לא דרוש ניסיון: לימוד גמרא (יכול להיות) לכולם

הכול התחיל משיעור גמרא אחד שכמעט הסתיים באסון. לפני כ־11 שנים, בדרכו לביתו בגוש עציון, האזין אורי בריליאנט לשיעור גמרא ברדיו, נרדם על ההגה והתנגש חזיתית ברכב שהגיע ממול. "יצאתי בנס", מספר בריליאנט, "והתעורר בי רצון לעשות הרבה דברים, להותיר חותם. המחשבה הייתה להקים אתר אינטרנט שירכז השבות אבדה מכל הארץ. הבעיה הייתה שלא ידעתי לבנות אתרים, אז למדתי איך לעשות את זה, ומכאן נכנסתי לעולם הטכנולוגי שסופו פרויקט הדף היומי. החוויה מהתאונה ההיא מלווה אותי עד היום".

"הרב אורי" – כך  קוראים לו אלפי תלמידיו באתר "סיני", ובשלל פלטפורמות אחרות שבהן מועלה מדי יום שיעור הדף היומי שלו. בריאיון הוא מבהיר מיד – "אני לא רב. לא עשיתי את כל המבחנים". זו גם הסיבה שבגינה בספר החדש שהוציא לאור, "כל התלמוד על רגל אחת" (הוצאת דביר), שמו מופיע ללא הקידומת היהודית שמהווה סוג של חותמת כשרות. "לא הייתי כותב 'הרב' לפני שמי גם אם הייתי כזה", הוא מציין, "כי מטרתי בספר היא להראות שכל אחד יכול ללמוד גמרא, לא רק רב. כדי להטביע את חותמת הכשרות הנדרשת לחלק מהאנשים, עשינו בלשונית הכריכה סוג של 'ניימדרופינג' – הזכרנו שלמדתי במדרשייה בפרדס־חנה, את לימודיי בישיבת ההסדר בגוש עציון, את פורטל הדף היומי שדתיים־לאומיים רבים מכירים ואת 'קול הלשון' החרדי. מי שנמצא במקומות האלה, כנראה הוא בסדר".

עיין ערך אהבה

הספר בנוי על רעיון פשוט: בריליאנט לוקח את הדף הראשון בכל מסכתות התלמוד הבבלי ומנתח אותו בפרוטרוט, כל אחד על פני כ־12 עמודים. הטקסט ישראלי מאוד, ברור מאוד, מלווה בתרשימים, טבלאות והערות צד שמסייעות למעוניינים להיכנס לעולם התלמוד על רגל אחת, אבל שתהיה זו רגל ימין.

אתה כותב בהקדמה שבדף הראשון בכל מסכת יש הצפנה של קודים לכל המסכת, וכן לכללים מנחים אחרים בעולמות ההלכה והתלמוד. אתה חושב שעורכי התלמוד באמת סידרו את העניינים כך, או שמציאת אותם קודים וכללים היא בדיעבד, ואפשר היה למצוא אותם גם בעמודים אחרים?
"זה כמו שיר שמישהו כתב, ואז אנשים מתחילים להתפלפל למה התכוון המשורר. קודם כול יכול להיות שהם לא התכוונו, אבל אנחנו עדיין יכולים ללמוד את זה. פחות משנה לי אם הם התכוונו. הגמרא נמסרה לנו, ואנחנו קיבלנו את הרשות לעשות זאת. האמוראים לקחו דברים שהתנאים אמרו, והשלימו עבורם משפטים. יכול להיות שהם חושבים שהתנא התכוון לכך, אבל גם אולי לא – אולי הם פשוט רצו להגיד משהו משלהם תוך כדי ישיבה על כתפי ענקים".

