יש ספרים שכתובים בטמפרטורות גבוהות, ואשר קריאתם מצריכה הפסקות לצורך נשימה עמוקה והירגעות. מראשית הקריאה חוויתי את "ושוב להיפגש עם הצלילים" כספר מעורר רוחנית ורגשית, העוסק במוזיקה, במילים, בסיפורי חיים וברעיונות הגותיים; אין זה ספר עיון רגיל אלא סיפור אישי רב רגש ותובנות על צמיחה מקצועית והתפתחות אישית.
הנושא הוא תרפיה באמצעות מוזיקה. קדם לו הספר "להיפגש עם הצלילים" (1999) שממנו נלמדו עקרונות המקצוע, אולם חלפו מאז כמעט שני עשורים, ובספר שלפנינו ניתן ביטוי רחב לתובנות חדשות על אודות טיפול במוזיקה, וצורת הכתיבה היא אישית.
מי שאינו מצוי בענייני תרפיה לא יעלה בדעתו את מורכבות התחום של התרפיה המוזיקלית, המאכלס תיאוריות, גישות, שיטות, מחלוקות ואינטראקציות עם תחומי דעת וטיפול אחרים. בספר ניתן ביטוי להגדרת המקצוע, למעמד התרפיה ביחס לפסיכולוגיה, ולשימוש במילים במהלך טיפולים. כמו כן נדונים הקשרים מגדריים, חברתיים, תרבותיים ומוחיים. פרק שלם מוקדש לפן הנוירולוגי של התרפיה, ולביולוגיה של תופעות נפשיות.
גילוי כוחות פנימיים
המחברת היא פרופסור לתרפיה במוזיקה שלמדה בארה"ב וייסדה את המחלקה לתרפיה במוזיקה באוניברסיטת בר־אילן. אישה שחתומה על מחקרים רבים בנושא. מההקדמה האישית ומהספר כולו מצטיירת דמות רבת פעלים ואסרטיבית, יוזמת, ישירה, בעלת חזון ומעוף וידע רב. תיאורי ההדרכה והטיפולים משקפים רגישות עילאית ויכולת אמפתית. המחברת מגוללת תיאוריות וגישות שונות, אך ממריאה מעבר להן.
בולטת מאוד השאיפה האישית לאותנטיות ולגילוי האותנטיות של מטופליה, שמחסומים חברתיים ואישיים מונעים מהם את המפגש עם האמת הנפשית המחלחלת במעמקים, מפגש שבלעדיו אין מתאפשרת נביעת החיים. תחושות של מטפל והשפעותיהן על התהליך הטיפולי מתוארות לא רק בסיפורי הטיפול האישיים, אלא גם בהדרכת סטודנטים ומטפלים חסרי ניסיון שמצאו עצמם "תקועים" במצבים של חסימה טיפולית. במקרים המתוארים אפשר השחרור הרגשי של המטפל את הדיאלוג והדינמיקה עם המטופל.
נקודה עקרונית אחרת קשורה לדרכו ולמטרותיו של הטיפול הנפשי, ולא רק בתרפיה המוסיקלית. בטיפול הפסיכולוגי הקלאסי הודגשו הבעיות, החסרים, הצד הפתולוגי. המטופל הוא בעל הפרעה אישיותית שיש לה שם רפואי, וצריך לעזור לו להשתחרר ממנה. בעקבות הפסיכולוגיה ההומניסטית של אישים כפרום ורוג'רס ובהשפעת זרמים שונים של תקופתנו וביניהם תורות מזרחיות כמו הבודהיזם, עבר הדגש להעצמה אישית ולגילוי הכוחות הפנימיים.
אמיר נמנעת עקרונית מדיכוטומיות ומעדיפה את הרצף. לא חדר טיפולים אינטימי לעומת יציאה החוצה אל העולם המשפחתי והחברתי, אלא גם וגם. לא שיטה אחת והתנגדות לשיטה אחרת, אלא שילוב של שיטות לפי המטופל ובעייתו. כך למשל, בלי להיות מזוהה עם הפסיכולוגיה הפסיכודינמית, היא בכל זאת נעזרת בה, כמו במקרה הטיפולי שיתואר בהמשך. לדורית אמיר אכן יש עמדה ברורה ביחס לעקרונות הטיפול, אך אין זאת עמדה נוקשה ובלתי חדירה, אלא גמישה ומותאמת אישית. אפיון נוסף שלה הנרמז בספר הוא הזיקה לרוחניות.
מיוזיקינג
הרעיון הטיפולי המרכזי שעליו מושתת הספר כולו הוא ה"מיוזיקינג", וכל מה שהיא עושה כמטפלת כלול במושג זה. לביטוי אין עדיין תרגום לעברית ולכן הוא מופיע כמו במקור האנגלי. הרעיון שעולה בי כשם מתאים הוא "התנגנות דינמית". "מוזיקה היא פועל ולא שם עצם", אומרת אמיר (עמ' 25) ומיוזיקינג הוא "הקשבה, נגינה ויצירה בהתכוונות ובשילוב של מערכת קשרים תוך־אישיים ובין־אישיים" (עמ' 122). להבנתי: הקשבה, משמע הקשבה אמפתית למטופל, אך גם הקשבה עצמית. המושג "נגינה" מתרחב מאוד בספר זה, והוא כולל גם סתם הקשה על כלים שונים הנמצאים בחדר הטיפולים, אלתורים אישיים, לנגן את הרגש שאתה חש כלפי עניין או אדם. כאשר הקשרים בין חלקי הנפש, והקשרים עם המטפל, יחד עם החוויה הדיאלוגית הנוצרת במהלך הטיפול – כל אלה בונים את התהליך אל המטרה הטיפולית המשתנה מאדם לאדם.
