ניסן סלומיאנסקי
מקום 47 ברשימת איחוד מפלגות הימין
*"אני חושב שאדם צריך לדעת לפרוש בשיא. לא כמו שקרה לאורי אריאל, ש'הוליכו אותו' בצורה כזו, או לזבולון אורלב. שניהם היו אנשים עתירי זכויות. זה נורא. אורי עכשיו ברוגז עם כולם, וזבולון היה ברוגז. אילו התמודדתי הייתי מכהן שוב, אבל יום אחד 'יוליכו' גם אותי, ולכן זה היה זמן טוב להחליט".
כשהכנסת ה־21 תחל את כהונתה, אירוע שצפוי להתקיים ב־30 באפריל, לא יהיה ח"כ ניסן סלומינסקי (73) בין הנשבעים אמונים. זה לא אומר שסלומינסקי אינו מועמד: הוא היה ברשימת המפד"ל על גלגוליה ושמותיה השונים מאז 1988, וגם כעת הוא נכלל ברשימת "איחוד מפלגות הימין", הפעם במקום ה־48 והאחרון.
בפעם הראשונה נכנס סלומינסקי לכנסת בשנת 1997, וב־22 השנים שחלפו מאז הוא כיהן כח"כ במשך כ־15 שנים לא רצופות (עד 1999; מ־2003 עד 2009; ומ־2013 עד היום). בכנסת היוצאת הוא עמד בראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שדנה בין היתר בחוק ההסדרה ובחוק הלאום, ועסקה בהצעות שונות סביב חקירות נתניהו והניסיונות להגביל את כוחם של היועצים המשפטיים. "העברנו 177 תקנות ו־187 חוקים", מסכם סלומינסקי. "זה יבול אדיר שלא היה אף פעם, כולל רפורמות ענק שלא האמינו שאפשר להעביר אותן. אני מרגיש שעשיתי מהפכות אדירות".
בשנות כהונתו, לדבריו, ראה את המערכת הפוליטית הולכת ומידרדרת. "כבר אין כבוד והוד, יש כל כך הרבה פופוליזם", הוא קובע.
כל זה לא היה לפני עשרים שנה?
"לא. הדיונים היו מעמיקים יותר, הייתה יכולת להשפיע. היום מפלגות הופכות לחד־ראשיות, יש בעל בית שמכתיב וכולם צריכים להצדיע לו. אני לא יודע אם נערכים דיונים רציניים, או שמטאטאים הצידה נושאים כבדי משקל. יש ח"כים שעושים עבודה אדירה, אבל הם מעטים. בוועדות, מול התקשורת, יש צעקות והתלהמות. אפילו ח"כים רציניים משתטים כדי לקבל סיקור".
הרשימה שהוא יושב בקצה הסמלי שלה כבר אינה זו שהצטרף אליה בשנות השמונים. "המפד"ל הוותיקה הצליחה להכיל יותר מהזרמים בציבור, ולאחד אותם. הייתה הרבה מאוד עבודת שטח, זה היה בית 'על אמת'". את נפתלי בנט, ראש הבית היהודי לשעבר, הוא תוקף על התמקדותו בפייסבוק, על כישלון החיבור בין דתיים לחילונים ("לא כי הרבנים לא רצו, הם נתנו יד חופשית"), על ההתעלמות מנושאי דת, וכמובן על העזיבה המפתיעה, "מיד עם הכרזת הבחירות. נשארנו בלי יו"ר, בלי הנהגה ובלי כסף. זה לא צריך להיות כך".
בשל החלטתו לפרוש ולא להתמודד על מקום ריאלי ברשימה, התבקש סלומינסקי ללוות את הוועדה שתפקידה היה לבחור יושב ראש חדש למפלגה ואישה שתשוריין במקום השלישי (שאר חברי הרשימה התמודדו בבחירות מקדימות במרכז המפלגה). על היו"ר הנבחר הרב רפי פרץ, שנטען כי הוא טירון פוליטי, אומר סלומינסקי בשביעות רצון: "אני אשם. היו לנו שבעים מועמדים, כל השבוע ראיינו אנשים, והוא לא רצה להגיע. עד שלב ההכרעה לא התייאשתי ולחצתי עליו. רק כשכבר הייתי בדרך לקריית־מלאכי, שם התכנסה הוועדה כדי לקבל החלטות, הוא התקשר אליי ואמר שהוא מוכן להגיע. הרב פרץ הוא לא פוליטיקאי ממולח, אבל הוא יכול לרומם את המפלגה ולתת לה את התקווה והייעוד. הוא נכנס לזה במלוא כוחו, ויש בו הרבה רוח ואהבה ומאור פנים. אני מקווה שגם הצעירים שחששנו שיברחו לנו, יבואו חזרה".
אחרי בחירת היו"ר פרץ, סייע סלומינסקי גם במאמצים להשיג הסכמים על הקמת רשימה מאוחדת – עם האיחוד הלאומי ואחר כך עם עוצמה יהודית. לשידוך האחרון הוא התנגד בתחילה, אך שבע שעות בחדר אחד עם ראש הממשלה וסקרים פסימיים גרמו לו ולחבריו לחתום על העסקה. "הבית כמעט התפרק, ולקח לנו זמן לבנות אותו מחדש. היום אני חבר במטה, וכשצריך אני מגיע לשבת עם הפעילים כדי לדרבן אותם".
הצבתו במקום האחרון והסמלי ברשימה מבטאת הערכה מהממסד המפלגתי, וזאת לאחר קדנציה ארוכה ועמוסה, שבמהלכה ריחפה מעליו עננה כבדה במשך שנה: המשטרה חקרה טענות שלפיהן הח"כ הטריד מינית נשים שעבדו איתו. התיק בעניינו נפתח ב־2016, ונסגר ב־2017 מחוסר ראיות. "הכול היה הזוי מהרגע הראשון", הוא אומר. "המשטרה הגיעה לכל מספר שהיה בטלפון שלי. הייתי בחתונה לא מזמן, ומישהי ניגשה אליי ואמרה: 'אתה לא זוכר אותי, הייתי העוזרת של זה וזה לפני עשרים שנה, ודע לך שהמשטרה פנתה אליי. שיבחתי אותך, אז הם עזבו אותי מהר'. למי הם לא הגיעו, ובסוף – כלום. זימנו אותי לשעה וחצי של עדות, ולא הוצג נגדי שום דבר, כי לא היה כלום".
עם עזיבתו של סלומינסקי, ייחתם סופית עידן השפם בבית היהודי: בקדנציה הבאה ייצגו את המפלגה הרב רפי פרץ, העוטה כרגע זקן ושפם גם יחד, מוטי יוגב החף משיער פנים, ועידית סילמן.
