האנגלית מגלה "שמאלנות" רבה יותר מהגרסה העברית, ולפעמים התרגום הופך אייטמים מסוימים לאנטי־ישראליים ממש. האם נתקלת בתופעה הזו?
"נשאלתי על כך שבעיתון באנגלית תרגמו את הביטוי 'סיכול ממוקד' ל־assassinate, מילה שמשמעותה רצח. אני לא כל כך בטוחה שמדובר בהטיה פוליטית, מכיוון שהביטוי assassination מדבר על להרוג מישהו מסיבות פוליטיות. אגב, אני ננזפתי מכיוון שכאשר שמעון שבס הועמד לדין וזוכה מרוב סעיפי האישום, כתבתי שהוא הורשע בסעיפים האחרים. התכוונתי להחביא את הזיכוי בהמשך הכתבה".

כאן לא בוכים

אביטל לא הסתפקה בתרגום בכתב, ולמדה גם תרגום סימולטני. לא רבים בארץ עוסקים באופן מקצועי בתחום הזה – בין 20 ל־30 איש בסך הכול. לדברי אביטל, יש גם הרבה "חאפרים" שאינם עומדים בכללים שנקבעו על ידי ה־AIIC, הארגון הבינלאומי של המתורגמנים.

רוב המתרגמים המקצועיים מתמחים בתרגום משפה זרה לשפת האם שלהם; אביטל מתרגמת בכתב מעברית לאנגלית, ובעל פה לשני הכיוונים. התעריף ליום תרגום, אם תהיתם, יכול להגיע ל־3,000 שקלים לצמד מתורגמנים, ללא הציוד. "אנחנו בדרך כלל עובדים בזוגות", אומרת אביטל. "תרגום סימולטני הוא פעולה שדורשת ריכוז רב. אפשר לעשות זאת במשך שעה עד שעה ורבע בלי לאבד את הריכוז, ואז חייבים להפסיק. אלה שעובדים יותר אינם נותנים ללקוחות תרגום מלא ומדויק".

מה ההבדל בין לימוד תרגום ללימוד שפה?
"עוד לפני שלומדים תרגום צריכים לשלוט היטב בשתי שפות. לי יש שליטה מלאה בעברית ובאנגלית – אף שאני יכולה לקשקש גם בגרמנית, בצרפתית או באידיש. שפה אינה רק מילים, וכשמתרגמים צריך לדעת לקשר גם בין התרבויות, בין מכמני השפות השונות. אם אני צריכה לתרגם למשל טור בעיתון, והכותב לקח מילה או ביטוי מוכר ושינה אותם בכוונה, אני צריכה למצוא איך להעביר את הרעיון. זה לא 'גוגל טרנסלייט'. אני אומרת לתלמידיי – בדרך כלל תלמידותיי, כי רוב המתרגמים הם מתרגמות – שהמשימה היא להעביר את המסר".

יש דברים שאי אפשר לתרגם?
"בהחלט. יש ביטויים שאין להם מקבילה בשפה אחרת: עוד לא מצאתי למשל איך לתרגם את המושג 'שאלת קיטבג'. אין דבר כזה באנגלית. קשה גם לתרגם משחקי מילים או לשון נופל על לשון. לעיתים אני מצליחה למצוא משחק מילים מקביל באנגלית, שגם יצחיק וגם ייצמד למסר. כשהדבר אפשרי אני מתייעצת עם הכותב, אבל במהלך התרגום הסימולטני זה כמובן לא בא בחשבון. באחד הכנסים באיטליה המתרגם אמר: 'הדובר מספר כעת בדיחה שאי אפשר להעביר לאנגלית. נא לצחוק עכשיו'".

מתברר שאחת המיומנויות הנדרשות ממתורגמן סימולטני היא להכיר כמה שיותר בדיחות, או לפחות לנחש את סופן לפני שהוא מגיע. אחרת, כשהנואם יספר אנקדוטה משעשעת, הקהל שמבין את שפתו יתחיל לצחוק – ואלה שממתינים לתרגום כבר לא יצליחו לקלוט את הנאמר. "בזכות הניסיון שלי שמעתי את רוב הבדיחות, ואני משתדלת להגיע אל הפאנץ'־ליין לפני שהדובר עצמו מספר אותו, כדי שהמאזינים שלי יוכלו לצחוק עם כולם".

