"אני שונא למות" – כך אמר בשנה שעברה שארל אזנבור בריאיון ל"מקור ראשון" כאשר נשאל על תוכניותיו לעתיד. ומה תכנן גדול השאנסונרים של דורנו במקום זאת? את הקונצרט ליום הולדתו המאה. מי שהגדיר את עצמו באותו ריאיון בגיל 93 כאופטימיסט מושבע כבר לא יזכה לנכוח באותו קונצרט מתוכנן. קולו של השאנסונר הצרפתי המוכר והמצליח בעולם נדם השבוע לעד.
ההחמצה בקזבלנקה
אחד האמנים הישראלים שהיו בקשר אישי ומקצועי ארוך שנים עם אזנבור הוא אבי טולדנו. כמי שגדל במרוקו עד גיל 16, טולדנו מספר שאך טבעי היה מבחינתו לגדול על ברכיו: "הצרפתים שלטו במרוקו פורמלית עד אמצע שנות ה־50, אך השפעתם התרבותית נשארה עוד עשורים לאחר מכן. אזנבור היה חלק בלתי נפרד מהתרבות הזו, והרדיו בבית הוריי שידר כל הזמן את שיריו. הכרתי את כולם בעל פה ואת רובם ידעתי לנגן בגיטרה".
בגיל 11 כמעט הצליח טולדנו הצעיר לפגוש את אלילו: "שמענו שהוא מגיע להופעה בתיאטרון הלאומי בקזבלנקה. כולם מסביב התרגשו כי הוא היה אהוב מאוד. חלמתי להשיג כרטיס ולהיות בהופעה, אבל ידעתי שהדבר יישאר בגדר חלום. התמזל מזלי ושכנה שלי, שהייתה אז בת 19, פגשה את אזנבור על חוף הים בין החזרות, ובלי להסס ניגשה אליו וסיפרה לו על הילד השכן ששר את כל השירים שלו ומאוד רוצה לבוא ולהיפגש איתו. הוא הסכים. לא ישנתי כל הלילה מרוב התרגשות, ולמחרת קמתי והלכתי עם הגיטרה למלון שבו הוא שהה בזמן שנקבע לי. אלא שממש כמה דקות לכן הייתה במקום מהומה גדולה, עשרות מעריצים פרצו את האבטחה והגיעו עד לדלת חדרו. המשטרה גירשה את כולם וניסתה לעשות סדר.
"ובתוך כל הבלגן הגעתי אני, ילד בן 11 עם גיטרה, ואמרתי לפקיד הקבלה שיש לי פגישה עם אזנבור הגדול. כמובן שצחקו עליי ורצו להעיף אותי מכל המדרגות, אבל התחננתי עד כמעט בכי והם הסכימו לצלצל אליו לחדר. אמרתי לו שאני הוא הילד ששכנתו ניגשה אליו אתמול בחוף הים. הוא אמר לי – 'מצטער, אני מאוד עייף ולא יכול לראות אף אחד' – וסגר את הטלפון. הלכתי הביתה בבכי מר".
אבל זהו לא סוף הסיפור. "כמה שנים אחר כך", משחזר טולדנו, "אחרי שכבר עליתי לישראל, הפקתי עם נעם סמל מופע שכולו משיריו של אזנבור מתורגמים לעברית. ומי בא כל הדרך משווייץ כדי לראות את הפרמיירה? הוא, בכבודו ובעצמו. יכולתי לומר שאין לי זמן ושאני עייף ולסגור את הטלפון, אבל לא עשיתי את זה", אומר טולדנו בחיוך.
הקריירה שלך לא מתאפיינת בשאנסונים. במה בכל זאת ניכרת ההשפעה של אזנבור על יצירתך?
"מה שלמדתי משארל אזנבור הוא הכבוד למילה. ששיר הוא קודם כול טקסט. ואכן, השירים שלו היו כל כך עמוקים, כתובים באופן שובה לב, מכובד ותמיד בוגר ומעביר מסר מאוד חד. לכן הקפדתי לאורך כל השנים לעבוד עם תמלילנים מהשורה הראשונה".
השאנסון מת עם שארל אזנבור?