לדעתה אין טיפול ללא מוזיקה וללא חוויה, בין שהמטפל רואה במוזיקה כלי פסיכולוגי ובין שהוא מאמין בערך הישותי העצמי של המוזיקה ובהשפעתה הגדולה. במסגרת התהליך משתמשים גם במילים. מחברים שירים. מלחינים אותם. שרים אותם. המילים מבהירות ומסכמות. המילים חשובות. האמפתיה של המטפל יחד עם מילים והתנסויות מוזיקליות, שחרור מחסומים והגעה אל העומק הפנימי. אלה הדברים הקיימים במיוזיקינג.
עקרונות הטיפול מומחשים בסיפורים אחדים, מרשימים מאוד, מצמררים ממש, שחושפים את הסבל האנושי גם כנגזרת של מערך משפחתי לקוי, מוסכמות הרסניות, אירועים קטסטרופליים כמו מלחמה ושואה וחוויות של אובדן. כאשר הסבל אינו מעובד ואינו מדובר, מתרחשים נזקים. תרפיה במוזיקה עשויה להגיע למעמקי הנפש, דווקא בהיותה לא מילולית. ההתרגשות שמעוררת בנו המוזיקה נובעת מהנגיעה הזאת במה שביאליק כינה "התהום" במסתו "גילוי וכיסוי בלשון". המוזיקה היא לא דיבור על משהו אלא הדבר עצמו. מכאן כוחה העצום.
יצירה מעוררת חרדה
בחרתי בדוגמה מעניינת מהספר, אחת מני רבות, שממחישה את כוחה של התרפיה במוזיקה בשיטת המיוזיקינג. היא לקוחה מהפרק העוסק בנפגעות טראומה. מעשה באישה בת שישים שסבלה משלל בעיות גופניות־נפשיות ובמיוחד מחרדה שהתעוררה בה למשמע יצירות אחדות ובעיקר ה"בולרו" של רוול. אותה אישה רצתה לפענח את פשר חרדתה ולכן הגיעה לטיפול במוזיקה. מיכאלה (שם בדוי) הייתה ניצולת שואה שהדחיקה את חוויותיה הנוראות ולא שיתפה בהן את משפחתה. במהלך הטיפול נחשפה מיכאלה ליצירה שוב ושוב, בתנאים של רוגע ונוחיות, ומתוך תגובותיה שצפו והחרדות שעוררה המוזיקה נחשף סיפורה האישי שהושתק כל השנים.
לא אכנס לכל פרטי הטיפול שמתואר בהרחבה וחושף גם את קשייה של המטפלת. הטיפול שילב האזנה, כתיבת שירים, ובשלב מאוחר יותר שיתוף משפחתי. ההאזנה במצב רגיעה עוררה דימויים וזיכרונות. אמיר מסבירה שבמצב זה מתרופפים מנגנוני ההגנה והתכנים המודחקים עולים במלוא עוצמתם. כאשר התכנים הללו מעובדים על ידי כתיבת שיר, למשל, חש המטופל יותר שליטה במצב.
בהמשך מובא ניתוח של היצירה הידועה, שהיא מאוד מפורסמת ופופולרית, אך גם יוצאת דופן מאוד בספרות המוזיקה. למקרא הניתוח הבנתי סוף סוף מדוע תמיד ממש שנאתי את היצירה, וחשתי כלפיה סלידה פיסית עד בחילה. ה"בולרו" (1928), שנכתב על ידי המלחין במצב אישי רעוע, הוא ריקוד ספרדי עתיק שמשולבים בו גם מוטיבים דרום אמריקניים ואפריקאיים. היצירה נמשכת 17 דקות והיא בבחינת "מונוטוניות נשלטת". שוב ושוב חזרה כפייתית ומהפנטת. היצירה ההיפנוטית ביותר בכל ספרות המוזיקה. לדברי אמיר, יש ביצירה שחרור של יצרים אפלים שנחשפים במלוא אימתם בסיומה. "מבחינה זאת אפשר אולי לראות ב'בולרו' של רוול פרדיגמה נאצית" (עמ' 179). ה"בולרו" מנוגד למסורת הקלאסית האירופית האוסרת על חזרתיות היפנוטית. מעניין ששלמה גיורא שוהם ב"הליכי טנטלוס" מציין את האופי המדיטטיבי במוסיקת המזרח, לעומת שלטון ה"אני" במוזיקה המערבית. דורית אמיר מסבירה שהלמות התוף והעלייה המתמדת בעוצמה הקולית, יחד עם השימוש בכלי נשיפה והעיבוי התזמורתי, מסמלים קולות מלחמה ומעבים את הטראומה.
להתרשמותי, "ושוב להיפגש עם הצלילים" נועד לא רק למטפלים במוזיקה, אלא לכל מי שמטפל באנשים, בשיטה זאת או אחרת, ולכל מי שמתעניין בבני אדם ובהגות חברתית ופסיכולוגית. ומי שמנגן ושר עשוי אף הוא להפיק הנאה ועניין.
ושוב להיפגש עם הצלילים, תרפיה במוזיקה בנימה אישית, דורית אמיר, רסלינג, 2017, 304 עמ'