היו דפים ראשונים במסכתות שבהן אמרת לעצמך: 'זה פשוט לא מסתדר, אי אפשר ללמוד מכאן כלום ככלל'?
"אני לא הראשון שהמצאתי את לימוד הדף הראשון כמדריך לשאר הדפים. אחרי שסיימתי לכתוב את הספר סיפרו לי שרבי זושא היה לומד רק את הדף הראשון בכל מסכת, שוב ושוב. כששאלו אותו למה, הוא אמר שכאן יש לו את הכול. הרב יהודה ברנדס כתב מאמר שמסביר שאת הדף הראשון רקחו כדי שיהיה חלון הראווה של כל המסכת. מצד שני, אכן הרבה פעמים יש שם דברים טכניים מאוד שקשה להסיק מהם משהו. במהלך הלימוד זה קרה, בסוף מצאתי הכול, אבל היו מקרים קשים. במסכת בכורות, למשל, למדתי את הדף והוא לא הוביל לשום דבר עקרוני. סתם שתי מחלוקות טכניות. ישבתי על זה חודש, הלכתי עם הסוגיה לישון וקמתי איתה בבוקר – ופתאום הופיעה התגלות. אחרי שהבנתי, העניין פתאום נראה מובן מאליו, אבל זה ממש לא היה כך".

"מטרת הספר היא שאנשים יאהבו גמרא. שיראו שהתלמוד מעניין, רלוונטי, מחבר לה', מפתח חשיבה. היום מאוד באופנה ללמוד דברים ניו–אייג'יים, גם אני אוהב לעסוק בזה – אבל הבסיס לכול הוא הגמרא, ומשם צריך להתחיל"

חסר היום בכלל עוד ספר על גמרא?
"אכן יש היום אינסוף ספרים על גמרא – פירושים, דפי לימוד סביב הדף היומי ועוד ועוד. אבל רובם מתאימים למי שיש לו ממש זמן להתיישב וללמוד. המטרה שלנו הייתה ליצור משהו שיהיה נגיש גם כספר קריאה, פשוט, ידידותי, אבל מצד שני לא מבחוץ אלא ממש נכנס לעומק. מעבר לכך, רצינו שזה יהיה מקיף. שכשאדם יקרא הוא ירגיש שהוא לא רק לומד דף פה דף שם, סוגיה פה סוגיה שם, אלא מקבל איזשהו בסיס ידע מקיף של הש"ס כולו, ומתוך ההיקף והיכרות העמוקה – תבוא גם האהבה".

מהי בעצם מטרת הספר?
"שאנשים יאהבו גמרא. שיראו שזה מעניין, רלוונטי, מחבר לה', מפתח חשיבה. היום מאוד באופנה ללמוד דברים ניו־אייג'יים – חסידות, ימימה, קבלה, כל מיני דברים 'רוחניקיים' – כל זה טוב, וגם אני אוהב ועוסק בזה, אבל הבסיס לכול הוא הגמרא, ומשם צריך להתחיל. יש פה גם עניין חינוכי. אנחנו, בציבור הדתי והחרדי, מחנכים את הילדים שהם צריכים ללמוד גמרא. זה המקצוע שמשקיעים בו הכי הרבה בישיבות תיכוניות מבחינת שעות לימוד. אם ילד רואה שההורה שלו אוהב גמרא, יש סיכוי טוב יותר שגם הוא ייכנס לזה. אבל אם הוא אף פעם לא רואה את אבא שלו יושב עם גמרא, אם הגמרא נראית בבית דבר מיושן ולא מעניין, למה שישקיע בזה כל כך הרבה שעות בשבוע?"

יש פרק שאהבת לכתוב במיוחד?
"יש המון. יש גם פרקים שפחות אהבתי, או שבקריאה בדיעבד נראים לי קצת מרוחים. אני אוהב כשרואים משהו שבלימוד ראשוני לא שמים לב אליו, ואז פתאום קולטים את הגאונות של הגמרא לרמוז למשמעויות שמתחת לפני השטח".

