בית הכנסת בתפוצות משמש גם כמקום מפגש של יהודים. רבים באים לבית הכנסת לא כדי לקיים מצוות תפילה אלא כדי להרגיש שייכות לקהילה ולחפש משמעות יהודית. במיוחד עבור אלה, חשוב שבית הכנסת ייתן תחושה של בית, גם אם המבקר בו איננו אמון על מנהגי התפילה ועל שפת הסידור.
אחד האתגרים שעמו מתמודדים האנשים הללו היא השפה העברית. כיום, רובו של העם היהודי בתפוצות עדיין לא בקיא בקריאה ובדיבור בשפה העברית. במקומות רבים מאוד מסביב לעולם לא כל הבאים לבית הכנסת בשבתות והחגים הם יהודים שומרי מצוות או כאלה שקיבלו חינוך יהודי ולמדו לקרוא עברית. וגם אלה היודעים לקרוא עברית לא תמיד מצליחים לעקוב אחר הקצב המהיר של הציבור והחזן.
השאלה שעולה לאור זאת היא מה יעשו יחיד או ציבור שאינם יודעים לקרוא עברית או שאינם מסוגלים להתפלל זמן ממושך בשפה שאינה מובנת להם? כיצד להזמין אנשים שלא יודעים להתפלל בעברית למקום תפילה? כיצד לדאוג לכך שחברי קהילה שהם אנשי מקצוע בתחומים שונים לא ירגישו בבית הכנסת כעמי הארצות שאינם מבינים את מה שהם מדקלמים בתפילה?
יכול בכל לשון
האפשרות להתפלל בשפה שאינה עברית איננה חדשה. יש קהילות שנהגו לומר את תפילת "בריך שמיה" (שבעצמה איננה בעברית) לא בארמית, אלא בלאדינו וביידיש. כמו כן אנו מוצאים לאורך ההיסטוריה סידורים המתורגמים לשפות רבות. יצוין גם ספר התפילות והדרשות המפורסם צְאֶנָה וּרְאֶינָה לנשות ישראל, שכתב הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי בשנת 1590. הספר נכתב כמענה לצורך של חלק גדול מציבור הנשים באשכנז שלא ידעו לקרוא ולהבין עברית והדבר מנע מהן ללמוד ולהתפלל.
המשנה קובעת שמי שאינו מבין עברית יכול לצאת ידי חובתו בתפילה בשפות אחרות: "אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה ווידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון" (סוטה לב, ע"א). חז"ל קבעו אפוא שהעיקר הוא לא להתפלל בלשון הקודש, אלא להבין את התפילה. תפילה איננה רק טקס אלא היא דורשת מעורבות רגשית. לכן יש צורך בהבנת המילים הנאמרות.
כך אכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים קא, ד):
יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש… אבל תפלה הקבועה לצבור, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון; ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה, חוץ מלשון ארמי.
המגן אברהם כותב על הלכה זו על פי ספר חסידים: "ואם יבוא אליך מי שאינו מבין לשון עברי והוא ירא שמים או אם תבוא לפניך אישה, אמור להן שילמדו התפילות בלשון שמבינים, כי התפילה אינה אלא בהבנת הלב ואם הלב אינו יודע מה שיוציא מפיו מה מועיל לו, לכן טוב שיתפלל באותו לשון שהוא מבין" (שם, ס"ק ה).
בעל "ערוך השולחן" מציג ראיה תנ"כית לכך שמותר להתפלל בכל לשון (שם, ס"ק ט):
התפילה נאמרת בכל לשון, כלומר מי שבא לבקש באיזו לשון שירצה, דתפילה רחמי היא, והרי שלמה אחר שבנה את בית המקדש אמר בתפילתו וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא… והתפלל אל הבית הזה… והוא ודאי לא התפלל בלשון הקודש.
הרב משה פינשטיין מציע בעקבות כך פתרון מעשי לאלו שאינם מבינים את העברית – להתפלל באנגלית עד שילמד לקרוא בלשון הקודש: "עד שילמד בלשון הקודש יאמר נוסח התפלה באנגלית שנדפסו, וטוב למצוא תרגום לאנגלית ממה שתירגם מי שידוע לשומר תורה ומצות ביותר" (אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע).
