עובדה שאנשים רבים נוטים לשכוח – או שהם זוכרים ומעדיפים להתעלם מכך בנימוס – היא שמרן רבי יוסף קארו, האדם ששינה את פני היהדות בחיבורו המונומנטלי השולחן ערוך, היה גם מקובל. רבי יוסף קארו התגורר בצפת בימי זוהרה המופלאים במאה ה־16, עת חיו, למדו ולימדו בה שני המאורות הגדולים של הקבלה, רבי משה קורדוברו (הרמ"ק) ורבי יצחק לוריא (האר"י), לצד מקובלים חשובים נוספים. אור הנסתר לא פסח על דלתו של רבי יוסף קארו, ואף שעיסוקו המרכזי היה הלכה הוא זכה לגילויים ייחודיים בתורת הסוד. במקרה שלו, סודות הקבלה שגילה נמסרו לו מפי "מגיד" – ישות רוחנית שהינה סוג של מלאך. מרגע מסוים בחייו החל המגיד פוקד את רבי יוסף קארו ומגלה לו סודות מעולם הנסתר. את הדברים העיקריים ששמע מפיו ריכז ביומנו "מגיד מישרים".
אחת ההתגלויות המפעימות ביותר של המגיד התרחשה כאשר רבי יוסף קארו היה כבן שמונים, בליל שבת של פרשת וישב. המיוחד בהתגלות היה שהמגיד גילה בה לרבי יוסף לא רק סודות על הפרשה, אלא אף על חייו הפרטיים שלו. כרקע לדברי המגיד יש להזכיר מעט פרטים ביוגרפיים על רבי יוסף קארו. רבי יוסף התחתן פעמיים, ופעמיים התאלמן, כאשר בפעם השנייה גבה המוות גם שניים מילדיו, מותיר לו בן אחד בלבד. בהיותו כבן שמונים התחתן בשלישית עם אישה גרושה, אשכנזייה (שתי נשותיו הראשונות היו ספרדיות כמוהו), שהייתה צעירה ממנו בשנים רבות. רבי יוסף היה בטוח שיראה ממנה עוד בנים, אך נכון לליל התגלות המגיד היא לא התעברה ממנו.
זיווג הפוך
מה, אם כן, היה בפי המגיד? "כעת בא אני להודיעך את סוד אשתך השלישית", הוא הכריז, והמשיך עם בשורה מטלטלת: באשתו של רבי יוסף שוכנת נשמת זכר. בגלגולה הקודם היא הייתה תלמיד חכם כשר, אך עם מגרעה אחת – הוא היה קמצן בממונו וכן בלימוד התורה שלו. כעונש, התגלגל אותו תלמיד חכם בגוף אישה, בדרך של "מידה כנגד מידה": לאחר שנועד להיות "משפיע" אך ביזה את ייעודו והפגין ניכור וזלזול כלפי מקבלים, נגזר עליו להתגלגל לגוף של "מקבל" וכך ללמוד על בשרו את חוויית התלות וההזדקקות למשפיע. זו הסיבה, מסביר המגיד לרבי יוסף, שאשתך כה מרבה בצדקה, וכה אוהבת אותך על כך שאתה משפיע הרבה תורה: היא עסוקה בתיקון פגמי נשמתה מהגלגול הקודם. מכל מקום, מכיוון שגם לך וגם לאשתך נשמות זכר, אין אתם מסוגלים להוליד.
כל זה טוב ויפה (לפחות בקנה מידה של מקובלים, המסוגלים לשאת אמירות כאלה בקלות יחסית), אך סותר עובדה פשוטה: מבעלה הראשון האישה כן התעברה וילדה! כיצד ייתכן הדבר אם נשמתה נשמת זכר? התשובה פשוטה: "דע, שהטעם מפני שהוא [הבעל הקודם] היה בו ניצוצות נקבה. ומאחר שהיה בהם כוח נשמת זכר וכוח נשמת נקבה היה אפשר להוליד, אף על פי שהוא משכב הפוך…".
אכן גם בנישואיה הקודמים היו האישה והבעל שניהם בעלי נשמות זכריות, אך שם הבעל ניחן ב"ניצוצות נקבה" – בחינה נקבית חזקה שהפכה אותו ל"נקבי" יחסית לאשתו. ברגע ששני בני הזוג משלימים זה את זה גופנית ורוחנית גם יחד, כלומר יש להם גופים של זכר ונקבה ונשמות של זכר ונקבה – אף על פי שהנשמות ממוקמות בגופים ההפוכים – הם מסוגלים ללדת.