היו רבנים שהתייעצת איתם לגבי הספר?
"אין 'הסכמות' בהקדמה לספר. התלבטתי בנושא, הרי זה ספר קודש. סיבה ראשונה יכולה להישמע קצת מוזרה – התביישתי לבקש מרבנים שיקראו את הספר. למה שרב יעזוב עכשיו את לימודו או עיסוקיו החשובים האחרים ויקרא ספר. הסיבה השנייה הייתה שהם הרי לא היו קוראים את הכול. ההסכמות נועדו לסמן שאני 'משלנו',  ולא הייתי בטוח שאני רוצה להיות משלנו. אני רוצה להיות פתוח לכולם ולא להיות ממותג. במהדורה הבאה הייתי רוצה שיהיו הקדמות קצרות מרות קלדרון, הרב מדן והרב אשר וייס – שלושה קצוות בחברה הישראלית".

אתה רואה אדם חילוני שקונה את הספר? עם כל הניסיון להנגיש, עדיין מדובר בדף גמרא. לא מדובר בספר קליל, ולמי שלא נתקל מעולם בטקסט הארמי עדיין יהיה קשה מאוד להתחבר אליו.
"עורכת הספר היא חילונית. במהלך העבודה היא הודתה שבהתחלה זה היה מאוד רחוק ממנה, אבל עם הזמן היא התלהבה ונכנסה לעניין. השאיפה היא לגמרי שהוא יגיע גם לחילונים. אבל אתה צודק, זה לא גמרא לייט. רציתי שהוא יהיה קל מספיק וקריא, יותר קל מגמרא, אבל לא ספר טיסה בשום צורה. מצד שלישי, הוא מתאים לאנשים בלי רקע בכלל. בפרק הראשון אני אפילו מסביר מה זה קריאת שמע".

ללמוד בלי ולהרגיש עם

אורי בריליאנט (40) נולד בניו־יורק ועלה עם משפחתו הציונית־דתית ארצה כשהיה בן ארבעה חודשים. הוא גדל ברעננה בסביבה דוברת אנגלית, למד במדרשיית נעם בפרדס־חנה ואז בישיבת הר עציון. אחרי תשע שנים בישיבה, שבמהלכן התחתן עם דפנה, העוסקת בדרמה־תרפיה ובחינוך, עברה המשפחה לבית־שמש ושם הצטרפה לגרעין התורני במקום. לפני כשמונה שנים עברו בני הזוג ושבעת ילדיהם לפרדס־חנה.

"אשתי התאהבה במקום, ובצדק", הוא אומר בחיוך, "יש פה אנשים מכל הסוגים, ממש כל עם ישראל, וזה מקום שאנחנו אוהבים לחיות בו".

לפרנסתו עוסק בריליאנט בהכנת שיעורי וידיאו בנושאים טכנולוגיים כמו הקמת אתרים. הוא מדגיש כי אינו בונה אתרים, והכסף מגיע מ'שיווק שותפים', כלומר דרך הפנייה שלו למוצרים של חברות אחרות כמו חברות אחסון בענן, שעליהן הוא מקבל עמלה. "לא מתעשרים מזה", הוא אומר, "אם הייתי יושב על העניין כל היום אולי אפשר לעשות מזה כסף יפה, אבל אני מקדיש לכך כמה שעות בודדות בשבוע. בדוחק, אבל מתפרנס. זה נס מבחינתי שאני יכול לשבת כאן וללמוד, בעוד הכסף מגיע ממקום כמעט אוטומטי".

את שאר זמנו מקדיש בריליאנט לפרויקט הדף היומי שלו. בשבע השנים האחרונות הוא העלה חצי מהש"ס לרשת בצורה של סרטונים קצרים בני כ־12 דקות כל אחד, שכל אחד מהם מלמד דף גמרא במתכונת הדף היומי. במחזור הבא של הדף היומי, שיתחיל בתחילת השבוע הקרוב, הוא מתכוון לסיים את החצי השני ובכך להשלים את המלאכה.

