פרשת לך לך: על הבריתות עם הקב"ה

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם… וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵא־לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ (בראשית יז, ד־ח).

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפצצה שתחדור לבונקרים של חיזבאללה ואיראן בדרך לישראל
– הלו, הלו אבא: שיעורי בית
– החתול שמיל ממולדובה: סיפור מרתק בעלילה אפרורית

בשעת ברית המילה קורא ה' לאברם בשמו השלם "אברהם". מכאן למדנו שקוראים שם בברית. כריתת ברית וקריאת שם הן ביטוי למפנה עמוק ומהותי שמתרחש בקשר שבין אדם לא־לוהיו. ברית היא "קיימות", שלמות וביטוי לאהבה. בארמית היא מכונה "קְיָם". עיקר חשיבותה של הברית הוא במחויבות המוחלטת לקיומה.

הברית הראשונה בתורה נכרתה עם נח: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה" (ו, יח). הייתה זו ברית של הבטחת קיום והישרדות בשעת המבול.

לאחר המבול נכרתה ברית נוספת, ברית פיוס והשלמה עם האנושות ועם הטבע האנושי. ברית הקשת בענן מוגדרת כ"ברית עולם", והקשת היא "אות ברית". הרואה את הקשת מברך "זוכר הברית".

יצירת שלמות משותפת

בפרשת לך־לך אנו פוגשים שתי בריתות: ברית בין הבתרים וברית המילה. בריתות אלה מייחדות את אבותינו, אותנו ואת עם ישראל לדורותיו. מן הברית האוניברסלית עם האנושות בימי נח, אנו עוברים אל הברית הפרטיקולרית עם העם שיוביל להגשמתה.

שתי הבריתות קושרות בקשר מוחלט את היחסים עם א־לוהים לירושת הארץ: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא־לֹהִים" (יז, ח). וכדברי רש"י (שם): "ושם אהיה לכם לא־לוהים, אבל הדר בחוצה לארץ כמו שאין לו א־לוה". גם למשה ייאמרו דברים דומים: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן… וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים" (שמות ו, ז).

ברית איננה רק מפגש אינטרסים, אלא יצירת שלמות. אברהם אבינו מוכן להקריב הכול למען קיום משימת חייו: לקרוא בשם ה', לגלות את כבוד ה' לעולם כולו, לעקור עבודה זרה מן הבריות וללמדן אמונת אמת. לשם כך הוא פועל בכל הדרכים והאמצעים האפשריים. מבניית מזבחות ונטיעת אשל, דרך הכנסת אורחים וגמילות חסדים, ועד מלחמה להצלת שבויים וכתיבת ספרי אמונה להוראה לרבים: "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה… עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו" (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א).

אברהם זקוק לשמירה ולברכה, ובעיקר לזרע חי וקיים אשר יבטיח את המשך קיום המשימה לדורות עולם. לשם כך נדרשת גם כברת ארץ לו ולזרעו אחריו, שבה יקימו מרכז ריבוני של אוהבי ה' ונושאי דגל האמונה, שיביא ברכה לאנושות כולה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (יב, ג). באמצעות הברית הזו תושלם שליחותו של אברהם, ויתקיים בו הייעוד "אב המון גויים".

מן העבר השני, ברית זו היא גם "צורך גבוה", שכן היא מבטאת את מגמתו ורצונו של הבורא יתברך בבריאת עולמו ובקיומו. הברית היא, אם כן, צורך הדדי מוחלט, והיא מעניקה לכל אחד מן הצדדים את מה שהוא "חסר" ויוצרת שלמות אחת. הנביא ישעיהו (מב, ו) מסכם זאת במילים הללו: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם".

הבוחר הראשון

ברית היא מהות הנישואין שבין איש לאישה, של האיחוד בין כוחות הטבע, ושל הקשר בין הקב"ה לישראל. על כן אנו נקראים "בני ברית". הייחוד הישראלי בהיר וברור, העם אשר כרת ברית עם א־לוהיו: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱ־לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי" (נחמיה ט).

על פי המדרש, ניתן לומר שאברהם הוא הבוחר "הראשון" וכתוצאה מכך נוצרת הברית:

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך". אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם (בראשית רבה לט, א־ב)

אברהם הוא שמתחיל את מסע האמונה, הגילוי, הבחירה והקירבה לקב"ה, ובשל כך הקב"ה מוצא את לבבו הנאמן להוביל את המהפכה הנדרשת.

רש"י בפירושו לברית מלמדנו: "ברית של אהבה וברית הארץ, להורישה לך על ידי מצוה זו". מצווה זו היא ברית המילה. ואילו הרד"ק מלמד שהברית משמעה "להיות לאות ביננו ובין הא־ל, להיות זרע אברהם עם מיוחד ויהיה בבשרו אות מיוחד… זה האות הוא החזק שבכולם, שהוא בגוף האדם".

אברהם קרוי "אברהם אוהבי" (ישעיהו מא, ח), ולו נתייחדה הברכה: "אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ". אברהם הוא הידיד, חוק אות הברית ניתן בשארו יצחק, וצאצאיו החתומים הם יעקב וכל בני ישראל.