כעת מתברר הקשר בין גילוי אשתו של רבי יוסף קארו לבין פרשת וישב. תמר, מסביר המגיד לרב, הייתה בדיוק כמו אשתך: נשמת זכר בגוף אישה. כיצד זה התעברה תמר מיהודה אם שניהם נשמות זכריות? בדיוק כמו עם אשתו של רבי יוסף קארו ובעלה הראשון: ביהודה היו ניצוצות מנשמת נקבה. הזיווג של יהודה ותמר היה "משכב הפוך", שבו היא הזכר והוא הנקבה. אין זו הדרך הישרה או המתבקשת ביותר להוליד, אך לשם הקמת שבט המלוכה והשושלת המשיחית הפלאית של דוד המלך, זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות.
היות תמר ויהודה נשמות הפוכות מסביר דברים רבים לגבי סיפורם, בראש ובראשונה כיצד זה תמר הייתה היוזמת והמנהלת של כל הזיווג, כאשר באופן מסורתי "דרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש" (בבלי קידושין ב, ב). למרות שתמר הייתה ה"זכר" ויהודה ה"נקבה" בזוגיות שלהם, הם הגיעו לבסוף לאיזון פנימי של תכונותיהם המגדריות. אף שתמר היא שיזמה את הזיווג עם יהודה והיא שפעלה בו את השינוי הפנימי באישיותו, היא הקפידה שלא לכפות עצמה עליו ובאופן עקבי – הן על אם הדרך והן חזרה בבית כאשר שלחה לו את הערבונות – נתנה לו מרחב לקבל את החלטותיו בעצמו. באותו אופן, אף שיהודה התנהג שוב ושוב בפסיביות "נשית" והשתמט מאחריותו כחותן, הוא לקח אחריות בסופו של דבר על מעשיו והתנהג כ"גברא רבה". ניתן לראות את סיפורם של יהודה ותמר כמסען של שתי נשמות הפוכות לקראת התיישבות בתוך גופן והזדהות עמו – הוא אל גבריותו והיא אל נשיותה.
לא להתאים גוף לנשמה
הרעיון כי נשמה ממין אחד עשויה להתגלגל לתוך גוף מהמין השני נוגע כמובן בסוגיה אקטואלית ביותר, הלא היא סוגיית ה"טרנסג'נדר". אנשים רבים (שמספרם, מתברר, הולך וגדל מדי שנה) מדווחים על חוויה שלפיה ה"זהות המגדרית" שלהם שונה או הפוכה ממינם הביולוגי, חוויה שהממסד הפסיכולוגי העניק לה את הכינוי "דִיסְפוֹרְיָה מגדרית" (המלה "דיספוריה" היא ההפך של "אופוריה"). אנשים רבים מבין אלו מעידים כי החוויה מלווה אותם מהגיל הרך וכי היא כרוכה בסבל – הרגשה של היות "כלוא" בגוף הזר למהותם האמיתית. רבים מאנשים אלו יוצאים לתהליך של "ייעוד מגדרי מחדש" (הכינוי החדש ל"שינוי מין"), תהליך רב־שלבי הכולל שינוי שם ולבוש, נטילת הורמונים של המין השני וניתוחים פלסטיים (חלק מהאנשים מסתפקים רק בחלק משלבים אלו).
על פני הדברים נראה כי תורת הקבלה מאשרת את עדותם של הטרנסג'נדרים. אכן, היא אומרת, ישנן נשמות הפוכות – נשמות שמסיבות כלשהן הושמו בגוף מהמין ההפוך. חוץ מתמר, יהודה ואשתו של רבי יוסף קארו, ניתן למנות ביניהם את אברהם ושרה טרם שינוי שמותיהם ואת יצחק אבינו טרם העקדה. כמו כן, לבעל התניא מיוחסת האמירה כי בתו פריידא היתה "נשמה מעלמא דדוכרא [עולם הזכר], אלא שבגלל איזה דבר פרטי נתגלתה בגוף של אשה". הפער יכול להיות טוטלי, נשמה ממין אחד בגוף מהמין השני, או חלקי, נשמה עם נטייה למין אחד בגוף מהמין השני (באופן קיצוני יותר מעצם ההתכללות בין המינים הקיימת בכל נשמה).
אך למעשה, המסקנה כי הקבלה מספקת גיבוי למהלכי "הייעוד המגדרי מחדש" של הטרנסג'נדרים תהווה קריאה שגויה של המקורות הקבליים. אף שהקבלה בהחלט מאשרת את קיומן של נשמות כאלו, האופן שבו היא מציגה את סיפורן, כמו גם את התיקונים שהן עוברות, מעיד על כך שגישתה לנושא שונה, ועמוקה יותר, מזו הרווחת היום.
ראשית, הקבלה אינה רואה את הפער בין הנשמות וגופן כמקרי, תוצר של תאונה מצערת בפס הייצור השמימי. הנשמה והגוף הינם באופן כללי הפוכים ומנוגדים זו לזה, וחלק מהאנשים זוכים לחוות ניגודיות זו באופן חריף יותר. הדבר הוא חלק בלתי נפרד ממסע חייהם – שייר מגלגול קודם או הכנה לתיקון מיוחד בגלגול הזה.