מתי החלטת שאתה נכנס לפרויקט התובעני הזה?
"תמיד ניסיתי ללמוד דף יומי ולא הצלחתי. אם אין לי משימה ברורה, זה פשוט לא יקרה. יום אחד ראיתי סרטון של מוצר חדש, עט שכותב על גבי מסך המחשב ושמאפשר ליצור סרטון שמדמה כיתה ומורה, ממש כמו כתיבה על לוח והסבר תוך כדי לימוד. זה היה מגניב בעיניי, וחשבתי שזה מתאים ללימודי גמרא באינטרנט. הזמנתי את העט ובינתיים התחלתי להתאמן בהקלטת כמה שיעורים. העט הגיע אחרי חודש, אבל אז כבר נכנסתי עמוק לתוך השיעורים והוא יושב עד היום בארון. התחלתי במסכת בבא מציעא, העליתי ליוטיוב ושלחתי לכמה חברים. הם התלהבו אז עשיתי עוד אחד ועוד אחד, וזהו – התחלנו".

"עורכת הספר היא חילונית. במהלך העבודה היא הודתה שבהתחלה זה היה רחוק ממנה, אבל עם הזמן היא התלהבה ונכנסה לעניין. השאיפה היא לגמרי שהספר יגיע גם לחילונים. זה לא גמרא לייט. רציתי שהוא יהיה קל מספיק וקריא, קל יותר מגמרא, אבל לא ספר טיסה"

לא היית הראשון שמעלה שיעורי דף יומי לאינטרנט.
"לא. היה כבר 'מאורות הדף היומי' ואולי עוד, אבל אני הבאתי סגנון אחר. שפה הרבה יותר מדוברת, ישראלית, ובעיקר זה היה יותר קצר. קראתי לפרויקט 'דף יומי בעשר דקות'".

נשמע קלי קלות.
"על כל שיעור כזה אני עובד יומיים, צריך המון עבודה כדי שהתוצאה תהיה קצרה ונהירה. זו הסיבה שבגללה בשבע שנים עשיתי רק חצי מהש"ס. אני מכין קדימה מסכתות כדי שזה יהיה מוכן ללומדים בזמן, אז עשיתי מסכת כן, מסכת לא. בלימוד הדף עצמו אני לא עובד דווקא לפי סדר הדף, אלא מפרק אותו כדי שיהיה קל ללומדים. אם יש למשל קושיה, אחריה תירוץ, לאחר מכן מאמר מוסגר ובסוף חוזרים לקושיה ושוב תירוץ – אביא את כל המהלך שקשור לקושיה ולתירוץ, ובסוף אסביר את המאמר המוסגר. המטרה היא לסדר את הדף בצורה הגיונית ללומד, כי הגמרא כתובה לא פעם בצורה אסוציאטיבית".

למעשה, באמצעות השיעורים שלך נוכל בסוף המחזור הקרוב ללמוד את כל הש"ס בלי לפתוח פעם אחת דף גמרא.
"ברור שעדיף ללמוד עם גמרא פתוחה מולך, אבל עקרונית כן, אפשר. המיזם הזה מיועד לכמה סוגים של אנשים: מי שאין לו זמן ויש לו רק את עשר הדקות האלה ביום; או מי שיש לו זמן ולומד, אבל עדיין צריך הסבר אחרי שעה של שיעור. לפעמים זה קשה, לי קרה לא פעם שיצאתי משיעור והרגשתי שלא הבנתי כלום. ואגלה לך סוד – יש לא מעט מעבירי שיעור דף יומי ששומעים את השיעורים הקצרים לפני שהם מלמדים, כדי לעשות לעצמם סדר. יש אפילו דרך מהירה יותר לסיים את הש"ס: בסוף כל שיעור שלי יש דקה וחצי של סיכום. בסוף כל מסכת אני מרכז את הסיכומים האלה למשהו כמו חצי שעה שהיא למעשה סיכום של כל המסכת. אבל שיהיה ברור: אין תחליף לעמל בתורה, וזה נכון בכל תחום".

