מתינות לוהטת: שלושים למותו של הרב רונן נויבירט

לפני כעשור הגיע הרב רונן נויבירט ז"ל, שבשבוע הקרוב ימלאו שלושים לפטירתו, לנחם אותי על מות אמי. ברקע הדהדו דיבורים על הדרת נשים בבית־שמש, בעקבות מקרים שהסעירו את החברה הישראלית, ועלו טענות קשות על כך שלא נשמעה תגובה רבנית הולמת. סיפרתי לו שבצעירותי רקמתי תוכניות להקים ארגון של רבנים בעלי אוריינטציה מודרנית, אבל דבר לא יצא מתוכניותיי. הרב רונן ענה לי שממש בימים הקרובים הוא מתכוון להתחיל בייסוד ארגון כזה. ואכן כוונותיו קרמו עור וגידים, ובתוך זמן קצר ארגון "בית הלל" קם והתחיל ללכת.

הרב רונן היה איש חזון כמו גם איש ביצוע, בעל יוזמה ותעוזה, מעוף ועשייה. הוא היה ברוך כישרונות, ופעל ללא לאות כמנוע ומנוף לביצוע פרויקטים למען עם ישראל. באישיותו ובפועלו הוא גילם שילוב אופטימלי של יהדות ועולם מודרני, תורה עם השכלה כללית, וזאת לא כפשרה רדודה אלא כדרך המשלבת את מרכיביה השונים במלוא עוצמתם.

הוא היה בעל תארים במתמטיקה ובמדעי המחשב ועבד במשך שנים בהייטק כמנהל טכנולוגיות, אולם אהבת תורה ותודעת שליחות הביאו אותו לעבור לפעילות רבנית וארגונית במגוון רחב של תפקידים: בארגון צהר, בישיבת ההסדר "אורות שאול" וכרב קהילה בקהילות "מוריה" בפתח־תקווה, "אהל ארי" ברעננה, ובקיסריה. בכל תפקידיו יישם הרב רונן את דרכה של האורתודוקסיה המודרנית, אותה הכיר מקרוב בעת ששימש כרב־שליח מרכזי של תנועת בני עקיבא בצפון אמריקה.

המונח הלועזי "אורתודוקסיה" זר וצורם לאוזן הישראלית, ובצדק, שכן מקורו בעולם הנצרות. השימוש בו החל עם הופעת תנועת הרפורמה, ככינוי ליהודים המתנגדים לשינויים דתיים. לפיכך אני מעדיף את ההגדרה "יהדות דתית מודרנית", שהולמת לדעתי את עולם הערכים ואורחות החיים שעליהם אמונים הדתיים־לאומיים בישראל. אני סבור שהגיעה השעה להשתמש בהגדרה זו, במיוחד כעת, לאחר שקמה מפלגה שניכסה לעצמה את השם "ציונות דתית".

סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת בר־אילן בשנת 2018, ובחן כיצד דתיים־לאומיים מגדירים עצמם, העלה את הנתונים הבאים: 22.3% מגדירים עצמם כתורני־לאומי וחרד"לי, 25.9% דתי ליברלי, 35.5% דתי מודרני, ו־16.3% דתי לאומי. ההבחנות בין קבוצות ההזדהות השונות אינן קשורות בהיבט הציוני או הלאומי, שכן השונוּת בציבור זה אינה על רקע היחס למדינה, לשירות הצבאי, להתיישבות ביו"ש וכדומה. ההבחנות העיקריות הן בשאלות הנגזרות מהמורכבות של קיום יהודי בעולם מודרני, שעולות חדשות לבקרים על סדר היום.

הרב רונן גילם בחייו את השילוב הראוי של אמונה בנצחיות תורת ישראל עם הכרה במעלותיהם של ערכים ותובנות חשיבה שהתפתחו בעולם המודרני. בעיניי שילוב זה הוא הרעיון המגבש של רוב הציבור הדתי־לאומי. ציבור זה אמנם ער לחסרונותיה של החברה המודרנית, ובראשם למגמת ההתרופפות של מעמד המשפחה, אך עם זאת מצדד בהפנמה של ערכי המודרנה תוך סינון והתאמה לתורה ולדרישות ההלכה.