קרה שאת עצמך התפקעת מצחוק והתקשית להמשיך בתרגום?
"קרה גם קרה. למשל כשאחד הסופרים המפורסמים שלנו עלה לנאום בכנס במוזיאון ישראל, ואנשים עדיין הסתובבו בין שורות הכיסאות. כדי לבקש מהם שיתיישבו הוא סיפר בדיחה, ותוך כדי שאני מתרגמת אותו, הבנתי ונחנקתי מצחוק. יצא לי גם לתרגם את אדיר מילר בהופעה חיה. הרבה דברים אצלו אי אפשר לתרגם, משום שמדובר בשליפות ספונטניות או ברעיונות גסים, אבל מעבר לכך היה לי קשה מאוד כי לא יכולתי להפסיק לצחוק".

וקרה לך גם ההפך? נחנקת מדמעות בכי באמצע תרגום?
"בהלוויה של אילן רמון", מרצינה אביטל. "מראש ידעתי שזה יהיה קשה, ושעליי לנתק את עצמי מבחינה רגשית, אחרת לא אצליח להוציא מילה מפי. אני מפסידה במודע חלק מהחוויה, אבל אני שם בשביל המילים, לא הרגש".

איך עושים את זה?
"עושים. מתכוננים נפשית. כמו רופא שחייב לנתק את עצמו מהרגש ולנתח בקור רוח. אם ב'צאנה וראינה' (ספר דרשות על פרשת השבוע מהמאה ה־16, שיועד לנשים – מ"ט) היה כתוב 'דו וייענט' – 'כאן בוכים', אצלי כתוב 'דו וייענטמן נישט', כאן אין בוכים. אבל לפעמים זה תופס אותך בהפתעה, בלי שציפית לזה. בכנס על אלצהיימר תיארה אחת המשתתפות כיצד היא מטפלת באמה שכבר לא מזהה אותה. היא סיפרה שבאחד הימים העמידה את האם מול הראי ואמרה: 'אמא, את לא מכירה אותי?'. האם ענתה: 'אני מזהה את עצמי, אבל מי זו הזקנה שעומדת לידי?!'. אמא שלי הייתה אז מבוגרת, וכששמעתי את הסיפור הזה, התרגשתי מאוד. היה לי קשה להוציא את המילים, אבל הייתי חייבת להתגבר".

רגעים מטלטלים היא חוותה גם כשהתייצבה בבית משפט פדרלי בארה"ב, כדי לשמש כמתורגמנית בתביעתם של נפגעי טרור נגד הבנק הערבי ונגד הרשות הפלסטינית. "תרגמתי מאות עדויות, וזה היה קשה מאוד. כתושבת עפרה גם הכרתי אישית כמה מהנפגעים. אחת העדויות היו של נהג אוטובוס שנפצע בפיגוע ליד עמנואל, וניכר היה שהטראומה שלו לא טופלה. התובע הציג לו שאלות בצורה עוינת מאוד, עד שהשופטת אסרה עליו לדבר כך. כשהעד התבקש לשחזר את האירוע, הוא נכנס להתקף, קפץ על השולחן והחל לזעוק. הדיון כמובן הופסק. זה היה נורא".

חלק מהתביעות שנכללו בהליך לא הוגשו לבסוף, מכיוון שבית המשפט הודיע כי ידון אך ורק בתביעות של אזרחי ארה"ב. כעבור שנה שוב נסעה אביטל לניו־יורק כדי לתרגם עבור התובעים, אך אז התברר שלא יהיה צורך בשירותיה בבית המשפט: הצדדים הגיעו לפשרה שלפיה ישלמו הנתבעים סכום של 1.5 מיליארדי דולרים. אחד הפרקליטים האמריקנים ביקש מאביטל לעזור לו להיפגש בישראל עם התובעים השונים, לבשר להם על הפיצויים ולהחתים אותם על ההסכם. "חלק מהם כלל לא זכרו שהם חתומים על התביעה, כי חלפו יותר מעשר שנים. הגענו לנתניה, לביתה של אישה חרדית שאיבדה את בעלה ואת אחד מ־14 ילדיה בפיצוץ בקו 2 בירושלים (בפיגוע שהתרחש באוגוסט 2003 נרצחו 23 מנוסעי האוטובוס – מ"ט). הם בקושי דיברו עברית, והיה שם מישהו שתרגם להם לאידיש את מה שאני תרגמתי מאנגלית לעברית. אספנו מהם כשלושים חתימות על כל טופס, וכל אחד מבני המשפחה קיבל כמיליון דולר. אחר כך הגענו להוריו של אבי המשפחה, זוג קשישים בני קרוב לתשעים, שדווקא דיברו אנגלית. ידעתי בדיוק מה הם הולכים לעשות עם הכסף הזה: לקנות דירות לנכדים ולתרום לצדקה".

