אחד מרגעי השיא בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים הוא אמירת הפיוט "ונתנה תוקף". בפיוט זה מתואר הקב"ה כמי שיושב על כיסא המשפט, דן כל אדם לפי מעשיו וקובע את גורלו לשנה שבפתח. תיאור ציורי זה מעלה התרגשות רבה אצל מתפללי בתי הכנסת, ורבים מזילים דמעה למשמע פיוט זה.
בשנים האחרונות, לאחר שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום, הפך הפיוט לנחלתו של ציבור רחב יותר, והוא מרטיט את לבבותיהם של שומעיו – דתיים ושאינם דתיים. לפיוט עצמו אין אקרוסטיכון, ולא ניתן לקבוע מי חיבר אותו ומתי, אך עם הזמן הוא יוחס לסיפור מותו על קידוש השם של חכם עלום בן אשכנז הקדומה בשם רבי אמנון ממגנצא.
אוכלוסייתה היהודית של מגנצא, היא מיינץ של ימינו, נפגעה קשות במסע הצלב הראשון (1096), ומקורות שונים ומגוונים מתארים איך רבים מתושביה מתו על קידוש השם ובלבד שלא יתנצרו בכפייה. סיפור מסגרת זה מעצים את תחושות הרטט והיראה בזמן אמירת "ונתנה תוקף" ומייחד אותו מפיוטים אחרים. מה מקורו של הפיוט? האם אכן חובר באשכנז סביב מסע הצלב הראשון על ידי אדם שמסר נפשו על קידוש השם?
מקור ארצישראלי
התיעוד הקדום ביותר לסיפור על רבי אמנון, מחברו כביכול של הפיוט, הוא בספר אור זרוע שחובר על ידי ר' יצחק מוינה (1250־1180), המספר שהעתיק את הסיפור מכתב ידו של אפרים בר יעקב מבון שנולד בשנת 1132. בספר אור זרוע מסופר שרבי אמנון סירב כמה פעמים לבקשת ההגמון להמיר את דתו, ובפעם האחרונה ביקש לשקול את ההצעה במשך שלושה ימים. בסופו של דבר החליט רבי אמנון לעמוד בסירובו, ובשל כך עונה בעינויים קשים וקוצצו איברים מגופו. הוא הובא לבית הכנסת לתפילת ראש השנה כשמפרקי אצבעותיו הקצוצות לצידו ושם השמיע לראשונה את "ונתנה תוקף" ונפטר.
בחלום הלילה נגלה ר' אמנון לר' קלונימוס ב"ר משולם ולימד אותו את הפיוט שזכה להרטיט לבבות יהודים כה רבים. וכך מסופר: "אחר הדברים האלה בראש השנה ביקש מקרוביו לצאת אותו בבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהושיבו אצל שליח ציבור… ואחר כך אמר 'ונתנה תוקף קדושת היום 'ובסוף הסילוק נכסה מעיני כל הקהל ואיננו כי לקח אותו הא־לוהים".
אם נקבל מסורת זו, נוכל להסיק שהפיוט חובר במאה ה־11 סמוך למסעי הצלב, ועל רקעם. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שהוא נמצא רק במחזורים בנוסח אשכנז ולא בנוסחי עדות המזרח. אולם מסתבר שלא כך הם פני הדברים.
הדעה המקובלת כיום בספרות המחקר סוברת שהפיוט הוא פיוט ארצישראלי קדום שחובר במאה ה־6 או ה־7 לספירה ואולי אף קודם לכן. ראשית, הימצאותו של הפיוט בגניזת קהיר מעלה את הסבירות שמקורו ארצישראלי והוא אינו מאשכנז. יתרה מכך, בכתב יד קדום בגניזת קהיר מועתק הפיוט לצד פיוטים של הפייטן הקדום ייני בן המאה ה־6, ומכאן היו שרצו לייחס את הפיוט לייני עצמו. בנוסף, לשונו של הפיוט ופיוטים ארצישראליים קדומים שעושים שימוש בתכניו ובניביו מלמדים שהפיוט נכתב על ידי פייטן ארץ־ישראלי קדום.
נראה שר' אלעזר הקליר שחי במפנה המאה ה־6 וה־7 לספירה הכיר את הפיוט "ונתנה תוקף", ובסילוק "מלך במשפט יעמיד ארץ" שילב מוטיבים ממנו (ראו בהרחבה במהדורת פיוטיו לראש השנה שיצאה לאור בידי פרופ' שולמית אליצור וד"ר מיכאל רנד):
ארץ ודריה יצפו לדין / ויחתו וירדו מאימת הדין…
כי אין רחמים בדין / ולא ישא פנים בדין…
וביד כל אדם יחתום דין…/ הכל באמת והכל בדין.