השראה במקום סמכות

כיצד ניתן ליצור את השילוב הראוי והרצוי? הרב רונן מנסה לענות על כך בפרק הסיום של ספרו "גשר ההלכה", כשהוא מנסח עקרונות יסוד לפסיקה הלכתית בדורנו. אינני מתיימר להציג חזון זה בבחינת כזה ראה וקדש, ואף הרב רונן לא ראה אותם ככאלה. בעקבותיו אני מבקש שהם יהוו מצע לדיון ציבורי בעולם הרבני ובקהילה הדתית, ולפיכך אנסה לסכם בקצרה את עיקריהם:

א. ההלכה משמשת גשר בין התורה שבכתב ובין המציאות, ובכך מבטיחה את נצחיות התורה. אולם המציאות בדורנו משתנה בקצב מסחרר, ולכן הכרחי שהיא תתפתח, כמובן לפי כלליה. ההלכה מעולם לא התעלמה מן המציאות, אך עם זאת מעולם לא נכנעה לחולשותיה. מציאת האיזון הנכון הוא אחד מאתגריה הגדולים של ההלכה בדורנו.

ב. חובתם של מנהיגים תורניים לומר את דברם ללא חשש מתמיד מפני "מה יגידו", וללא שימוש יתר בטיעון המדרון החלקלק. אל להם להירתע מפני שימוש בשיקולי־על הלכתיים שאמורים להימצא בארגז הכלים של הפוסק, כגון כבוד הבריות, דרכי שלום וכדומה.

ג. בד בבד עם דבקותם בתורה ובהלכה, על הרבנים להיות קשובים לרחשי הלב של החברה, ובהתאם לכך עליהם להתייחס כיום במיוחד לערכים חברתיים שקיבלו מעמד מרכזי בשיח העכשווי: זכויות הפרט ובהן הזכויות לחיים, לביטחון, לחופש, לשוויון ולכבוד. מכוחם זכינו בזמננו להתקדמות מבורכת במעמדם של אנשים שהיו בבחינת האחר בחברה, כגון בעלי מוגבלות שכלית־התפתחותית ופגועי נפש. הרצון לסייע לאנשים אלה מתנגש לא אחת באיסורים הלכתיים שונים. על הפוסקים ללמוד כל נושא היטב, הן מהזווית המקצועית הן מזו ההלכתית, ולקבל הכרעות זהירות אך אמיצות, מתוך שילוב מוסריות ורגישות במארג השיקולים ובשיח ההלכתי.

הערכים שצוינו לעיל קשורים גם ליחס לאחר ההלכתי, כגון חילונים ולהט"בים. הרב רונן ראה שליחות חשובה בבניית גשרים בין דתיים וחילוניים ובקירוב לבבות מתוך שיח מחבר ומאחה. אחד המיזמים הגדולים שיצר "בית הלל" בהובלת הרב רונן היה "שבת ישראלית", במסגרתו התארחו אלפי ישראלים אלה אצל אלה. הרב רונן סיכם חוויה זו בתחושה שהמשתתפים במפגשים אלו "יצאו מן התיבה", ועיניהם "נפקחו לראות שרב המשותף על המפריד, וכי 'יש תקווה לאהבה', לאהבת ישראל אמיתית".

ד. על המנהיגות ההלכתית להיות ערה לכך שמהפכת המידע ורוחות הפוסט־מודרנה הביאו לשבירת היררכיה ולערעור הסמכות במערכות רבות בעולם. בהתאם לכך, גם בעולם התורה יש להמיר את השימוש בסמכות, במנהיגות של השראה ושאר רוח, ואת כבוד הרבנות הממסדית יש לבסס על הערכה אישית וקשר אישי.

ה. יש להכיר בכך שהדור שלנו מחפש שקיפות והוא נגיש למידע רחב, ולכן יש לשתף את היחיד והציבור בהליך ההלכתי, בלבטים ובדילמות, בשיקולים ובהכרעות. דרושה שקיפות לגבי מדרג האיסורים: מהו איסור תורה ומה גזירה מדרבנן? מהו מנהג ומהי דעתו האישית של הפוסק? היעדר שקיפות עלול לערער אמון ואף להביא רבים לזנוח את הדין כולו.

ו. יש להעלות את קרנה של רבנות הקהילה, ולהכשיר רבני קהילה שדעתם מעורבת עם הבריות, מעורים בשיח ובתרבות, ומצטיינים לא רק בידע אלא גם ברגישות ובהבנת נפש האדם. רבני קהילה שעסוקים בפעילויות קהילתיות וחינוכיות למבוגרים ולנוער, בליווי רוחני, בהרבצת תורה, בקירוב רחוקים וכדומה – יכולים לתת את המענה ההלכתי הטוב ביותר לצרכים הרוחניים של קהלם.