לכתוב את ישעיהו מחדש

השם שיצא לאביטל כמקצוענית חסרת פשרות, זימן לה מפגשים מעניינים עם דמויות מהשורה הראשונה של הדיפלומטיה הבינלאומית. פעמיים התלוותה אל הילרי קלינטון – אישיות שהיא דווקא אינה מעריכה במיוחד. "ב־94', כשנשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון הגיע לכאן לביקור ממלכתי, צורפתי לצוות של רעייתו. הפעם השנייה הייתה בלוויה של רבין. אני חייבת לומר שלעומת ביל, שהוא מכונת כריזמה, הילרי היא דווקא אנטי־כריזמטית וגם לא נחמדה".

אביטל מזכירה שמסע אחר של הילרי קלינטון לאזורנו הסתיים בתקרית דיפלומטית שנקשרה בעבודתם של המתרגמים. היה זה בשנת 1998, כשהגברת הראשונה של ארה"ב וסוהא ערפאת ביקרו יחד בגן ילדים ברצועת עזה. אשתו של יו"ר הרשות הפלסטינית טענה שם כי ישראל מחדירה אורניום למי השתייה של הפלסטינים, והאורחת האמריקנית הגיבה בהנהון הסכמה. מאוחר יותר האשימה קלינטון את התרגום, שלא הגיע לאוזניה כראוי.

במהלך עבודתה למדה להעריך ולנתח את כישוריהם של נואמים דגולים בעלי שם עולמי. "ברנרד לואיס היה מעלה את השפה לגבהים שאין לשערם", היא מתפעלת מההיסטוריון המפורסם, שהלך לעולמו בשנה שעברה. "כל משפט אצלו היה מעוצב היטב. כשאדם יודע בתחילת המשפט מה הוא עתיד לומר בסופו, כל הדיבור שלו בנוי אחרת. לצערנו, רבים מהפוליטיקאים הישראלים מדברים עם סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים, ובתרגום זו בעיה: כשהם לא מסיימים משפט, אנו נאלצים לסיים אותו עבורם רק כדי שניתן יהיה להתחיל משפט חדש. חבל שלא כולם למדו את תורת הדיבייט שנתניהו למד בתיכון באמריקה. הוא יודע איך לפנות אל קהל, וכל המתורגמנים אוהבים לעבוד איתו.

"יש אנשים שמסוגלים לנאום מהכתב בלי שתחוש שהם קוראים – למשל יאיר לפיד, שמדבר כמו שחקן עם טקסטים בנויים היטב, או נפתלי בנט, שעושה זאת מצוין. איילת שקד איומה: היא קוראת במהירות ובולעת את המילים. היא צריכה עוד ללמוד לדבר".

מה לגבי בני גנץ?
"אותו תרגמתי כשהיה רמטכ"ל. ככלל, אנשי צבא הם נואמים גרועים מאוד, אם כי בוגי יעלון השתפר. הוא למד לדבר בחופשיות. ברגע שאדם מדבר בצורה חופשית, נעים יותר לתרגם אותו, גם אם אינו נואם גדול".

הנשיא רובי ריבלין?
"פומפוזי, ותמיד יש לו פסוקים. האתגר עם פסוקים מתחיל כאשר מתרגמים מאנגלית לעברית: מה אני יכולה לעשות כשמישהו אומר As it says in Isaiah ("כפי שנאמר בישעיהו") ומצטט באנגלית פסוק שאני לא מכירה? יש פסוקים שאוכל לדקלם גם אם תעירו אותי באמצע הלילה, אבל אני לא יכולה להתחיל 'לחבר' פסוקים של ישעיהו בעברית על סמך הטקסט באנגלית. את הרב ישראל מאיר לאו למשל אני אוהבת לתרגם, אבל לפני נאומים שלו אני שואלת אותו אם הוא הולך לצטט פסוקים או קטעים מהגמרא, כדי שאתכונן מראש. כשמתרגמים מעברית לאנגלית הבעיה היא פחותה, אבל יש פסוקים קאנוניים שאני מכריחה את תלמידיי להכיר את התרגום שלהם, כמו 'השם רועי לא אחסר'".

