האיגרות נותנות הצצה לדמותו המקורית של הרב קוק

כרך חדש של איגרות מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שיצא השנה לאור, גדוש בחומר תורני והיסטורי חשוב ומרתק. מתוארת בו פעילותו של הראי"ה כרב ראשי בשלל תחומים ציבוריים, כמו השתדלותו למען שמירת השבת במרחב הציבורי בכלל, ומעורבותו בחקיקת חוקת השבת של תל־אביב בפרט. פעילותו הענפה של הראי"ה מרשימה במיוחד לאור העובדה שמעבר לכהונתו כרב ראשי, הוא עסק בתחומים נוספים שדרשו ממנו זמן רב וריכוז נפשי: הוא היה פוסק הלכה בכיר, כאשר מעגל השואלים מתפרס על רחבי העולם היהודי (כפי שניכר מספרי השו"ת שלו); כיהן כראש ישיבת מרכז הרב, דאג לקיומה והתבססותה ואף מסר בה שיעורים; והיה מנהיג ציבורי המעורב בפעילויות לאומיות מגוונות. מעבר לכך, כידוע, הרבה לשקוד על לימוד התורה והשקיע בכתיבת הגיגיו בפנקסיו הרבים, שמהם נדפסו לימים ספריו העמוקים, המעשירים עד היום רבבות לומדים והוגים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ארגוני המורים מעדיפים רווח פוליטי על פני החינוך
– האם קריסתה של כלכלת איראן תשפיע על יציבות המשטר האסלאמי?
– בעקבות היעדרות הליכוד: הוועדה לחקירת שופטים נדחתה

בכרך הנוכחי, שבו נדפסו מאות איגרות שכתב הראי"ה לידידיו, לאישים חשובים ולגופים ציבוריים, כונסו האיגרות משנת תרפ"ג. זהו הכרך השלישי שנדפס בשלוש השנים האחרונות על ידי מכון הרצי"ה, והכרך השישי בסדרת "אגרות הראי"ה" כולה. רובו ככולו של החומר שבספר מתפרסם בו לראשונה מתוך כתבי היד. מדובר בכרך עבה למדי, הכולל 230 איגרות שכתב הראי"ה, ועוד עשרות איגרות שנשלחו בשמו או מטעם הרבנות הראשית אשר בראשה עמד, וכן איגרות שכתב בנו הרצי"ה, הנוגעות לנושאים המדוברים בספר. לצד אלו מובאים כאן מסמכים, איגרות מאישים שונים וכן קטעי עיתונות, המעניקים את הרקע הנדרש להבנת איגרותיו של הרב. לאחר מכן מובאים כמאה עמודים של ביוגרפיות הנמענים, ולסיום עשרות דפים של מפתחות מפורטים.

מתוך עיון בכרך ניכרת המלאכה המרובה שהושקעה בו, הכוללת פענוח מדויק וזהיר של כתבי היד; השוואה בין נוסחאות שונות של האיגרות (לעיתים חלו שינויים משמעותיים בין טיוטת המכתב ובין הגרסה שנדפסה במכונת כתיבה ונשלחה לנמען); מקורות והערות, יחד עם דברי רקע לאיגרות מסוימות, כמו גם מדורי הנספחים שציינתי, שדרשו אף הם עבודה רבה.

מעמקי הנפש וההיסטוריה

ערך מיוחד יש לאיגרותיו של הראי"ה, שאינו מצוי בכתביו האחרים. האיגרות הן בבחינת "גדול שימושה יותר מלימודה", וניתן ללמוד מהן דברים שאינם מצויים בכתביו ובחיבוריו האחרים. בהקדמתו לכרך הראשון של האיגרות כתב בנו הרצי"ה על החשיבות שיש באיגרות, בהתאם להנחייתו של האמורא רב גידל: "כל האומר שמועה משם אומרה, יראה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו"; ובהקשר דנן – לימוד האיגרות מציב בפנינו את דמותו המקורית והשלמה של הראי"ה קוק.

"האיגרת מבטאת את עצם מהותו של בעליה", הוסיף הרצי"ה, "ומשמשת ראיה ובירור לכיוונו ולאופיו. יש בה מפנימיותה של רשות היחיד, בהבעת דברים תמה מאיש אל רעהו, מן היחיד אל היחיד". נקודה נוספת שציין הרצי"ה בערכן של האיגרות, היא העובדה שמלכתחילה הן לא נכתבו "לפרסום ברשות הרבים" אלא ליחידים, ומשום כך יש בהן "גילוי נסתרות מעמקי הנפש". הערך המוסף שלהם לעומת מאמריו וחיבוריו של הראי"ה, נובע מכך שבכתיבתן לא צמצם את דעותיו "לפי חשבונות החובות והצרכים הציבוריים".

