סדר ט"ו בשבט: במה נשתנו הנטיעות?

"חשיבותן של הנטיעות בטקסי ט"ו בשבט פוחתת והולכת משנה לשנה, ואולם תחושת החג מפעפעת ומתגברת. כל נפש מתעוררת לקראת יום זה, ורבה הכמיהה לחוג אותו בבית ובשדה, בחוג המשפחה וברוב עם, בכפר ובעיר, בבית הספר ובמועדון".

במילים אלו פותח נגה הראובני, מייסד השמורה הלאומית נאות קדומים, בשנת תשל"ח, את ההגדה הראשונה שנכתבה על ידו לסדר ט"ו בשבט. עד אז היו מקיימי סעודת הפירות בערב ט"ו בשבט מעיינים וקוראים בקונטרס "פרי עץ הדר" – פרק מהספר הקבלי "חמדת ימים", המתעד באופן כמעט מלא את סדרי החיים, המנהגים וההליכות של מקובלי צפת במאה ה־16, ואשר שם מחברו נעלם מאיתנו.

המפנה הגדול בדמותו של ט"ו בשבט התרחש בשלהי המאה ה־19 עם עלייתה של התנועה הציונית. מנהיגי התנועה, שברובה הייתה חילונית, נדרשו שוב ושוב לשאלת הקשר בין ההווה הציוני־החילוני לבין העבר של חיים על פי המסורת וההלכה, שאפיינו את מרבית העם בגלויותיו. המחנכים העבריים שעלו לארץ ועסקו בגיבוש תוכניות לימודים ובכתיבת ספרי לימוד היו מלאים בכיסופי גאולה שספגו בביתם בגולה. את הכיסופים שהתחזקו מדי שנה הם ביקשו לתרגם בארץ ישראל לתוכן המתנתק מן הגעגועים ונותן ביטוי להוויה החדשה של חיים יהודיים מלאים בארץ ישראל.

כך החל מהלך היסטורי, הנמשך גם בימינו אנו, לעצב מחדש את אופיו ודמותו של העם היהודי, והדבר לא פוסח אף על החגים. ט"ו בשבט החל לקבל אופי ותוכן שונים מאלה שהוכרו, תחילה בקביעת מסורת הנטיעות ההולכת ונחלשת, כפי שהעיד נגה הראובני, ובהמשך בעליית מסורת סדר ט"ו בשבט המשפחתי, הקהילתי, הקיבוצי והחברתי. מרקע זה צצו ועלו ההגדות ל"סדר" שחלק רב מהן ביקש לקשר את התוכן והמבנה עם הגדות סדר פסח המוכרות לכל יהודי מקטנותו. במאמר זה, המבוסס על אוסף הגדות סדר ט"ו בשבט שבביתי (יותר ממאה), אני מבקש להביא קטעים הדומים במבנה ובלשון להגדת פסח אך הלקוחים מהגדות שנכתבו כולן לאחר שנת תשל"ח, 1978, ובמיוחד לחג הנטיעות.

מה נשתנה עדכני 

מרכיבים שונים המוכרים לכל נער מהגדת סדר פסח השתלבו במבנה מרבית ההגדות לט"ו בשבט. אין לך הגדה, לפסח או לט"ו בשבט, שבה לא מתקיים מנהג שתיית ארבע כוסות יין. אמנם בט"ו בשבט היין הנמזג בכוסות הוא בצבעים שונים – לבן, לבן עם מעט אדום, אדום ולבן, והכוס הרביעית אדום בלבד – אך עצם המספר ארבע לקוח מהגדת הפסח. זאת ועוד, המספר ארבע דומיננטי בסדר הפסח (למשל ארבעת הבנים, ארבע הקושיות) ולכך מתקשר ט"ו בשבט, המובא במשנה (ראש השנה א, א) כאחרון ל"ארבעה ראשי שנים".

עיקר סעודת החג הוא שלושים מיני פירות המתחלקים לשלוש קבוצות, כאשר כל אחת מהקבוצות מקבילה לאחת משלוש המצות המונחות בקערת סדר הפסח. תוכן ההגדה הנכתבת בזמננו שואב אף הוא ממקורות הזהים לזו של פסח – התנ"ך, המשנה, האגדות והמדרשים. להגדת ט"ו בשבט שטרם התגבשה בנוסח אחיד נוספו ומוסיפים פרקים מהספרות העברית החדשה. סביר להניח שתופעה דומה התרחשה בעת גיבוש טקסט הגדת הפסח, שתבניתה המקורית מוכרת מהמשנה במסכת פסחים, ועל הנאמר שם הוסיפו וגדשו עד שסדר הפסח שלנו מתארך ונמשך שעות ארוכות.

