השוואה מצמררת // אריאל בן עמי
נדמה שיותר ויותר אנשים בארץ מרשים לעצמם לדבר על גזענות בהקשר יהודי וזאת בלי להבין מהי גזענות. בלתי נתפס כיצד ישנם יהודים היכולים לערוך השוואות כל שהן בין צורות ומרכיבים שונים של הנאציזם לבין אידיאולוגיות ומעשים של יהודים פה בארץ ישראל. בלתי נתפס כיצד יכול רב ומנהיג ציבור שהוא בן לניצולי שואה להעלות על דל שפתיו השוואה כל שהיא בין חוקי הגזע של נירנברג לבין אידיאולוגיה של מפלגה יהודית בארץ. אין מילים אחרות מאשר לתאר זאת כמצמרר.
תורת הגזע הנאצית האדירה את האדם הגרמני לדרגה אלוהית כיצור עליון ובה בשעה שללה את עצם מהות קיומו של היהודי באשר הוא יהודי. היהודי בתורת הגזע הנאצית הנו סטייה חמורה בהתפתחות האנושות וידוע שמדענים גרמנים עסקו ברצינות גמורה במחקרים להוכחת התיזה של מעמדו השפל, הבזוי והנחות של הגזע היהודי על כל הד־נ־א והגנים המזיקים שלו. בהמשך ובהתאם לתורה זו של שלילת הלגיטימיות של העם היהודי כגזע אנושי בפני עצמו הושמדו לאחר מכן שישה מיליון יהודים. האם ניתן לערוך השוואה כל שהיא בין אידיאולוגיה זו ליחס כלפי ערבים בארץ? האם בכלל המציאות דומה?
גם אם ישנם כאלו שמביעים התייחסות עוינת כלפי הצד הערבי – הגם שעוינות זו אינה מוצדקת הרי היא באה על רקע מובן של אלימות אכזרית שמופעלת קרוב למאה שנה בידי חלקים לא קטנים מהצד הערבי כלפי היהודים, אלימות שיש לה הסכמה בשתיקה על ידי ציבורים עוד יותר גדולים בצד הערבי פלשתיני. האם בכלל ניתן להשוות זאת למצבם של יהודי גרמניה שניסו בכל מאודם להיות דומים ומקובלים על ידי האזרחים הגרמנים ובכל זאת ספגו את תורת הגזע שלהם? האם לא מבין הרב לאו שבעצם העלאת השוואה מופרכת זו הוא גורם לזילות נוראה והרסנית של אותה פלנטה ייחודית של האידאולוגיה הנאצית כלפי יהודים?!
ידוע וברור שרוב תומכי עוצמה יהודית אינם תומכים בהם בגלל עוינות "גזעית" שיש להם לאזרחים הערבים באשר הם, אלא בגלל האלימות המופנית מצדם כלפי יהודים והצורך הרגשי לעיתים לעשות מעשה בגלל אלימות זו. מוזרה ומדהימה גם ההתייחסות של הרב לאו להבדל שערך הרב דב ליאור בין מחבלים ערבים לבין אזרחים ערבים רגילים בבחינת צלם האלוהים שבהם. האם לרוצח של אורי אנסבכר יש צלם אלוהים? אולי בהמשך לתפיסתו זו, גם לשומרי הס"ס במחנות היה צלם אלוהים?
בנוסף, נדרשת עזות מצח להטיל בוץ בלוחמי נצח יהודה העומדים על משמרתם, מגינים עלינו ועל הרב לאו ונמצאים בחיכוך מתמיד עם מחבלים ופורעים ערבים. האם אפשר להעלות על הדעת לשייך את התנהגותם לאיזו שהיא אידאולוגיה גזענית?! אולי להיפך, אולי דווקא הרגישות העליונה לחיי אדם יהודים שיש ללוחמים בצה"ל, ובכללם ללוחמי נצח יהודה, היא זו שדחפה אותם לביצוע מעשים אלו הגם שאינם מוצדקים?