איגרותיו של הראי"ה החלו להידפס בשנת תרפ"ג, אז פרסם בנו הרצי"ה כרך בשם "אגרות ראיה". בכרך זה הושמטו שמות הנמענים וכן פרטים מזהים נוספים, והובאו בו בעיקר איגרות בעלות תוכן רוחני. מתוך כך, הזווית ההיסטורית כמעט לא הורגשה בספר. לעומת זאת, במהדורה המוכרת של "אגרות הראיה", שנדפסה על ידי מוסד הרב קוק בראשית שנות הארבעים, לא זו בלבד ששמות הנמענים נותרו על כנם, אלא שהרצי"ה הוסיף פרטים נוספים להשלמת התמונה בהערות לאיגרות, וכן מפתח לשמות האנשים הנזכרים באיגרות. בכך התגלה הפן ההיסטורי החשוב הטמון באיגרותיו של הראי"ה, במיוחד אלו העוסקות בענייני הציבור, ופעמים רבות יש לאותו פן היסטורי השלכות משמעותיות על התוכן התורני של הדברים.

אכן, מלבד הערך התורני שיש באיגרות, קיים בהן ערך היסטורי שאינו מצוי בקבצים ובכתבים האחרים של הרב קוק. האיגרות הן בעצם שיחות מתועדות בין הרב קוק למכריו ולתלמידיו. כביכול הוקלטו חלק משיחותיו האישיות, ויש בידינו הרשות והזכות להקשיב להם. יש בהן לא רק עדות להתרחשויות שהראי"ה היה מעורב בהן, אלא גם לדברים שתוכננו להתקיים ומסיבות שונות לא יצאו לפועל. מטבע הדברים, לעיתים רעיונות אלו שלא התממשו מפתיעים יותר מאלו שהתגשמו. וכך מעניקות לנו האיגרות שלפנינו זווית הצצה נדירה, יחידה במינה, לכוונות ויוזמות שעד היום לא היו ידועות כלל, אף לא להיסטוריונים וחוקרים. אביא להלן שתי דוגמאות לסיפורים מפתיעים המתפרסמים באיגרות שלפנינו, אשר רק "עלו במחשבה" ובסופו של דבר לא קרמו עור וגידים. מעצם קיומם, ולו כרעיון והצעה, אנו יכולים להפיק מידע משמעותי.

הראשון לציון

כשהגיע הרצי"ה קוק לגיל 35, הוא הוסמך לרבנות על ידי רבי יעקב משה חרל"פ. בכתב הסמיכה נכתב:

הרב המאור הגדול לממשלת התלמודים. פרי קודש הילולים, חכם חרשים ונבון לחשים, צדיק מושל ביראת אלקים, מורנו הרב צבי יהודא הכהן קוק שליט"א … והנני אומר לו יורה יורה ידין ידין, ועליו יש לסמוך כאחד המורים הגדולים בישראל. אשרי תהי העדה אשר תזכה לבחור בו ולשים אותו אלוף לראשה, רב ומורה ודאין בהלכה. ידוע תדע כי זכתה לגבר בגוברין מיחידי הסגולה שבישראל (נדפס בספר "ליקוטי הראי"ה").

אלא שהסמיכה הזאת, שבה מברך הרב חרל"פ את העדה אשר תבחר ברצי"ה לעמוד בראשה, הוענקה בשנת תרפ"ו. ואילו בכרך האיגרות שלפנינו מתפרסמת, בחלק הנספחים, איגרת מעניינת שנשלחה כבר בשנת תרפ"ד מאת ר' יצחק שמואל סגל מהמושבה ראשון לציון. הוא כותב לרצי"ה קוק את הדברים הבאים, "בשם החרדים בראשל"צ":

לפני ירחים אחדים הצענו לכתה"ר את משרת הרבנות בראשון לציון וגם מרן אביו הגדול שליט"א כמעט שהסכים לזה, אבל כתה"ר מאן לקבל עליו את המשרה הזו. ובהיות שהננו זקוקים מאוד לרב ומורה הוראה… הננו פונים אל כתה"ר עוד פעם בשאלה ובקשה אולי יעתר לנו לקבל את המשרה הקדושה הזו.