כאשר כתב נגה הראובני את ההגדה הארצישראלית הראשונה לט"ו בשבט הוא פתח אותה בטקסט של "מה נשתנה":

"מה נשתנה סדר ליל ט"ו בשבט מסדר ליל פסח?

שבסדר ליל פסח אנו אוכלים מצות, הלילה הזה כולו פירות.

שבסדר ליל פסח אנו שותים יין בכל צבע; הלילה הזה יין לבן ויין אדום.

שבסדר ליל פסח אנו מספרים ביציאת מצרים; הלילה הזה אנו מספרים בפירות הארץ".

עשרים שנה לאחר פרסום ההגדה הראשונה שינה הראובני את הקושיות, ובהגדה שראתה אור מטעם נאות קדומים נזכרות גם כן שלוש קושיות אך שתיים שונות מהנוסח הראשון:

"שבסדר ליל פסח אנו שותים ארבע כוסות של יין אדום; הלילה הזה גם מן היין הלבן נלגום.

שבסדר ליל פסח אנו מספרים ביציאת מצרים בהגדה; הלילה הזה נגולל את סיפור ט"ו בשבט במגילה".

אותם שבאו אחרי נגה הראובני "קנו" ממנו את רעיון "מה נשתנה" אך לא פעם שינו את הקושיות כרצונם. בהגדה שראתה אור בארה"ב והופצה בכל מערכות החינוך היהודי נשאלות קושיות המתאימות לשלושת זרמי החינוך, להשקפות בנושאי איכות הסביבה הרווחות בחברה ולתלמידים היהודים הלומדים בבתי ספר ציבוריים (בתרגום לעברית):

"מדוע יום זה שונה משאר ימות השנה?

בחגיגות השונות של ראש השנה (היהודי והכללי) אנו מכבדים אנשים ואירועים; מדוע בט"ו בשבט חולקים כבוד לעצים?

שבכל הימים אנחנו אוכלים את כל סוגי המזון; מדוע הלילה אנחנו מקפידים לאכול רק פירות הגדלים בארץ ישראל?

שבכל ימות השנה העץ והפרי הם חלק בלתי נפרד מחיינו; מדוע היום אנחנו חייבים לחשוב כיצד לשמור עליהם?

שברוב העולם עונה זו היא עונת הגשמים; מדוע אנחנו מדברים על נטיעות עצים?"

הרב גלעד קריב, מהרבנים היוצרים ביהדות המתקדמת (הרפורמית), כותב בהגדה שערך:

"שבכל הלילות אנו משיחים בכל הנושאים; הלילה הזה אנו משיחים ביופייה של הארץ ובשבח פירותיה.

שבכל הלילות אנו כובשים את הטבע ורודים בבריותיו; הלילה הזה אנו והטבע אחד, ואנו מזכירים את שליחותנו על האדמה לעבדה ולשמרה.

שבכל הלילות אנו אוכלים שאר מאכלים; הלילה הזה כולו פירות.

שבכל הלילות אנו שותים יין לבן או אדום; הלילה הזה שותים יין לבן עם אדום".

מוטיב איכות הסביבה

הנוסחים השונים של הקושיות מעידים על הרצון למשוך את הקורא אל הגדת סדר פסח המוכרת והידועה, ולעורר עניין מיוחד בערב ט"ו בשבט. ניכר שנושאי שמירת הטבע ואיכות הסביבה משתלבים ומשתרגים לתוך תוכן ההגדה כחלק בלתי נפרד מהמסרים, וזאת בדומה למסר של יציאה מעבדות לחירות העובר כחוט השני בתוכן סדר פסח. על רקע זה אפשר להבין כתיבת פיוט אקטואלי מאוד, שהוא חלק מאופנה עכשווית הדומה בצורת הכתיבה, לפי הא"ב, והשונה באופן מוחלט בתוכנו מהפיוטים המוכרים מסדר פסח.

בהגדות השונות נזכרים כמה מחברים לפיוט זה וביניהם הרבנים מאיר אזרי, יהורם מזור ומרדכי רותם. הטקסט שכתבו היה זה מכבר לחלק בלתי נפרד ממרבית ההגדות לט"ו בשבט ושולב גם בתוכנית הלימודים לקראת החג. שמו וידוי על איכות הסביבה:

"אפפנו את עולמנו בערפל, עשן ופיח.