"נכון שהתרבות הזו נכנסה לתרדמה מסוימת, אבל לדעתי בשנים האחרונות יש גילוי מחדש שלה בידי קהל גדול שאוהב את הז'אנר. אני מופיע הרבה, ורואה איך אנשים ממש מחכים שאשיר כמה שאנסונים".
"כשהענק מת – אין לו תחליף"
שארל אזנבור (במקור אזנבוריאן) נולד בפריז ב־1924 להורים שהיו פליטים מהשואה הארמנית ועסקו למחייתם באמנות. הוא התחיל להופיע כבר בגיל תשע, ולפריצתו אחראית הזמרת האגדית אדית פיאף ששמעה אותו שר וצירפה אותה לסיבוב הופעותיה. פיאף גם לא התביישה להציע לאזנבור נמוך הקומה לעשות ניתוח אף כדי לשפר את מראהו, שלא ממש הלם את ז'אנר הזמרים יפי התואר שכיכבו בז'אנר השאנסון. לאט לאט צבר הכרה כאחד מגדולי הזמרים, ומאז עד מותו ניהל קריירה רצופה ועשירה, תוך שהוא זוכה להצלחה בינלאומית.
יוסי חרסונסקי, מבקר מוזיקה בגל"צ ובאתר "יוסמיוסיק", אומר שהצלחתו הגדולה של אזנבור הייתה בהפיכתו לגשר בין עולם הפופ לשאנסון: "הוא הצליח לגעת בהרבה אנשים כי דאג שהעיבודים לשיריו יהיו יותר פופיים ונגישים. חוץ מזה, כמובן, הוא שלט בכל רזי הז'אנר: ההבעה הנכונה, המקצבים, בחירת השירים והנושאים שעליהם הם מדברים. הוא הצליח להעביר רגשות שונים בצורה מאוד נכונה, אהבה ורומנטיקה מצד אחד אך גם עצב, געגוע ודכדוך, בצורה מאוד נוגעת שגורמת לך לחוש כאילו עברת את ההתאהבות הזו בעצמך. הוא היה קוסומופוליטי מאוד אבל בד בבד גם שאנסונר צרפתי לכל דבר ועניין. כדי להבין שיר של אזנבור בצרפתית לא היית צריך להבין את השפה. הייתה לו יכולת להעביר לך את המסר בצורה מושלמת גם מבלי שתבין מילה מהטקסט".
הייתה לו קריירה מאוד ארוכה, מה לדעתך היה השיא שלה?
"הקריירה שלו מתאפיינת באחידות מרשימה ואיכות מתמדת. גם ההופעות שלו בגיל 90 היו מרשימות מאוד ווקאלית. לכן, אם צריך להצביע על שיא, הרי זה לא משהו שקשור בו ישירות אלא כשלקחו את שירו SHE לפסקול הסרט 'נוטינג היל' שהפך אותו למאוד מוכר, עוד הרבה יותר ממה שהיה, בכל העולם. שיא נוסף הוא הדואטים שביצע עם גדולי הזמרים בעולם מז'אנרים שונים כמו פרנק סינטרה, אלטון ג'ון, סלין דיון, והטנורים פבארוטי ודומינגו. אלה לא אנשים שהתחברו לכל שאנסונר צרפתי, והעובדה הזו מראה על האופי המוזיקלי המרתק שלו".
לעומת אבי טולדנו, חרסונסקי רואה במותו של אזנבור את סוף השאנסון: "כשענק כזה מת, אין לו תחליף. אישית זה בהחלט נראה לי כמו סוף תקופה. ברור לי שבשנים הבאות לא יקומו ענקים כמותו, ואני לא מאמין שהשאנסון הצרפתי יצליח להגיע לשיאים שאליהם הגיע בעבר. אנחנו חיים בתקופה אחרת, שלא כל כך יכולה להמציא ולהכיל ענקים כאלה".
ד"ר איזבל דותן, מרצה במחלקה לתרבות צרפת באוניברסיטת בר אילן, מסכימה עם חרסונסקי ורואה במותו של אזנבור סימן דרך: "הוא מאחרוני דור המייסדים של השאנסון הצרפתי המודרני", היא אומרת. לדעתה, הזמרים המצליחים כיום בצרפת הפכו ברובם קרובים בסגנונם למוזיקה האמריקאית, שבה העיקר הוא המוזיקה והרבה פחות הטקסט.