איננו יודעים את הסיבות שבשלהן סירב הרצי"ה להפצרות אנשי ראשון לציון לכהן כרבם. בסופו של דבר הרעיון לא יצא אל הפועל, וכיסא הרבנות נותר פנוי עד השנה הבאה, תרפ"ה, שבמהלכה התמנה למשרה זו הרב חיים זבולון חרל"פ, ידידו של הרצי"ה. ייתכן מאוד – כפי שמשתמע מהמשך האיגרת הנ"ל – שהרצי"ה היה מעורב במינוי זה.

העדה החרדית בראשות תל־אביב

הרב זליג ראובן בנגיס, לימים רבה של העדה החרדית בירושלים, היה ידיד אמת של הרב קוק. היכרותם החלה כבר בלימודם בישיבת וולוז'ין, ומאז נשמר הקשר ביניהם באמצעות מכתבים. בחוברת "אור ראובן" נאספו סיפורים ומכתבים אשר מהם נשקפת ידידותם האיתנה. בכרך האיגרות שלפנינו מתפרסמת לראשונה איגרת של הרב קוק אל הרב בנגיס, החושפת עובדה מעניינת על הרב בנגיס, שעשויה להפתיע כיום את מעריציו בעדה החרדית.

מסתבר שבשנת תרפ"ג, כאשר קהילת יפו חיפשה מי שיכהן כמורה ורבה, עלה הרעיון להציע את המשרה לרב בנגיס. ומה החידוש בכך? ראשית, מדובר על רבנות רשמית, המשויכת ל"רבנות הראשית". לכן, כרב ראשי, הרב קוק היה מעורב בסוגיית הרבנות שם. שנית, קהילת יפו באותם ימים כוללת בתוכה גם את תל־אביב, העיר העברית החדשה, סמל היישוב החדש על כל האתגרים הרוחניים הקיימים בו. עצם הרעיון שהרב בנגיס – אשר לימים יעמוד בראש העדה החרדית – יכהן כרבה של העיר העברית תל־אביב, הינו מפתיע. אין ספק כי מסלול חייו של הרב בנגיס היה נראה שונה לחלוטין לו התקבל אז כרבה של תל־אביב־יפו.

אגב אורחא אציין כי מסמך נדיר המצוי תחת ידי, משנת תרצ"ז, מספר על "הסוד הגלוי שהרב בנגיס נכשל פעם בצעד בלתי זהיר בהעמידו את עצמו למועמד בתור נשיא 'הרבנות הראשית', והנלבבים שבצעירנו [=בעדה החרדית] לא יוכלו כמובן לסלוח לו". והדברים עולים בקנה אחד עם הרעיון הנחשף באיגרות, למנות את הרב בנגיס כרבה של תל־אביב־יפו בתמיכת הרב קוק.

מכון הרצי"ה ממשיך לעמול על עריכת הכרכים הבאים של "אגרות הראיה", כאשר כל כרך יכלול איגרות של שנה שלמה. לאחר פטירתו של הראי"ה התפזרו כתביו בידי גורמים שונים, אולם בידי המכון מצוי אוסף האיגרות הגדול ביותר.

עבודת פרסום האיגרות אינה פשוטה, ודורשת השקעה של שעות מרובות בנבירה בארכיונים אחר איגרות נדירות. גם מלאכת פענוח כתב היד דורשת זהירות; ישנן איגרות שנכתבו במהירות וכתב היד אינו רהוט; באיגרות אחרות, אשר נכתבו בעיפרון או בדיו שאינו איכותי, הכתב דהה ברבות השנים. לכך נוספת העבודה ההיסטוריונית של הוספת הערות רקע בכל מקום שדרוש. מעטים הם שמסוגלים להשתתף במלאכת הקודש של פענוח כתב ידו של הרב, שאינו קל לקריאה, ומסיבה זו כשלעצמה לא כל הבא ליטול את הכתבים ולהוציאם ראוי לכך.

עובדי מכון הרצי"ה, שעל ידו נדפס כרך האיגרות שלפנינו, הם בעלי ותק של עשרות שנים בתחום זה, וידם רב להם בפיענוח כתב היד ובהבנת דברי הרב. מסתבר שבתוך שנים ספורות נזכה לראות את השלמת הסדרה החשובה ולברך על המוגמר.

אגרות הראיה

כרך ו'

עורך: הרב זאב נוימן

מכון הרצי"ה, תש"ף, 677 עמ'

משה נחמני הוא היסטוריון וחוקר. מנהל ארגון "אור האורות" לחקר תולדות הרב קוק