איפה אפשר למצוא את השיעורים?
"קודם כול באתר 'סיני'. השיעורים עולים לפודקאסט שנמצא ב־iTunes ובספוטיפיי. יש שמונה קבוצות ווטסאפ שמקבלות בכל יום קישור לשיעור היומי, וניתן לקבל אותו גם במייל".

ואת כל זה אתה מנהל לבד, בלי לראות שקל.
"עם השנים היו איתי אנשים שבאו והלכו. היה צדיק אחד ששילם למתמללת שתמללה כמעט את כל השיעורים ובזכותו הם נמצאים גם כטקסט כתוב. יש כמה תורמים לפרויקט שמאפשרים לי סכום של כאלפיים שקל בחודש. יש בחור מוכשר מאוד בשם אלי כהן, הוא מתכנת שבנה מערכת מיוחדת שמפרקת את השיעור לחלקים ומצמידה כל חלק לקטע גרפי בסרטון. אתה יכול דרך זה לקפוץ לחלק שמעניין אותך, זה עובד נהדר".

"הסכמות מרבנים נועדו לסמן שאני 'משלנו', ולא הייתי בטוח שאני רוצה להיות משלנו. אני רוצה להיות פתוח לכולם. במהדורה הבאה דמיינתי הקדמות קצרות מרות קלדרון, מהרב מדן ומהרב אשר וייס – שלושה קצוות בחברה הישראלית"

רק בשנה האחרונה התחלת לומר את שמך בתחילת כל שיעור. מדוע?
"לא רציתי לעוף על עצמי, להתלהב יותר מדי. אבל עם הזמן אנשים אמרו שהם זקוקים לפנים ושם בכדי להתחבר למי שמלמד אותם. אני מרגיש שמאז הלימוד אכן יותר אישי".

מה הדבר הבא, אחרי סיום הש"ס בעוד שבע שנים?
"להתחיל להעמיק בעיון. וחוץ מזה, יש לי עוד הרבה חלומות. להכין שיעורים בסגנון הזה ללימודי רבנות. לפתח פרויקט אחר שהתחלתי בשם 'גמרא קלה' המיועד לבתי הספר. אני עושה בו תרשימים ואיורים שמסייעים לתלמידים להתגבר על החומר כמו להיות בכיתה. עם איורים וכו'. כשאני רואה תרשים מוכן לא אבין אותו אם לא אראה אותו עושה את זה והדבר הזה מאפשר לתלמידים לראות איך אני בונה את השיעור".

בישיבות התיכוניות אוהבים את המיזם הזה?
"מפמ"ר תלמוד במשרד החינוך, הרב יהודה זולדן, יצר איתי קשר אחרי שהתחלתי את 'גמרא קלה'. התלהבתי, חשבתי שהוא רוצה לשתף איתי פעולה. אבל אז פתחתי את המייל וראיתי שהוא כותב נגד הספר: שזה מאכיל את התלמידים בכפית, מונע מהם להתאמץ. אני מזדהה עם המסר הזה, אבל חושב ששני הדברים נחוצים. צריך את העמל, אבל גם שיהיה ברור וקל".

התנ"ך ניצח

סקרים ומחקרים המתפרסמים מפעם לפעם מגלים שוב ושוב כי גמרא היא מהמקצועות השנואים ביותר על תלמידי הישיבות התיכוניות. אני שואל את בריליאנט מדוע. "הטקסט קשה, השפה לא מובנת. ישנה השקעת זמן לא פרופורציונלית ביחידות הבגרות והציון לא מספיק מדרבן. אני אישית אהבתי גמרא גם כילד, אבל מבין מאוד תלמידים שלא אוהבים אותה. אני חושב שזה קשור לא מעט למה שהילד רואה בבית. לא בהכרח צריך שהאבא ישב כל היום וילמד, אבל שהגמרא תהיה נוכחת בבית ולא רק על המדף בספרייה".