היא נזכרת שתרגמה פעם את שר הדתות לשעבר זרח ורהפטיג ז"ל, כשהיה בן 96. "יש לי הערכה עצומה לאדם הזה ולפועלו בהצלת יהודים במלחמת העולם השנייה, והרגשתי שזו זכות גדולה לתרגם אותו. הדברים שלו היו רוויים במושגים של יהדות והלכה. גם מתורגמן שאינו דתי חייב שיהיה לו ידע בתחומים האלה. יכול להיות פיזיקאי גרעין שידבר על פרשת השבוע – כמו שקורה בפתיחת כל כנס באוניברסיטת בר־אילן – ולכן צריך להתמצא בשני התחומים".

את מי את נהנית לתרגם כיום?
"עמוס עוז, מאיר שלו. למעשה, כמעט אין אנשי שם ישראלים שלא תרגמתי".

היא מצרה על שנולדה מאוחר מדי ולא זכתה לתרגם את נאומיו של אבא אבן, שר החוץ הישראלי המיתולוגי. על פי הבדיחה הידועה, כשאבן היה נושא דברים באנגלית המשובחת שלו, גם נציגי בריטניה וארה"ב היו צריכים להיעזר במילונים. "הוא לא היה נואם, אלא מה שנקרא 'אוראטור'. כל דיבור שלו היה חלק מההיסטוריה".

מפוליטיקאים ישראלים שרחוקים מהרמה הזו, היא מצפה שיסתפקו בשפת אמם. "כשתרגמתי את עמיר פרץ זה היה מביך. גם אלעזר שטרן. אמנם יש לו ביטחון עצמי, אבל לא אנגלית. מדוע אנגלה מרקל או עמנואל מקרון, שדוברים אנגלית מצוינת, מרשים לעצמם לדבר בגרמנית ובצרפתית, ואילו הפוליטיקאים שלנו מתעקשים על אנגלית גם כשאינם בקיאים בה? מעצבן אותי לתרגם אנגלית קלוקלת. אני מעריכה דווקא את מי שיודע שהשליטה שלו בשפה הזו אינה מספקת, ומעדיף לדבר בעברית. אני פונה לנואמים שלנו: הניחו למתורגמנים לעשות את עבודתם!"

דוברים אחרים גורמים לה להזיע כשהיא מנסה לעמוד בקצב דיבורם. "לפרופ' רות גביזון אני כבר מזמן רוצה לתת דו"ח מהירות. היא מדברת באופן ספונטני ולא מן הכתב, אבל שלא כאחרים, שחוזרים על מילים או עוצרים כדי לנשום – היא אוטוסטראדה. כך גם פרופ' רחל אלאור. יש כאלה שקוראים מן הכתב ובטוחים שהם עושים זאת באיטיות, כשלמעשה המהירות שלהם רק גוברת. אדם שמדבר בקצב רגיל של 100־130 מילים בדקה, יעבור ל־160 אם יקריא מהדף. כשהוא מנסה להספיק את כל הטקסט שלו, אנחנו לא מספיקות לתרגם".

אתם צריכים גם במידה מסוימת להתאים את טון הדיבור שלכם לתוכן?
"כל מתרגם נוקט סגנון שונה. יש שמדברים בדרמטיות ובפאתוס – אני חושבת שזה קצת מוגזם, אבל הבנתי שהמאזינים אוהבים את זה. אני משתדלת להיות באמצע, ולהתאים את עצמי חלקית למימיקה של הדובר: כשהוא מרים את הקול – גם אני מרימה, אבל במעט. איני עושה הצגה".

אתגר נוסף של מתורגמנים הוא ההסתגלות למבטאים של בני לאומים שונים, בפרט מהמזרח הרחוק. "הם מבטאים באופן שונה מאיתנו לא רק את התנועות, אלא גם את העיצורים. הסינים מחליפים את ה־R ב־L, ולנו לא תמיד קל להבין אותם. גם המבטא הסקוטי קשה מאוד לפענוח".