ד"ר דותן מספרת כי תחילתו של השאנסון חוזרת למאה ה־9 כשירה דתית שמהללת קדושה נוצרייה. "זהו למעשה טקסט ספרותי שעובד למוזיקה, ומכאן החשיבות העליונה שיש בו למילים. המוטיב הזה נשאר עד היום, וכמובן היה גם ביצירותיו של שארל אזנבור. השאנסון לבש ופשט צורה – בימי הביניים נשלט בידי טרובדורים, במאה ה־17 עבר לשירים של לה פונטיין, ובמאה ה־19 זכה לרנסנס כאשר משוררים רבים ונחשבים ראו בו את הז'אנר המרכזי ליצירתם. בתחילת המאה ה־20 כבר נהיה השאנסון פופולרי בציבור הצרפתי כאשר הושר בקברטים קטנים, מעין מחזות זמר של איש אחד.
"בשנות ה־40 מגיע תור הזהב עם זמרי ענק כמו אדית פיאף, וממשיך במעלה שנות ה־70 עם ברסנס, ז'אק ברל וכמובן שארל אזנבור. בשלב מסוים קבל הז'אנר טוויסט ים תיכוני עם פריצתם של זמרים כמו דלידה ואנריקו מסיאס".
אזנבור הצליח לשרוד כי חיבב על הקהל את השאנסון באמצעות עטיפה פופית ומלודית?
"הוא ניסה והצליח במהלך כל השנים ללכת לנטייה הפופית, אבל את תהילתו הוא קיבל מהשירים הקלאסיים. הקהל שלו ברובו היה מבוגר, ורצה תמיד את הקלאסיקה ולא את הפופ".
הארמנים והטבח הטורקי
שורשיו הארמניים של אזנבור היו חשובים לו מאוד, והוא ראה את עצמו כשגריר ארמני ובעיקר שגריר זיכרון של השואה הארמנית. בריאיון שהעניק לפני שנה ל"מקור ראשון", הביע אזנבור אכזבה מאי־הכרתה של מדינת ישראל בשואה שביצעו הטורקים בבני עמו: "אני לא מבין מדוע ישראל מתעלמת מהעובדות. זה אך נורמלי שמדינת היהודים תכיר במה שקרה, בלי להפחית מהייחודיות של השואה", אמר אז.
הקשר בין השואה הארמנית לשואת יהודי אירופה בא לידי ביטוי עמוק בקורות חיי משפחתו, שבשנות מלחמת העולם השנייה הסתירה בביתה יהודים רבים והעניקה להם מחסה. אביו של שארל, מישה, שבאותה תקופה שימש זמר במסעדה שאליה הגיעו קצינים גרמנים, אף סיפק ידיעות מודיעיניות לקבוצת מחתרת שבזכותו הצליחה לבצע פעולות חיסול נגד קצינים גרמנים ולחבל ברכבות של הצבא הנאצי.
מי שחשף את פעולותיה ההירואיות של בני משפחת אזנבור הוא פרופ' יאיר אורון, שיזם ביישובו נווה שלום את הקמתו של גן זיכרון לכבודם. בטקס שנערך במקום אמר אזנבור כי "חשוב להראות שלא כל העולם היה אז אנטישמי. גם בזמנים הכי קשים, היו אנשים שלא הפנו עורף ליהודים".
מרום מעמדו החברתי, ובהתחשב בהיסטוריה המשפחתית רצופת הפליטוּת, מעניין מה היה לשארל אזנבור לומר על משבר הפליטים הנוכחי באירופה, שרובו ככולו קשור למהגרים מארצות האסלאם. לדברי ד"ר איזבל דותן, המסר שלו היה ברור: "בשנת 2013 הוא אמר כך: 'אני הפכתי לצרפתי בלב ובראש, ובדרך נטשתי חלק גדול מהארמניות שלי כדי להפוך לצרפתי. צריך לעשות עבודה כדי להיות צרפתי. ומי שלא רוצה לעשות את זה, צריך לעזוב את צרפת'. הוא כמובן לא דיבר על דת אלא על תרבות", מדגישה ד"ר דותן, "אבל כך או כך מדובר בעמדה מאוד אמיצה שהעמידה אותו בצד הימני של הפוליטיקה הצרפתית בכל הקשור לסוגיית ההגירה".