מוטב היה לרב לאו לנסות ולהתמודד, לנסות להקשיב, לנסות להכיל ולהשפיע להוביל למתינות במקום להכריז מלחמה בוטה על מפלגה שמייצגת כאמור רבבות ומאות אלפי אנשים. ואעיר כי לא שמענו את הרב לאו מכריז מלחמה כנגד תופעות נוראיות אחרות שיש בחברה הישראלית הנוגעות לביזוי דת ומסורת, דת ומדינה, והתבטאויות קשות כלפי מתיישבים יהודים למשל. האם מבין הרב לאו את החובה שלו כמנהיג ציבור או קהילה להיות קשוב באמת לציבור, ולהבין את רחשי לבו במציאות הביטחונית והדתית המורכבת שישנה היום? האם מבין הרב לאו שבהשוואות מופרכות כמו שעשה בדרשתו האחרונה הוא עלול לאבד את שארית הלגיטימיות שלו כרב משמעותי?
הרמב"ם והמכון לדמוקרטיה // הרב משה גנץ
אינני חבר ב"עוצמה יהודית". הסגנון שלי שונה לחלוטין. אך אסור להאשים את אנשי עוצמה יהודית היום במה שכתב הרב כהנא לפני שלושים וחמש שנה, גם אם היו שם דברים חמורים. גם בית המשפט שפסל את הרב כהנא לא פסל אותם, והם מסבירים את דרכם באריכות לכל מראיין כדרך סבירה, ואחרי הכול ממשיכים להכות בהם כאילו הם מוקצים מחמת מיאוס. וכן לא ייעשה. כאן אני רואה צורך לצאת נגד ההכפשה הקיצונית שעשה להם הרב בני. ואתייחס לדבריו לפי סדר הופעתם במאמר.
א. אין טעם וערך בהשוואה בין דברי הרב כהנא לחוקי נירנברג. צריך לבדוק את דברי הרב כהנא לגופם. למשל: חוקי נירנברג אסרו יחסי מין ונישואין בין יהודים לגרמניות, וגם הרב כהנא רוצה לאסור בחוק נישואי תערובת. האם חוק כזה הוא רע מפני שיש דוגמתו בחוקי נירנברג? הרב בני בוודאי סבור שיש לטפל בבעיה רק בכלים חינוכיים, ואסור לחקוק חוק כזה מפני שזה מנוגד לערכים הדמוקרטיים. אבל מי שאיסור נישואי תערובת בוער בקרבו, כראוי ליהודי ירא שמים, ברור לו שחוק כזה, אם הוא יעיל, הרי הוא מוצדק לחלוטין, והוא חשוב הרבה יותר מהערכים הדמוקרטיים. הערכים הדמוקרטיים אינם מסיני. ואם תרצה לקרוא לזה "גזענות", אין לירא שמים אלא לומר שזו גזענות מבורכת. כך גם הרחקה בין בני נוער יהודים לערבים היא מוצדקת בהחלט, אם קיים חשש שקשרים חברתיים כאלה עלולים להביא לנישואי תערובת.
ב. הרב ליאור כתב, ובצדק גמור, שמותר לעשות ניסויים רפואיים – במקום בחיילי צה"ל – במחבלים נאלחים, מפני שבעצם הם בני מוות (אגב, גם החוק בישראל מאפשר לדון אותם למוות). הרב בני מתקיף אותו בשם אמנות בין־לאומיות שנכתבו ביחס לשבויים, וכן לא ייעשה. הרי הרב ליאור לא דיבר על שבויים אלא על מחבלים.
ג. דבריו של הרב ליאור שצריך להרוס את כל ביירות ובלבד שחייל יהודי לא יישרט נאמרו כמובן בדרך גוזמה. ואני מודה שבנושאים עדינים כאלה צריך לדבר בדיוק ולא בגוזמאות. אבל תוכן דבריו הוא שאנו מצווים לדאוג קודם כול לחפים מפשע שלנו, והאחריות לחפים מפשע של האויב מוטלת עליו. הנושא הזה אינו פשוט, אבל יש לומר שמה שמכנים "רוח צה"ל" בעניין זה אינו קודש קודשים. והוא שנוי במחלוקת גדולה בקרב העם.