היא מספרת כי גדעון פת, שכיהן כשר בממשלות ישראל מסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים, לא ידע לבטא את האות ה"א כראוי. "פעם הוא השתתף בכנס של מועצת אירופה, ודיבר על ענף הייצוא הראשון במעלה של ישראל: ההדרים. המתורגמנית לאנגלית חשבה שהוא אומר 'עדרים', ותרגמה cattle. התרגום הזה עבר הלאה דרך מתורגמנים לשבע שפות נוספות. בהמשך היא הבינה שטעתה, תיקנה את עצמה, וגם התיקון עבר בשבע שפות".

האם את צופה שבעתיד מקצוע המתורגמנות ייעלם, במקביל להתפתחות הבינה המלאכותית? הרי כבר היום מחשבים יודעים לתרגם משפטים ופסקאות שלמות מתוך הבנת ההקשר, ואפילו לעשות זאת בקול מקצועי ומהוקצע.
"אין ספק שמחשבים יהיו מסוגלים לעשות עבודות תרגום, ואכן יש חשש מסוים למקצוע בעתיד הנראה או הבלתי נראה לעין. היום ניתן לנהל שיחה יעילה בעזרת אפליקציות תרגום כמעט בכל שפה, ויש דברים שנעשים באמצעות תרגום אוטומטי. אבל האם זה יכול להספיק בתחומים חשובים ורגישים? הרי אנו מכירים את הטעויות המזעזעות והמצחיקות של גוגל טרנסלייט, כש'חצילים בטעם כבד' הופכים ל־eggplants with a heavy taste. בתרגומים ספרותים ואקדמיים, שבהם יש ניואנסים חשובים, לא נראה לי שיהיה ניתן לדלג על שלב העורך האנושי שמדייק ומשפר כל מילה. מחשב לא יכול לתרגם ספרות יפה ושירה בצורה טובה מספיק. מעבר לכך, בעברית יש קושי ידוע של הניקוד וצורת ההגייה. המחשב לא תמיד ידע אם 'יפה' הוא שמה של אישה או תואר. אגב, גם על עורכי הדין אומרים שחלק מהם יוחלפו על ידי מחשבים. אולי זה יקרה בשלב מסוים בתחום החוזים, אבל קשה לי להאמין שמחשב יוכל להגן על מישהו בבית משפט".

המיקרופון נשאר פתוח

"הריבית דריבית של המקצוע", כך לפי אביטל, היא הלימוד התמידי הנלווה אליו. מתרגמים חייבים כמובן להכיר לא רק את פסוקי התנ"ך ומאגר עצום של בדיחות: עליהם להיות בעלי השכלה כללית רחבה, להתמצא בפוליטיקה ובאקטואליה, ולשלוט במגוון רחב של מונחים מקצועיים בשלל תחומים. "המוח שלנו מלא בטריוויה. צריך לדעת המון עובדות ומושגים, כי לעולם לא תדע מה צפוי לך בתרגום סימולטני. לקראת כנסים מדעיים אני קוראת חומרים רלוונטיים, ומבקשת לקבל את המצגות או ההרצאות מראש. בדרך כלל המרצים מכינים תקציר, ואני רואה אותו לפני הכנס.

"הכנסים שאני מגיעה אליהם יכולים להיות בכל נושא. מיקרוביולוגיה, תזונת בעלי חיים, תדלוק אווירי – כן, הייתי בכנס כזה. לא מזמן תרגמתי בכנס באילת שכותרתו הייתה 'מלונאות'. מהמילה הזו לא נבהלנו, אבל כשהגענו לשם התברר שהנושא הספציפי הוא משאבות לבריכות שחייה. גם זה נכנס תחת הכותרת 'מלונאות', כי הרי למלונות יש בריכות שחייה, והן זקוקות למשאבות, לא? אני לא מבינה כלום במשאבות, יש בהן מאות חלקים שאפילו בעברית איני יודעת מה שמם. התחלנו לחפש חומר באינטרנט, ובמקרה נפלנו על מסמך של בית הספר לימאות בעכו שעסק במשאבות של אוניות, ונכתב בעברית ובאנגלית. משאבה זו משאבה, והחלקים הם כמעט אותם חלקים. היה בכנס נציג של חברה איטלקית שרצה לקיים פגישה עם מתכנני הבריכות, רובם מהנדסים מרוסיה. ביקשנו ממנו את המצגות שלו, ואז פשוט עברנו עליהן וערכנו רשימות מילים. בדרך כלל לא צריך לדעת את כל המילים בתחום, כי יש 10־15 שחוזרות על עצמן".