שנית, בשום מקום לא כתוב כי הדבר מצריך התאמה כלשהי של הגוף לנשמה. אכן, שינויים כאלו הם איסור חמור מהתורה, האוסרת אפילו ללבוש את בגדי המין השני ("לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה"; דברים כב, ה. ופירש הרקנאטי: "שלא ישנה סדרי בראשית"). היהדות אינה רואה את החוויה הנפשית של האדם כמגדירה את זהותו ה"אמיתית" בניגוד לגופו, אלא רואה בנשמה ובגוף מכלול אחד. למעשה, אם יש עדיפות לאחד מהם בקביעת הזהות הרי שזו שמוּרה לגוף דווקא. הסיבה היא שתכונותיו של הגוף קבועות, מוחלטות ואובייקטיביות, בעוד חווית הזהות הנפשית הינה סובייקטיבית, מורכבת ודינמית. בלשון הקבלה רעיון זה מקופל באמירה כי "שורש הכלים [הגוף] גבוה מהאורות [הנשמה]". מינו של הגוף מבטא את רצון עצם הנשמה, הגבוה מחווייתה המודעת. הגוף הוא הכלי שבו דווקא בחרה הנשמה להיוולד בגלגול זה, כדברי חז"ל "כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו" (בבלי ראש השנה יא, א).
לחיות את הפער
מכתבי הקבלה עולה כי ישנן שתי דרכי ההתמודדות בסיסיות עם מציאות של נשמה הפוכה. הראשונה היא שינוי אופי הנשמה כך שתתאים לגוף, בין אם דרך עבודה פנימית או דרך תפילה שהדבר יקרה מלמעלה. כך, למשל, היה אצל חנה, שעקרותה נבעה מהיותה נשמת זכר, אך היא התפללה שתתאים לגופה ותתעבר, ונענתה. כך היה אצל אברהם ושרה, ששינוי שמותיהם מסמל שינוי פנימי של מגדרם. כך היה גם עם יצחק, שנשמתו הנקבית פרחה ממנו בעקדה והוא קיבל תחתיה נשמה זכרית.
הפתרון השני והמעניין יותר הוא השלמה עם הפער בין הנשמה והגוף וחיים של "נשיאת הפכים" שלהם, מתוך הבנה שזהו תיקוננו המיוחד בגלגול הזה, ואם כך בוודאי הוא לטובה. זה אומר להיות מזוהה בעולם ובחברה לפי מינך הגופני, אך לא להתכחש לנשמתך אלא להיות קשוב ומחובר אליה. מציאות זו אינה שלילית או בעייתית אלא פשוט ייחודית, והמצוי בה יכול להשתמש בה בצורות שונות כדי לגשר על הפערים בין המינים. כך היה אצל תמר ויהודה, אצל בתו של בעל התניא ואצל רבים אחרים. דרך זו מזמינה להמיר את חווית ה"דיספוריה" בחוויה של "דיסוננס הרמוני", או כפי שאישה אחת, שהחלה לקחת הורמונים גבריים ואז הפסיקה, הגדירה זאת: חוויה של "bothness". במקרים אלו ייתכן שהרגשת האיזון תבוא ממציאת בן/בת־זוג שאף הוא נשמה הפוכה, באופן הפוך ומשלים לשלך (גבר עם נשמת אישה לאישה עם נשמת גבר, ולהפך).
כמובן, יש לזכור שקיומן של נשמות הפוכות אין פירושו שכל או אפילו רוב האנשים החווים פער בין מינם התודעתי לזה הגופני הם נשמות כאלה. בהחלט ייתכן שחווייתם היא תוצר של קושי, פגיעה או כאב נפשי, ונגרמה בשל אירועים שעברו בחייהם. במקרים אלו הפתרון אינו שתי הדרכים הנ"ל, אלא התחקות אחר נקודת הכאב הטמונה בשורש חווית הפער וריפויה.
ומה לגבי רבי יוסף קארו ואשתו? ובכן, כבר בתחילת דבריו הרגיע המגיד את הרב והסביר לו, "אני אעשה שיתנוצצו בה [באשתך] ניצוצות מנשמת נקבה". היינו חושבים שהדבר יקרה בשלב מאוחר יותר, לפחות יום אחרי התגלות המגיד, אם לא יותר. אך למרבה ההפתעה השינוי מתרחש תוך כדי דבריו של המגיד. בסיימו את הדרשה הארוכה על תמר מבשר פתאום המגיד לרבי יוסף קארו, "ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל היריון ממך". עצם ההורדה לעולם של ההסבר הקבלי העמוק לסיפורה של תמר, כנראה, חולל את השינוי הרצוי באשתו של רבי יוסף. וכך היה: בהיותו קרוב לגיל שמונים נולד לרבי יוסף קארו בנו יהודה, שלימים הוציא לאור את ספרי אביו והפיצם ברחבי העולם היהודי.