"מפמ"ר גמרא במשרד החינוך, הרב יהודה זולדן, יצר איתי קשר אחרי שהתחלתי את 'גמרא קלה'. התלהבתי, חשבתי שהוא רוצה לשתף איתי פעולה. אבל אז פתחתי את המייל וראיתי שהוא כותב שהספר מאכיל את התלמידים בכפית, מונע מהם להתאמץ. אני מזדהה עם המסר הזה, אבל חושב ששני הדברים נחוצים. צריך עמל, אבל צריך גם שיהיה ברור וקל"

בישיבות הרבה פעמים נתקעים באותו עמוד המון זמן. אולי זה מקור הבעיה?
"נכון שהבגרות מכתיבה את הקצב, והיא בחינה שמקיפה כשמונה דפים בערך, אבל אני לא יודע אם דווקא הקצב האיטי משניא. אולי אם היו רצים בחומר, היו כאלה שזה היה להם מהר מדי. הבן שלי לומד בישיבת 'מקור חיים', ושם הם לומדים גמרא בלי קשר לבגרות, עושים בגרות בכלל בתושב"ע, וכל זה כדי שלימוד הגמרא יהיה לשמה בלי לחץ הבגרות שנושף בעורף".

התלמוד הבבלי נכתב במאות הראשונות לספירה, לפני כמעט אלפיים שנה, בגלות ובארמית. זה למעשה פרוטוקול פלפולים בישיבות שבין הפרת לחידקל ויש שם המון חומר שאינו רלוונטי בעליל לחיינו. מה פשר הדבקות היהודית דווקא בטקסט הזה?
"זה השורש של הכול, גם של שאר הדברים שכולנו אוהבים ללמוד. אצל רבי נחמן למשל, שמאוד באופנה היום, הכול יוצא מהגמרא. מעבר לכך, יש בה רלוונטיות שאפשר למצוא בכל סוגיה. בדיון הכי טכני, כמעט תמיד אפשר לחפור קצת ולהגיע למשהו שקשור לחיינו. אבל האמת היא שאותי פחות מעניין הרלוונטי, אלא שיהיה מעניין".

במשך שנים הייתה ביקורת על העולם החרדי שזנח את התנ"ך. אתה בעצם מושך חזק בחזרה לכיוון הגמרא. אנחנו בארץ ישראל, ואתה מושך לגלות.
"התנ"ך לא צריך עזרה היום. הוא ניצח. כמעט כל דבר תורה במגזר שלנו ייפתח בתורה, פרשת שבוע או דבר חסידות, לא בגמרא. אני לא מסכים עם האמירה שהגמרא גלותית. זו סטיגמה שדרכה מנסים לקדם את התלמוד הירושלמי. בבבלי יש ערבוב מהכול, הרי חצי מהאמוראים היו מבבל וחצי מארץ ישראל. מה שנכון הוא שאנו מלמדים גמרא היום לפי הראש שלנו, לא כמו בימי החת"ם סופר או רש"י. כל דור והכיוון שלו. הגמרא משתנה איתנו, אנחנו לוקחים אותה לעולם שלנו – אבל היא הבסיס.

"קשה להסביר למה, אבל עם הזמן פשוט מתאהבים בגמרא. מין תחושה שאתה מחבק את ה' דרך הגמרא. תשאל אותי למה אני אוהב את אשתי, או את הילדים – אני יכול למנות כל מיני תכונות טובות שלהם, אבל אלה לא הסיבות האמיתיות. אין סיבה. האהבה פשוט נמצאת. כך אני מרגיש עם הגמרא, וזה מה שאני רוצה להנחיל לכמה שיותר אנשים. ולאנשים כמונו, דף יומי הוא מסגרת הכרחית כדי לעשות זאת".