מדוע כנסים מקצועיים, שמוזמנים אליהם אנשים בעלי רוחב השכלה וידיעת שפות, צריכים בכלל מתורגמנים? המשתתפים לא יכולים לשאת דברים ולשוחח ביניהם באנגלית?
"יש מדינות שבהן ידיעת האנגלית אינה נפוצה. אגב, הכנס הראשון שתרגמתי בו עסק במחלות לב. ישבתי לפני כן ולמדתי את השמות הלועזיים והעבריים של כל חלקי הלב, אבל המאמץ היה לשווא: אחרי חצי שעה ניגש מישהו לתא שלנו ואמר: 'תדברו במונחים הלועזיים. אנחנו לא משתמשים במילים העבריות'".

גם אוצר המילים של המתורגמנים צריך להתעדכן כל הזמן, ועליהם להכיר שמות של ספרים חדשים, יצירות שזה עתה ראו אור ומילים שנולדות עם התקופה. גם כאן יש לעיתים הבדלים בין השפות: לא מכבר נדרשה אביטל לתרגם משפט שהתייחס לספרו של עמוס עוז "שלום לקנאים" – שבאנגלית בכלל נקרא "איך לרפא פנאט". לאחרונה, היא מוסיפה, נתקלה בביטוי חדש שנכנס לשיח האמריקני: The Squad (החוליה), ככינוי לחברות המפלגה הדמוקרטית המזוהות עם השמאל הקיצוני. הפעילותן שלהן מתוארת כאש מעגלית – Circular Fire. "איך ששמעתי זאת, מיד אמרתי – הנה, כך אומרים באנגלית 'ירי בתוך הנגמ"ש'".

מה את עושה כאשר הנואם אומר פתאום מילה שאינך מבינה את משמעותה?
"זה יכול לקרות רק לעיתים רחוקות, אבל כשעובדים בזוגות, בדרך כלל אחת מאיתנו תדע. אנחנו יושבות יחד לפני הנאומים, עוזרות זו לזו ומכינות רשימות מילים. במקרים קיצוניים, אנחנו 'הולכות מסביב'. אם אין מילה מקבילה בשפה השנייה, אומרים את המשמעות שלה".

אביטל מפתיעה כשהיא מספרת כי דווקא מספרים ושמות, שלכאורה אינם אמורים לאתגר את המתרגם, מתגלים כמקור לטעויות הרבות ביותר. "המוח עסוק בהמון דברים – להקשיב, לפענח, לעבד, לתרגם, ותוך כדי כך להמשיך לשמוע את המילים הבאות בלי לאבד את הריכוז. כאשר שומעים שם או מספר, זה הולך למקום אחר במוח. אתה צריך לעצור את שטף התרגום כדי לזכור את השם שאותו תאמר רק בעוד שתי שניות. הדרך להתמודד עם זה היא לרשום. גם מהסיבה הזו אני מבקשת את הנאום לפני כן – כדי שלפחות המספרים יהיו מול עיניי".

"הייתה לי חברה שתרגמה פעם את המונח 'עגל הזהב'  ל־golden veal (בשר עגל מוזהב). היה לנו עמית שתרגם מספרדית, טיפוס חם מזג שנהג להשמיע הערות כמו 'איזה אידיוט' וכדומה, ולא תמיד סגר את המיקרופון"

מן הסתם קורה גם שמפספסים מילים, ופשוט ממשיכים הלאה.
"קורה, אבל זה בדיוק מה שמבדיל בין מתרגמים טובים ורעים. השיטה שלנו היא לקבץ משפטים, כי לפעמים המוח עסוק בחיפוש אחר מילה מסוימת, ואז לא אקלוט את המשפט הבא. זו תופעה פסיכולוגית שנקראת Spill over effect. צריך להיות מודע לזה, וחשוב שגם בן הזוג יהיה ערני. אנחנו משתדלים לא לדלג על שום דבר".