שיתוף נשים לכתחילה

ז. הדתי המודרני רואה בשוויון בין נשים לגברים תהליך של התקדמות החברה ותיקון עולם. העצמת עולמן הרוחני של נשים והגברת מעורבותן בחיי הקהילה אינן נחשבות כפשרה עם תביעות הפמיניזם הרדיקלי, אלא כאידיאל אנושי ודתי מהמעלה הראשונה. הרב רונן קרא להקים זירות ובתי מדרש שבהם נשים תלמידות  חכמים תהיינה שותפות יחד עם רבנים לשיח ולמשא ומתן של הלכה. גישה זו הוא הוביל כבר עם ייסודו של בית הלל, ובכך היה בית הלל לארגון הרבני האורתודוקסי הראשון שנשים חברות בו בשיח ההלכתי ובכל מעגלי הפעילות.

ח. הציבור צריך להיות שותף לקידום יישומה של ההלכה, ולכן עליו להיות פעיל בבחירת רבנים המתאימים לרוחה של הקהילה, ולהעצים את מעמדם החברתי כמנהיגי ציבור וכמובילי דעה. רבנים יצליחו במשימותיהם רק אם ישאבו את כוחם מציבור תומך, בעוד מערכת ממסדית שכופה רבנים על הציבור עלולה להביא לנתק בין הרבנות לציבור.

ט. בעידן הפוסט־מודרני, החברה עברה מהתנהלות במבנה של פירמידה לתצורה של רשת. יש לנצל את הרישות (networking) גם לדיונים הלכתיים פוריים. אלה יוכלו להניב יצירה הלכתית קולקטיבית באמצעות בית מדרש ממשי או וירטואלי, שמאפשר החלפת מידע שוטפת בין חבריו ויוצר מנגנון יעיל לקבלת החלטות ולפסיקת הלכה. הרב רונן אכן יזם והקים את בית המדרש ההלכתי של ארגון "בית הלל", שבו עמלים עשרות רבנים ותלמידות חכמים על כתיבת פסקי הלכה יחדיו, כאשר כל אחד מהשותפים מוסיף נופך משלו. הדעות המגוונות מפרות את השיח ויוצרות מערכת בריאה של איזונים ובלמים, שמסייעת לייצר פסיקה אחראית המשקפת את דעת הרוב. נושאים הלכתיים רבים המבחינים ומאפיינים את משנתה של היהדות הדתית־מודרנית, ואשר הרב רונן עסק בהם בכתב ובעל פה, באו לידי ביטוי בולט בפעילות בית הלל, וחלקם ראו אור בספר "ובית הלל אומרים".

י. בשאיפה לשינוי הסגנון בשיח הרבני, קרא הרב רונן להקמת בתי מדרש שייפגשו זה עם זה וידונו בסוגיות בוערות מתוך הקשבה של האחד לרעהו ומתוך נכונות כנה להבין את עמדת בר הפלוגתא, חששותיו ותקוותיו. ההקשבה ההדדית תסייע לכל צד לדייק את פסיקות ההלכה שלו ולכוון טוב יותר אל האמת. הדבר עשוי לשנות את תרבות המחלוקת של העולם הרבני, ולהעלות קרנה של תורה.

הרב רונן פעל להטמיע גישה זו ב"בית הלל", והוא שהציע את שם הארגון: "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". זאת מתוך כוונה לאמץ את דרכם של חכמי בית הלל, שהיו מטים אוזן בכנות לדברי החולקים עליהם, ואף מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם. ההיבט המודרני פועל כאן בבירור: אנו חיים בעולם מורכב שתובע הכרעות קשות במציאות מעורפלת, ולפיכך אין אנו מתיימרים לחשוב שכל האמת מצויה בכיסנו.

הרב רונן היה נציג מובהק של גישת בית הלל זו, ודמות מופת של רב מודרני שחי מתוך תודעת שליחות. הוא שילב "סיפור אהבה עם התורה", כלשונו בספרו "לגעת בזמן" על המועדים, עם אהבת ישראל גדולה. היה בו להט תורני של מתינות, ונועם הליכות המשולב בנחישות. יהדות דתית מודרנית שתכיר במאפייניה ותשכיל ללכת בדרכו של הרב רונן נויבירט ז"ל, תוכל להביא בשורה של ממש לא רק לציבור הדתי־לאומי כי אם לכלל החברה הישראלית, שרבים בה כמהים לקול תורני צלול אך מורכב, מתון אך בעל עוצמה רוחנית גדולה.

הרב ד"ר רונן לוביץ הוא רב היישוב ניר עציון, נשיא תנועת נאמני תורה ועבודה, וממייסדי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה"