מי לא פרגן לספר החדש של דרור משעני? אפילו מְתַזמרי התבעֵרות הציבוריות התורניות סידרו לו במקרה סדר יום הולם. הפשע ברומן המתח הזה הוא רצח נשים, על רקע מובהק של היותן נשים. שיוכו המגזרי של הרוצח הבדיוני – ישראלי ותיק – אפילו היה מקרב מעט את הנתונים שגולגלו במחאת השבוע שעבר אל עבר המציאותיות; לו רק היה הספר אמיתי, כמובן. באנגליה הושק לאחרונה פרס שנתי למותחנים שאין בהם אלימות נגד נשים, אך עד שהללו יבוערו מן העולם עוד מותר לשבח את משעני דווקא מנקודת מבט של המאבק נגד אלימות כלפי נשים: ניכר שרצח נשים על רקע פסידו־רומנטי נתפס בו כגילומם של הרוע והפסיכופתיה, והוא נכנס לסיפור לא לשם גריית יצרים אפלים כפי שטוענת מייסדת הפרס.
פרגנו לרומן מבלי דעת מוחאי המחאות, אבל בעיקר פרגנו המבקרים. ובדין פרגנו, אך חוששני שלא רק מן הטעמים הנכונים. זהו אכן מותחן מוצלח. כתיבתו של משעני חסכונית. נקייה. השפה ממלאת את תפקידה הבסיסי: למסור מידע במרב הבהירות. כשיש תיאורים הם פונקציונליים. משעני לא מורח אותנו, לבד מאותן מריחות הכרחיות שיסיחו את דעתנו מהפתרון או יכינו לנו את ההפתעה. ההיוודעות לקראת הסוף מסעירה, וגם הדרך אליה טורחת לא לשעמם. משעני אף השכיל להוציא אותנו, ככה על הדרך, לביקור באזורי חיוג חברתיים שספק אם טִלְפַּנּוּ אליהם קודם, ובפרט אל עולמה של עובדת זרה ערירית ומתערערת מלטביה – בלי להיסחף ליומרה מיותרת לתת ייצוג למגזרים וזהויות ולגלות לנו את הישראליוּת.
זהו מותחן מוצלח, אבל זהו. שעשוע אינטליגנטי, שנבנה באמצעות שימוש מיומן בכלים שנבנו במסורת ז'אנרית בת מאה ומחצית המאה – ואפשר לומר אפילו, מסורת בת שני אלפים וחצי של יצירת קתרזיס. הוא אף יוצר על גביהן וריאציה מבנית יפה. אבל יצירה המבשרת גל חדש בספרות הישראלית, כמו שכתב חכם אחד? יצירה אמנותית חד פעמית, כמו שכתבה חכמה אחרת? הבנה נדירה בנפש האישה? חכמינו, אתם יכולים לא להיזהר בדבריכם, כולה ביקורת ספרות, אבל זה קצת מצחיק. הררים של פילוסופיה מוסרית פורצת־דרך כביכול על הרוע ועל תהליכים נתלים בשערותיו, הסומרות יש לומר, של רומן בלשי ז'אנרי, בן נאמן לז'אנר שכבר גילה על הרוע כל מה שאפשר ועוד קצת.
הרוע של הרוצח הוא רוע טהור, כלומר טמא. אין חיבוטי נפש. אין ממש מניעים. הוא שטן בעור אדם מן היישוב, פסיכופת, ומה הטעם לבנות מניעים לפסיכופתיה. הפשע כאן, הרוע, נמצא פשוט כדי שיהיה לנו מותחן. אכן, מהלכיהן של הדמויות, הרוצח וקורבנותיו וגם היתר, אינם טריוויאליים כלל. מעשיהן אומרים דרשני. דחפים גולמיים מושכים אותן אל הסתבכותן. יש על מה לדבר בספר הזה, ספר פעולה שפועלות בו נפשות נידפות המבקשות ישועה. אך מי שמחפש בספרות איזו תובנה מסעירה על חייו, או אולי הומור מקורי, או יופי לשוני – העולם מלא ספרים שיספקו לו את מבוקשו. חבל שיתאכזב מספר בלשים נאה שהכתרים שנקשרו לו לוחצים לו על המצח.
שלוש, דרור משעני, אחוזת בית, תשע"ט, 269 עמ'