עשית טעויות שגרמו לך למרוט את שערות ראשך?
"הייתה לי חברה שתרגמה פעם את המונח 'עגל הזהב' ל־golden veal (בשר עגל מוזהב). אחרת קראה לזרועות התמנון, במקום tentacles – testicles (אשכים), ולא הבינה מדוע צוחקים. היה לנו עמית שתרגם מספרדית, טיפוס חם מזג שנהג להשמיע הערות כמו 'איזה אידיוט' וכדומה, ולא תמיד סגר את המיקרופון".

היא נזכרת במיקרופון אחר שנשאר פתוח וגרם למבוכה. זה קרה ב־2013 בעצרת האו"ם, רגע אחרי שהתקבלה שורת החלטות על גינויים לישראל. מתורגמנית שעבדה שם פנתה לאחד מעמיתיה ותהתה: "אני חושבת שכשיש לך עשר הצעות בקשר לנושא הישראלי־פלסטיני, זה יותר מדי, לא? יש הרבה דברים רעים שקורים בעולם, אבל אף אחד לא אומר עליהם כלום". כאשר הבינה שדבריה נשמעו באולם הדיונים, מיהרה להתנצל. "זה יכול לקרות לכל אחד", אומרת אביטל. "לפעמים אני שומעת דברים שמעצבנים אותי או שטויות שיכולות להוציא אותי מדעתי, אבל אני סוגרת מיקרופון לפני שאפלוט איזו מילה".

אלימות בשורה הראשונה

אביטל היא כיום אם לחמישה – ארבע בנות ובן אחד. לפני ארבע שנים עברה עם בעלה מעפרה לירושלים, כדי להיות קרובה יותר לילדים שכבר עזבו את הבית. בשעות הפנאי שלה היא מרבה לקרוא ספרים בשתי השפות, עברית ואנגלית, ומשתדלת להימנע מספרות מתורגמת. "הנאת הקריאה נפגמת, כי כל הזמן אני מעסיקה את מוחי בשאלה מה נכתב בשפת המקור, ומנסה להעריך את התרגום".

בשנים האחרונות היא נקראת לא פעם לשמש מתורגמנית סימולטנית עבור ערוצי הטלוויזיה, שנוהגים להוסיף כתוביות גם לנאומים המועברים בשידור חי. אביטל מסבירה כי במקרים כאלה היא מתרגמת באוזני קלדנית היושבת לצידה, והנאום כולו מועבר לצופים בהשהיה של כמה שניות, כדי שהטקסט הכתוב יהיה צמוד לקול.

לפעמים את צריכה לייפות עבור הצופים דיבור עילג?
"כמו של טראמפ?" היא שואלת בחיוך. "אני לא חושבת שאנחנו צריכים לייפות שום דבר. אני אומרת גם לתלמידיי: אנחנו לא העורכים של הדובר. תרגמתי פעם בכנס את אליקים העצני, ובין השאר הוא אמר: 'לפני אלפיים שנה, כשהגרמנים צרו על ירושלים'. החלטתי שאני לא מתקנת, גם אם הדברים מופרכים. במקרים כאלה אני מוסיפה את המילים 'אומר הדובר'. אחר כך התברר שהוא לא אמר 'גרמנים' אלא דיבר על 'גרמאנים' במלעיל – שבטים שהיו שכירי חרב של הרומאים. אם הייתי עורכת אותו, כל המשך השיחה היה בלתי מובן".

אם יש משהו שאביטל הייתה רוצה לתקן, אלו תנאי העבודה באולמות הכנסים. "כבר קרה שישבתי עם חברה טובה בכנס באוניברסיטה כשג'וקים מתרוצצים לנו בין הרגליים, ואנחנו ממשיכות לתרגם במקום לקפוץ על הכיסא. אנחנו גם צריכות להקדים ולבוא לכל אירוע הרבה לפני הקהל, וכבר קרה שהגעתי לכנס ונאלצתי להמתין על המדרכה בחוץ, עד שיפתחו.

"לא תמיד יש לנו תאי תרגום, ולפעמים אנחנו צריכות לשבת יחד עם הקהל. מתורגמנית שאני מכירה ישבה עם המכשור שלה בשורה הראשונה, בכנס שכותרתו הייתה 'עיר ללא אלימות'. לפתע עלה לבמה אחד מראשי הערים שהשתתפו באירוע, והכריז: 'יש כאן גברת אחת בחולצה ירוקה שלא מפסיקה לדבר בטלפון. גם זה סוג של אלימות'. רק אחרי שתרגמה את דבריו, היא קלטה שהוא מדבר עליה".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il