"אם זה נכון, זו הסלמה רצינית. אך אינני יכולה לאשר כי המידע נכון", אמרה השבוע דוברת מחלקת המדינה האמריקנית הת'ר נוייר, כאשר נשאלה על הדיווחים על העברת סוללות ה־S־300 לסוריה. אבל נוייר נתפסה לא מוכנה. בשעה שהתפתלה על הפודיום, העברת סוללות ה־S־300 לסוריה כבר הייתה עובדה מוגמרת, ולא היה צריך להיות מומחה לרוסיה כדי לדעת שזה המצב.
את הקמפיין התקשורתי שהעלו השבוע הרוסים על העברת סוללות הנ"מ לסוריה היה קשה להחמיץ. בשיא המשבר הם הבטיחו להעביר לסוריה את הסוללות החדשות בתוך שבועיים, והשבוע הם קיימו. לא רק קיימו – גם דאגו למקסם תקשורתית את האירוע. במהלך היממה שבין יום שני לשלישי העביר ערוץ הטלוויזיה RT, המשדר תעמולה בשפה האנגלית, דיווחים מתמשכים על רכבת אווירית לסוריה. שישה מטוסי ענק מסוג אנטונוב תועדו נוחתים בבסיס חיל האוויר הרוסי בחמימים, ואנשי צוות קרקע רוסים פורקים מאות טונות של רכיבי מערכות ה־S־300.
באותו שלב עבר הקמפיין לערוץ 24, המשדר תעמולה בשפה הרוסית לרחבי העולם, ממערב ארה"ב ועד סרביה וקירגיזסטן. שם עבר הפוקוס מביצועי משרד ההגנה לקרמלין, משם שודרה פגישה של הנשיא ולדימיר פוטין עם הקבינט הרוסי. במהלכה נראה שר ההגנה סרגיי שויגו מדווח לנשיא פוטין כי מבצע העברת ה־S־300 הושלם בהצלחה.
המעבר בין שני הערוצים מעלה באופן בלתי נמנע שאלות. בעוד שהשידור ב־RT התבסס על סרטונים מפס הייצור של משרד ההגנה הרוסי, ערוץ 24 הרוסי התמקד כאמור בפגישה בקרמלין. אמנם בשני המקרים מדובר בערוצים ממשלתיים, אולם המסר היה שונה: RT העביר מסר של עוצמה צבאית, ערוץ 24 העביר מסר פוליטי חד־משמעי. זוויות הצילום העבירו מסר ברור מי כפוף למי. בעיצומו של המשבר היה זה שר ההגנה שויגו שתפס את מרבית מרכז הבמה. חמוש במדים מנומרים ועוטה דרגות גנרל, אף שלא ששירת יום אחד בצבא, העביר שויגו מסרי סולו בוטים נגד ישראל. המסרים הללו נמשכו ביתר עוז גם אחרי שהנשיא פוטין פעל להכלת המשבר, כשאמר כי "שרשרת טעויות טרגית" הביאה להפלת המטוס.
פער המסרים גרם לפרץ ספקולציות על מאבקי כוח בצמרת הרוסית, כולל הזכרה של שויגו בתקשורת כאחד היורשים הפוטנציאליים של פוטין. שבועיים אחרי, אין זכר לכך. שויגו עצמו נעדר מדיווחי משרד ההגנה. לא עוד הופעות במדים מול המצלמה. בשידור בערוץ 24 רואים שויגו אחר לגמרי, לבוש בחליפה אזרחית אפורה, אחד משמונה חברי קבינט ישובים סביב השולחן, המדווח לנשיא פוטין על משימה שהושלמה בהצלחה. דיווח עמלני הכולל את הטקסט הסובייטי הבלתי נמנע שלפיו "המשימה הושלמה יום לפני התאריך המתוכנן". ובשורה התחתונה, מסר שפל רוח המשדר חריצות וצייתנות.
האם בעקבות שעת התהילה הקצרה של שויגו דאג פוטין להעמיד את שר ההגנה שלו במקום? סימני השאלה עומדים בעינם. עד לרגע זה אין תשובה חד־משמעית מה גרם לרוסים להפיק משבר שיש לו פוטנציאל לייצר מלחמה עם מעצמה זרה. אכן, הפלת המטוס הייתה אירוע קשה. ועדיין, אפשר היה לנהוג אחרת. צבי מגן, שגרירנו לשעבר במוסקבה וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר ש"הבחירה הרוסית לייצר משבר אקוטי בעל השלכות מדיניות ואסטרטגיות, וגם להמשיך לגלגל אותו, אינה מובנת. עד עתה לא ברור אם אלו מאבקי כוחות פנימיים בצמרת, או ביטוי לקושי להמשיך להסביר לציבור הרוסי את הקזת הדם ובזבוז הכספים המתמשך בסוריה.