בזבזנו אוצרות טבע שקיבלנו בפיקדון.

גזלנו נופים של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת.

דלדלנו את עושר הבריאה.

הפרנו את ברית האיזון בין האדם לטבע.

ויתרנו על איכות חיים ראויה לילדינו.

זיהמנו ימים, נהרות, ואגמים ברעל חמדותינו.

חוררנו את מעטפת האוזון החובקת את עולמנו.

טימאנו מקורות מים חיים במי שפכינו.

יצרנו הררי אשפה וזבל בחלל, במדבר ובחצרותינו.

כרתנו יערות העד תמורת רווח קצר מועד.

לכלכנו אתרי טבע ונוף, חופים, נתיבות ופסגות.

משכנו את עתיד העולם מתוך אדישות וחוסר חזון.

ניצלנו ולא מחזרנו את מתנות הטבע.

סיכנו את קיום עולמנו בכורים ובקרינה.

עקרנו ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן.

פצענו מדרוני הרים במחצבות אבן.

צדנו ברוע לב חיות ובעלי כנף שנעלמו מעולמנו.

קטלנו פרחי בר, והם אבדו ואינם.

רמסנו ברגל רמה שדה, ניר ואחו.

שרפנו עצי יער על מזבח שנאתנו.

תיעשנו במחיר איכות אוויר, ים ויבשה".

ארבעה בנים

כאמור, שתיית ארבע כוסות היין בסדר פסח היא המקור הבלעדי לארבע הכוסות בט"ו בשבט. מרכיב בולט נוסף הם ארבעת הבנים, לעתים רק שלושה, והשאלות שהם שואלים. אם נחזור להגדה הראשונה של נגה הראובני, נמצא שלושה בנים:

"חכם מהו שואל: מה לכל המעשרות והתרומות הללו ולט"ו בשבט?"

לאחר השאלה מובאת תשובה שהיא אוסף מדרשים על פירות הארץ.

"תם מהו שואל: על שלושה דברים עמדנו היום – מעשרות ותרומות, אכילת פירות, לבן ואדום ביין ובטבע. והנטיעות היכן הן? ט"ו בשבט האין הוא ראש השנה לאילן?"

והתשובה: "מונים שנותיה של הנטיעה מא' בתשרי ולא מחמישה עשר בשבט". ובמילים שלנו, ט"ו בשבט איננו עונת נטיעה לעצים.

"רשע מהו אומר: מה לכם כל זאת? מה לכם היום בחיים המודרניים ולכל האילנות והפרחים; לדברי מדרש ואגדה ולכל המעשרות והתרומות שהביאו בימי קדם אל בית המקדש?"

והתשובה: "למען ידוע נדע ונחוש בכל עת כי ארץ ישראל ופירותיה, גשמיה וטלליה, צילה וחמתה וצבעיה, שזורים בנו מימי ראשיתנו; מלווים אותנו בכל דברי ימינו בארץ ובגולה ונמצאים איתנו בתורה, בנביאים, בכתובים ובדברי הלכה ומדרש".

בהגדה אחרת מופיעים ארבעת הבנים של פסח עם שאלות שונות.

"חכם שואל: מה העדות, החוקים והמשפטים האלה? אף אתה אמור לו ודרוש לו על המצוות התלויות בארץ.

רשע מהו אומר: מה כל העבודה הזאת לכם? אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה שזכרו אבותי את ארץ ישראל ונכספו אליה, זכיתי אני לשוב אליה ולשבת בה. אני ולא אתה, שאין שיבה ללא זיכרון.

תם מהו אומר: מה זאת? ואמרת אליו: בזכות זכירת ארץ ישראל ופירותיה שבנו אליה.

ושאינו יודע לשאול: אתה פתח לו שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא".

בין עשרות ההגדות לסדר ט"ו בשבט לבין הנוסח הכמעט אחיד של הגדת סדר פסח אפשר למצוא דמיון רב. דמיון זה מכוון להשריש את מנהג סדר ט"ו בשבט בקרב הרבים. יותר מכול בולט הרעיון של העברת מסרים עכשוויים תוך ניתוק כמעט מוחלט מאותה מסורת שהחלה בשלהי המאה ה־19 בנטיעת עצים בארץ ישראל. המציאות היא שהולידה את יצירת התבנית והמתכונת החדשה של החג המתפתח בארץ בארבעים השנים האחרונות.