 

עצה טובה קא משמע לן (עצה טובה השמיע לנו)
תמצאו זמן קבוע ללימוד ואל תחששו לכתוב על הגמרא: הטיפים של אורי בריליאנט לתלמיד המתחיל

1. הדף הכי קשה בכל מסכת הוא דף ג / לדף ב באים בהתלהבות. איזה כיף, מתחילים ללמוד דף יומי! עוד שבע שנים אני עושה סיום! אבל אז אתם נוחתים לדף עצמו, וזה לא כזה פשוט. מתי הכוהנים נטהרים? האם העניים ו"בני אדם" אוכלים באותה שעה? ר' יהושע, ר' חנינא, ר' אחאי. בלגן. ועד שמגיעים לדף ג ההתלהבות פוחתת. מוקדם מדי, מאוחר מדי, אולי מחר. לכן, החליטו שאתם צולחים את דף ג, והשאר כבר יבוא מעצמו (אגב, דף ג של מסכת ברכות הוא דווקא אגדתא קלילה).

2. זמן קבוע / כל היופי של הדף היומי הוא בקביעות שלו. מסיבת חנוכה, הילד חולה, חתונה, אזכרה, שעות נוספות. אם אין לכם שעה קבועה, תמיד יצוץ משהו חשוב יותר. מחליטים על שעה ו"מתאבדים" עליה.

3. תקשקשו על הגמרא / הגמרא היא לא מוצג מוזיאוני. היא הולכת להיות החבר הכי טוב שלכם בחודשיים הקרובים, תרגישו בה בבית. קחו עט (או עיפרון לחוששים) ותתחילו לסמן. מה לסמן? אני אישית מסמן הכול: אני מפסק, משרטט קו מתחת לשאלות או תחילתן של ברייתות, ממספר את התירוצים, מסמן באותיות את הסוגיות השונות. אבל אפשר להסתפק בפחות מזה – נקודה בסוף סוגיה, לדוגמה.
למה זה חשוב? קודם כול, כי קשה רק להקשיב. אם אתם יושבים בשיעור דף יומי של 45 דקות, אחרי 15 דקות סיכוי לא רע שתמצאו את הראש שלכם במקום אחר לגמרי. העט יעזור לכם להתמקד.
שנית, זה פשוט עוזר להבנה. הרבה יותר קל להסתכל על טקסט שחילקתם לסעיפים.
והסיבה הכי חשובה: זה הופך את הגמרא לשלכם. אתם לא רק מקשיבים פסיביים, אתם חלק מהיצירה. התחושה הזו לא רק תעזור להתרכז ולהבין, היא גם תכניס את הגמרא ישר ללב.

4. צרו לעצמכם "חבר מחויבות" / שנים ניסיתי ללמוד דף יומי, ובכל פעם הפסקתי אחרי כמה דפים. מתי הצלחתי להתמיד? כשהתחלתי להקליט שיעורים גם לאחרים. המחויבות החיצונית יוצרת מחויבות פנימית. תמצאו לעצמכם משהו דומה – סיכום שאתם כותבים או מקליטים לכמה חברים, או מישהו שאתם מדווחים לו על ההתקדמות.

5. מרוב עצים לא רואים את היער / לימוד של דף לוקח זמן. הגמרא מתחילה בנושא אחד, קופצת לנושא אחר, עוברת לשלישי, ועד שהיא חוזרת להתחלה כבר קשה לזכור על מה דיברנו לפני חצי שעה. לכן עשו לעצמכם סיכום קצר של מה שלמדתם. זו השקעה עם תשואה מדהימה. זה יוסיף רק כמה דקות ללימוד, אבל יהפוך אותו לפי כמה יותר מובן וברור. או שפשוט תשמעו את הדף היומי שלנו בעשר דקות לפני או אחרי שאתם לומדים. זה ישפיע באותה דרך.

6. אין לכם זמן? / אל תוותרו. יש היום אלף אפשרויות להיות חלק מהלומדים גם בלי להשקיע בזה שעה. אם זה השיעור שלנו, אם זה ווטסאפ יומי מבית "פורטל הדף היומי", ועוד ועוד. תתחילו מזה, תוכלו להרחיב את הלימוד כשיתרחב הזמן.

7. תתחילו עכשיו! / אין זמן מתאים מזה. אתם עדיין פה? קדימה! "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן…"