גם בסילוק "מי לא ייראך" משלב הקליר מוטיבים מ"ונתנה תוקף":
וישבת לכסא שופט מלך… ויתיצב כסא הדין …
וישב עליהם בדין.
ועוד יוציא כסא אמת / וישב עליו באמת /
ביד כל אדם יחתום באמת … ויכון עוד כסא חסד.
גם הפייטן ייני, אם לא חיבר את הפיוט, נראה שהכירו, כפי שעולה מפיוטו "אשר אימתך":
ואביתה תהלה מבשר ודם / מהבל ותוהו /
מחציר יבש / מצל עובר / מציץ נובל.
גלגול איטלקי
תפוצתו הרבה של הפיוט "ונתנה תוקף" באיטליה הקדומה מלמדת שפיוט ארצישראלי זה התגלגל לאיטליה ומשם לאשכנז. הסיפור על אודות ר' אמנון שהתגלה בחלום הלילה לר' קלונימוס ב"ר משולם ולימד אותו את הפיוט תומכת בטענה שמשפחת קלונימוס האיטלקית, שהיגרה מאוחר יותר לאשכנז, היא זו שאחראית להפצתו של הפיוט. גם הסיפור על אודות רבי אמנון ממגנצא אין מקורו ביהדות אשכנז של מסעי הצלב, אלא הוא נשען על סיפורים קדומים לו מאיטליה הדרומית.
במגילת אחימעץ, שהיא חיבור איטלקי שנכתב כ־150 שנים לפחות לפני סיפורו של רבי אמנון ממגנצא, מופיע סיפורו של אדם בשם תופילו (מגילת אחימעץ, מהדורת ב' קלאר, עמ' 25):
תופילו שכשל בעוונו. ובחנק נגמר דינו. וכיצא לחניקה. כל העם יצאו לקול הצעקה. ושר העיר עליהם קפץ. וההמון מעליו נפץ. ואמר לו: אם תצא מן האמונה. ותשוב באמונתנו להאמינה. אצילך ממיתה משונה. והוא כפף לו ראשו. כי חס על נפשו. ומיד נשאו. ולארמונו להחביאו. ואחר חקרו את הדברים. ומצאוהו נכון באמונת העברים. והשיב לו: אני עזרתיך. ומיד הממיתים לקחתיך. ומן המות הצלתיך. ואתה אלי כזבתה. וממני לעגתה. אני איסרך ביסורים. רעים ואכזרים… ויקצץ ידיו אשר עליו. וכן עשה לרגליו. ובבית אסורים שָׂמו… ובערב יום הכפורים. שעוונות עם ה' בו מתכפרים… ואמר לו [תופילו ליהודי שהביא לו את מזונותיו]: לך לשלום מאתי. שמהיום לא תמצא אותי. ואחר הצום הלך לדרשו. ובבית האסורים בקשו. לא חי ולא מת אחזו. כי הא־לוהים גנזו.
המוטיבים המרכזיים בסיפור על אודות תופילו ובסיפור על אודות רבי אמנון ממגנצא דומים: הבטחה המהוססת להתנצר, אי־מימוש ההבטחה, עונש של גדיעת איברים, מוקד הסיפור בימים נוראים, היעלמותו של הגיבור שנלקח (כנראה בחייו) לעולם הבא. מוטיבים אלו מצביעים על כך שהסיפור על תופילו הוא מקבילה קדומה מדויקת לסיפור על רבי אמנון, כך שלמעשה הסיפור על רבי אמנון ממגנצא הוא העתקה של סיפור קדום יותר שמקורו באיטליה.
ראיות נוספות לכך שמקורו של הסיפור באיטליה יכולות להיות תפוצתו של הסיפור בכתבי יד איטלקיים קדומים ובחירת שמו של הגיבור, אמנון, שהרי בני איטליה הקדומה אהבו לתת שמות לבניהם משמות בני משפחתו של דוד המלך ומהאנשים הסובבים אותו (כגון אחימעץ, אמנון, יואב ואביתר).
מכל זאת עולה שהפיוט "ונתנה תוקף" לא נוצר באשכנז של מסעות הצלב, אלא הוא פיוט ארצישראלי קדום הרבה יותר. סיפור קידוש השם שנלווה מאוחר יותר לפיוט כנראה נוצר באיטליה, משם עבר לאשכנז, ושם גובש סופית. אלא שיהיה אשר יהיה מוצאו של הפיוט, ויהיה אשר יהיה מחברו, הפיוט ימשיך להרטיט את לבבותינו בשעה שנקרא אותו.
איתן רייך הוא בעל תואר דוקטור לתלמוד מאוניברסיטת בר אילן ומחבר הספר "קידוש השם – מעקידת יצחק לעקידת אשכנז" שראה אור לאחרונה בהוצאת רסלינג
