לאחר כשנה שבה הוכרז שוב ושוב על מותה הפוליטי, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל זכתה לחיים חדשים ומורשת בטוחה הרבה יותר, כאשר חברי המפלגה השמרנית בחרו בבעלת בריתה והמועמדת המועדפת עליה לתפקיד מנהיגת המפלגה. בחירתה של אנגרט קראמפ-קארנבאואר, 56, דמות פוליטית מתונה שדרכה השקטה ומאספת דומה לזו של מרקל, הראתה כי חברי האיחוד הנוצרי הדמוקרטי (CDU) מעדיפים המשכיות על פני שינוי רדיקלי. כעת, קראמפ-קארנבאואר הפכה למעשה לקנצלרית בהמתנה, למרות שייתכן שיעברו כמה שנים עד שהיא עצמה תעלה למשרד הגבוה ביותר במדינה. מרקל הצביעה בעבר על כוונתה להישאר עד 2021, ועם בעלת בריתה בתפקיד ראש המפלגה, צעד כזה הוא לפחות אפשרי.
ההיחלשות הדרמטית באחיזתה של מרקל במוקדי הכוח הגרמניים הייתה נמשכת אילו המפלגה הייתה בוחרת במועמד פרידריך מרז בן ה-63. התעשיין ביטא עבור תומכיו הרבים את ההזדמנות להשיב את ה-CDU לשורשיה השמרניים לאחר 18 שנים בהן מרקל הזיזה את המפלגה למרכז – ואפילו שמאלה ממש. קראמפ-קארנבאואר זכתה בתפקיד בסיבוב השני של ההצבעה בוועידה המפלגתית השנתית, כשהיא בקושי זוכה ברוב במערכה מפולגת. הספירה הסופית נתנה לה 517 קולות לעומת 482 למרז, לאחר שהמועמד השלישי, שר הבריאות ינס שפאן, הודח.
מרקל, הסטואית בדרך כלל, נראתה מאושרת לאחר שהוכרזה התוצאה, וקיבלה את קראמפ-קארנבאואר לבמה בחיבוק. קראמפ-קארנבאואר בעצמה התרגשה, ומחתה דמעות מעיניה בזמן שנשאה נאום ניצחון שקרה לאחדות מפלגתית, כשהיא נודרת "לשמור על מרכז חזק". ואז, במהלך שעלה בקנה אחד עם המוניטין שלה כמאחדת, היא הזמינה את יריביה לחלוק את הבמה יחד איתה.
בנאום הפסד משלים ששיקף את הטון הידידותי של הקמפיין, דחק מרז בתומכיו "להשתמש בכל כוחם כדי לגבות את AKK (כינוייה של קראמפ בגרמניה). עם ניצחונה של קראמפ-קארנבאואר, מרקל מקבלת שותפה שחולקת את השקפתה ואת הסגנון שלה גם יחד. באביב שעבר, מרקל בחרה בה לתפקיד מזכ"ל המפלגה – התפקיד השני בחשיבותו – במהלך שהיה נראה על פי רוב כמאמץ להכין אותה למנהיגות לאומית. לפני כן, קראמפ-קארנבאואר שמשה כראש ממשלת חבל הסאר, מדינה קטנטנה במערב גרמניה, שם קיבלה מוניטין של מנהיגה שעובדת גם עם הצד השני וזכתה לתמיכה נרחבת.
היא קתולית דתית ושמרנית בנושאים חברתיים שונים, כולל התנגדותה לנישואים חד-מיניים. אך היא גם העלתה על נס את זכויות האישה, והמשיכה להתקדם בקריירה פוליטית עוצמתית בזמן שגידלה שלושה ילדים. בחבל הסאר, אזור עשיר בעבר עקב מכרות הפחם המצויים בו שראה קשיים רבים בשנים האחרונות, היא נחשבה לתומכת איתנה בזכויות העובד.
בנאום חוצב להבות שבו הציגה את תביעתה למנהיגות המפלגה, קראמפ-קארנבאואר דחקה ב-CDU לדבוק בעקרונותיה ולא רק להגיב להצעות מצד הימין הקיצוני. "כיצד העתיד ייראה, האם בשנים הקרובות יהיה לנו מספר אפילו גדול יותר של פופוליסטים, האם האיחוד האירופי יישאר מאוחד או יתפרק, האם יהיה לנו סדר בינלאומי ללא חוקים שיהפוך לכלי בידיהם של אגואיסטים ופופוליסטים… כל אלו הם איומים. לא ביד הכוכבים נמצא הפתרון, אלא בידינו אנחנו".