ד. יהודי ירא שמים, המוטרד מנישואי תערובת, יסכים בוודאי עם הקריאה של הרב שמואל אליהו לא להשכיר דירות בצפת לערבים, כשמתברר לו שערבים מפתים בנות יהודיות לנישואי תערובת. ואם קריאה כזאת מנוגדת לחוקי המדינה, עדיין אין זה עושה אותה לבלתי נכונה. ברור לי שהמדינה אינה יכולה לחוקק חוק כזה, מטעמים מעשיים. וגם לא ברור שנישואי תערובת מטרידים אותה במיוחד.
ה. ביקורת קשה יש לי על הרב בני, על שהוא מסתייג, שלא לומר דוחה, את דבריהם של רשב"י, הכוזרי, המהר"ל, ו"פסקאות אחדות ברב קוק", שעל פיהם יהודי נבדל מגוי בשורש נשמתו, והוא הולך בעקבותיהם של הרמב"ם והרב סולובייצ'יק "שאינם מבחינים בין ישראל לעמים באופן מהותני". ראשית יש להזכיר שיש עשרות ואולי מאות מאמרי חז"ל המבטאים את הייחוד הסגולי של עם ישראל. והרב קוק הוא לא ב"פסקאות אחדות", אלא זהו לבו של ספר האורות. ושנית, גם הרמב"ם לא היה עובר את המבחן של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כידוע לכל לומד רמב"ם. ונצטט לדוגמה מהלכות מתנות עניים פרק י: "כל מי שהוא אכזרי, יש לחוש לייחוסו שמא גוי הוא! שאין האכזריות מצויה אלא בגויים".
את דברי הרב סולובייצ'יק בעניין אינני מכיר, אבל אני בטוח שכיהודי צדיק הנאמן לתורת ישראל גם הוא לא היה מקבל הכשר של המכון לדמוקרטיה. ובכלל, את ערכי הליבה של הדמוקרטיה הישראלית מקבל יהודי בן תורה בהסתייגות. ולו רק מפני שהדמוקרטיה רואה כמרכז הכול את האדם, ותורת ישראל מעמידה במרכז את ריבונו של עולם ומההבדל הזה נובעות מסקנות מעשיות רבות.
פגיעה בשדר הערכי // הרב בני לאו משיב
לא אחזור להתכתש ולהיאבק על עמדתי שאימוץ הרב כהנא כ״אב מייסד״ משמעותו אימוץ תורת גזע. ישרים דרכי ה׳ והחדל יחדל. תמרור ההתרעה שביקשתי להניף נמצא בנתיבי החינוך של הנוער הדתי־לאומי. שם ביתי, שם גדלו ילדיי וגדלים נכדיי, שם בתי המדרש ושם סביבת החיים המשפחתיים שלי. בתוך הסביבה הזו אני מתריע כבר שנים על הצורך לעסוק לעומק בלימוד משנתו של רבי עקיבא הקובעת – (א) חביב אדם שנברא בצלם, (ב) חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.
במסגרת המצומצמת כאן ניתן רק לומר ברמיזות שבכל מסלול של פרשנות יש מהמורות וסכנות שההולך מוכרח להיוודע להן ולהתמודד עימן. מי שמדגיש את חלקה הראשון של המשנה ומטפח את הפרשנות ההומניסטית שעל פיה היהודי הוא חלק אינטגרלי ממשפחת האדם וייעודו להיות בן בכור במשפחת העמים ימצא עצמו מתמודד במציאות מסובכת של צעירים רבים המבקשים לממש את האידיאל הזה דרך השתלבות עד התבוללות מוחלטת בעולם הגלובלי.
מי שמדגיש את חלקה השני של המשנה ומטפח את הבידול המהותי של ישראל שהם (ורק הם) ״חלק א־לוה ממעל״ ימצא עצמו מתמודד במציאות מסובכת של הגבהת תודעת הבידול עד לשלילת שוויון זכויות של בני מיעוטים במדינה יהודית ודמוקרטית. הדיון הזה צריך להיות מוקד חינוכי במסגרת שיעורי אזרחות במערכת החינוך הדתי. הציונות הדתית ומערכות החינוך הפורמלי והלא פורמלי השתדלו תמיד לאזן ולחבר את חלקי המשנה הזו. ה״בלוק הטכני״ שעשו אנשי הבית היהודי עם תלמידי הרב כהנא פוגע אנושות בשדר הערכי ובשדרה הקיומית של האיזון הזה.