לצד היתרים שונים להתפלל בשפות שונות, הפוסקים העלו גם מגבלות שונות. למשל לא לשנות מנוסח התפילה של הציבור, להקפיד על תרגום נכון ומדויק, להתפלל בשפה אחרת באופן אקראי ולא באופן קבוע כדי לא להשכיח את לשון הקודש, וכן הלאה.
השיקול הרחב
שיקול מעניין ומעט "פוליטי" מעלה הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל שו"ת שרידי אש (חלק א, סימן ח, עמ' כ):
אשר שאל כבודו לחוות דעתי בדבר השאלה אם להנהיג אמירת מזמורים בתוך התפילה בלשון אנגלית, זו היא שאלה עדינה מאד. מצד הדין בוודאי שאין כאן איסור, שהרי התפילות נאמרות בכל לשון, ואפילו המחמירים ליחיד מקילים לנשים. ואולם ברור לי כשמש שהחרדים יתנגדו לו ויוציאו עליו קול שהוא מן המתקנים, ח"ו, וימצאו אנשים בעלי קנאה שימצאו מקום להתגדר ויוציאו לעז ורינון, שבבית הכנסת שלו מתפללים בלשון אנגלית, ולמה לו להכאיב את לב היראים התמימים שנפשם בחלה בכל שינוי מנהג ובכל תיקון חדש.
כיצד להזמין אנשים שלא יודעים להתפלל בעברית למקום תפילה?
הפתרון המעשי המתקיים ברוב הקהילות בתפוצות הוא שהחזן מתפלל בעברית יחד עם אותם אנשים שיודעים להתפלל או לעקוב אחר התפילה, והיחידים שאינם יודעים לקרוא עברית קוראים את התפילה בתעתיק. במקומות אחרים, במקביל לחזן המתפלל בעברית היחידים מתפללים בשפת המקום. בקהילות שונות בעולם מתקיים גם "מניין למתחילים" שבו התפילות מלוות בהסברים ובהדרכה בשפת המקום.
הפוסקים התייחסו גם למצוות אחרות שחשוב לקיימן בשפה שמבינים אותה ומזדהים איתה, כגון ברכות, קריאת סיפור יציאת מצרים וספירת העומר.
על הברכות כתב הרמב"ם (הלכות ברכות א, ו):
וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול – יצא.
שאלה נוספת שעולה פעמים רבות בקהילות שבהן רוב היהודים אינם דוברי עברית היא האם מותר לקרוא את ההגדה של פסח בשפת המקום ולתרגם את ה"מגיד" מעברית לשפה המקובלת במדינה או שמא יש לשמור על השפה המקורית של ההגדה.
אלא שהפעם התשובה לשאלה זו היא פשוטה יותר ומופיעה בפירוש בדברי הרמ"א (אורח חיים תעג, ו):
ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי קרא כל ההגדה בלשון לע"ז, כדי שיבינו הנשים והקטנים.
גם על ספירת העומר בשפת המקום כתב המגן אברהם: "ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין. ואם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה" (אורח חיים תפט, ס"ק ב).
נדמה שבנוסף לדיון ההלכתי בסוגיה, יש להתחשב במצבו המיוחד של העם היהודי. אם המטרה שלנו היא לקרב יהודים ולחזק את זהותם היהודית גם באמצעות תפילה, יש ליצור מסגרות ומעגלים שדרכם הבאים בשערי בית הכנסת יוכלו להבין את התפילה, להזדהות עמה ולהתרגש ממנה. הפוסקים מודעים בדרך כלל לצורך הזה, כפי שכתב הרב שלמה זלמן אוירבך בנושא אחר: "וגם ידוע שבדרך זו של אורחים לסעודות שבת ויום טוב מתקרבים רבים מהם לחיי תורה ומצוות ושבים לאבינו שבשמים, יש למצוא צדדי היתר לכך… ובפרט בנידון דידן כשהדבר נעשה למטרה קדושה זו של קירובם לתורה…" (הליכות שלמה, עמ' שכו).