בזמן של משבר פוליטי באירופה, היא כינתה את ה-CDU "חד הקרן האחרון באירופה – מפלגת 'העם' הגדולה שנותרה". בגרמניה משתמשים במושג על מנת לתאר תנועות מרכז רחבות, אך שאלת התאמתו של התיאור למפלגה היא נושא למחלוקת: ה-CDU, ששלטה בגרמניה ב-49 מתוך 69 השנים האחרונות ונהנית כבר שנים רבות מתמיכה של לפחות 40 אחוז מהאוכלוסייה, ראה לאחרונה את התמיכה בה צונחת לפחות מ-30 אחוז.
זהו עדיין שיעור גבוה יותר של תמיכה מכל מפלגה אחרת בגרמניה. אך מפלגות אחרות שנפלו בעבר לשוליים – כולל מפלגת AfD הימנית קיצונית והמפלגה הירוקה הפרוגרסיבית – ראו בסקרים נסיקה במספרים. מרז רץ על הבטחה לחתוך את התמיכה ב-AfD בחצי, ונראה כי חלק מתכניות המדיניות בהן תמך, בייחוד בנושא הגירה, כוונו ספציפית כדי לזכות בתמיכת העריקים לימין הקיצוני.
עם זאת, בסופו של דבר ה-CDU העדיפה שינוי קטן על פני שינוי אידיאולוגי. אם כבר, ההצבעה שבה נבחרה קראמפ-קארנבאואר הדגישה את היציבות הפוליטית בגרמניה יחסית למעצמות אחרות באירופה. בזמן שבריטניה קורעת את עצמה לגזרים מסביב לברקזיט וצרפת מתמודדת עם מהומות, גרמניה שוב נראית יציבה ומתונה – אפילו לאחר שנה של מהפך פוליטי יוצא דופן. "יש כיום קונצנזוס רחב מאוד בגרמניה, ולא רק בתוך ה-CDU", אמר הנס קונדנני, מומחה לגרמניה במכון המחקר "צ'תם האוס" המבוסס בלונדון.
מרקל העדיפה לזוז הצידה כמנהיגת ה-CDU לאחר סידרה של תוצאות בחירות מאכזבות. כאשר היא הדהימה את העולם הפוליטי הגרמני באוקטובר והכריזה על הצעד, הוא נתפס כהימור – שהיה יכול להביא את הקריירה שלה לסוף מהיר וחסר כבוד. אולם הבחירה בקראמפ-קארנבאואר הראתה כי למרקל עוד יש השפעה. לפני ההצבעה היא זכתה לפרידה מכבדת, כאשר מנהיגי המפלגה הניפו שלט שעליו נכתבו המילים "תודה בוס", והעניקו לה מחיאות כפיים סוערות למשך תשע דקות. "לא נולדתי כקנצלרית ומנהיגת מפלגה", אמרה מרקל בנאומה. "אני מלאה בתחושה אחת בלבד: הכרת תודה".
אמנם מרקל מעולם לא תמכה ביורש, אך העדפתה לקראמפ-קארנבאואר הייתה ידועה. בנאומה, הצביעה על כך ברמז: היא חגגה את הניצחונות האלקטורליים של המפלגה בחבל הסאר – שם עמדה קראמפ-קארנבאואר בראש המפלגה – והתעקשה שה-CDU לא יוכל לחזור למה שהיה לפני תחילת האלף הנוכחי. "המפלגה שלנו שונה מזו שהייתה קיימת בשנת 2000, וזה דבר טוב".
אם מרז המסורתי היה משיב את המפלגה לתקופה מוקדמת יותר, הרי שקראמפ-קארנבאואר מחזקת את השינוי שנעשה ב-CDU תחת מרקל, שהפך אותה למפלגה מודרנית יותר המקבלת נשים בתפקידים בכירים. עם ניצחון שלה בסוף השבוע, סביר – אם כי לא בטוח – כי לגרמניה תהיה קנצלרית שנייה.
הסיכוי הזה היה מקור להנאה עבור חלק מהאולם. "אני מאושרת בצורה שלא תיאמן", אמרה קטיה ראטייה-הופמן, נציגה שתמכה בקראמפ-קארנבאואר. "היא אישה מודרנית והיא מסוגלת לאחד את ה-CDU". אולם בינתיים, מרקל נותרה אחראית – אולי עם אשראי פוליטי גדול יותר להשתתף בעניינים בינלאומיים, לאחר שנה שבה ההתמקדות שלה הייתה בעיקר מקומית. "אני לא מצפה שהיא תקטין את השפעתה", אמר אולף ויינטזק, מתאם מדיניות אירופה במכרז קונרד אדנאואר המחובר ל-CDU. "אלא תחדש אותה במלוא העוצמה".