"לרוסים יש בעיה מתמשכת", ממשיך מגן. "כבר ארבע שנים הם מנסים לגרום לאמריקנים לדבר איתם ולא מצליחים". אז האם הרוסים מייצרים משברים, או ממנפים אירוע כמו הפלת מטוס האיליושין, כדי לנסות ללחוץ על ישראל לגרום לאמריקנים לתקשר איתם? "קשה לדעת", אומר מגן, "אך ברור שהמטרה היא האמריקנים. העניין הוא שלאמריקנים יש מודיעין מעולה, הטוב ביותר שיש. ואם הם נמנעים כבר ארבע שנים מלדבר עם הרוסים, יש לזה כנראה סיבה טובה מאוד".
וכך, אף שההשקעה בסוריה הוכיחה את עצמה והניבה פירות אסטרטגיים, ובארבע השנים האחרונות הצליח פוטין למנף את מעמדה הבינלאומי של רוסיה, הרי שבשורה התחתונה הכסף נוזל לרוסים בין האצבעות. לא רק שהאמריקנים לא מדברים איתם, הם לא מצליחים לתרגם את מעמדם האסטרטגי למזומנים בשטח – לא ברמה המדינית ולא ברמת האינטרס האישי. והתסכול בקרמלין רק הולך ומתעצם.
לקצור את הפירות
הניסיון הבולט ביותר למנף כלכלית את ההצלחה בשדה הקרב בסוריה התרחש בחורף האחרון. הקרמלין ניסה להשתלט על שדות הנפט והמכרות בסוריה באמצעות צבא שכירי החרב החשאי של חברת וגנר, המקורבת לקרמלין. ממה שידוע היום, פוטין הציע לאנשי החצר שלו, האוליגרכים המקורבים, להשקיע בצבא שכירי חרב של חברת וגנר ולכבוש אתרים כמו שדות נפט תמורת 25 אחוז מהרווחים העתידיים של הנכס. אך הקונספט הפיאודלי הזה נכשל כישלון חרוץ. לילה אחד לפני חודשים אחדים כתשו האמריקנים את צבא שכירי החרב של פוטין בהפצצה אכזרית מן האוויר. קרוב ל־300 איש נהרגו אז. ההשפלה הייתה מושלמת, ובקרמלין העדיפו, בצדק, לבלוע את עלבונם ולשתוק.
ואם כך, האם המקרה של הפלת מטוס הביון הרוסי מייצג עוד ניסיון רוסי להגן על עוד השקעה פוטנציאלית שלהם בסוריה? עשרה ימים בלבד לפני הפלת מטוס האיליושין הרוסי הודיעה תשלובת הענק הרוסית אלמז־אנטיי כי במהלך 2019 תפתח במהלך לשיקומם, פיתוחם וציודם של שלושת שדות התעופה העיקריים של סוריה – בדמשק, בלטקיה ובחלבּ. בריאיון למגזין 'ספוטניק', לרגל היריד הבינלאומי שנערך בדמשק אמר סגן יו"ר החברה אלכסנדר וודורוב כי "המלחמה בסוריה נמצאת בשלבי סיום, והגיעה העת לשיקום ובנייה מחדש". וודורוב, שביקר בדמשק לרגל היריד, אמר כי "באלמז בוחנים עתה את היקף ההשקעה בכל שלושת שדות התעופה, מרדארים ועד מערכות ומגדלי בקרה אווירית".
לכאורה, אפשר היה לפטור את האמירה הזאת במשיכת כתף. אבל לא. הקרמלין עושה כעת מאמצים ניכרים לייצר אווירה של סיום מלחמה בסוריה, כולל דיבורים על שיבת הפליטים הביתה. לא בהשקעה רוסית חלילה, אלא בניסיון לרתום את מנהיגי האיחוד האירופי, ובראשם אנגלה מרקל, להתפתות לתהליך. בעיקר כדי שרוסיה תוכל לממש את פירות הניצחון באמצעות כמו חברות כמו אלמז־אנטיי. ולא מדובר חלילה בקוטלת קנים. אלמז־אנטיי היא לא עוד חברה. זו תשלובת התעשייה האווירית ותעשיות החלל הרוסית. היא נמצאת בעשירייה הפותחת בעולם יחד עם חברות כמו לוקהיד־מרטין האמריקנית ורת'יון. ובשנה האחרונה, למרות הסנקציות על רוסיה, טיפסה החברה מהמקום ה־11 בדירוג העולמי למקום השמיני.
כך שכאשר סגן היו"ר של אלמז־אנטיי מדבר על פרויקט לשיקום שדות התעופה של סוריה, זה לא דבר של מה בכך. במיוחד אם לוקחים בחשבון שאלמז־אנטיי היא גם היצרנית של סוללות ה־S־300 ,S־400 ו־S־500, וזה בדיוק מה שנדרש לרוסים להגן על השקעתם בשדות התעופה בסוריה, אם וכאשר תתממש התוכנית. גם אם לא ברור מאין יבוא הכסף, זה לא מה שמטריד כרגע את הרוסים. סוריה גדולה ויש בה שדות נפט ואוצרות טבע אחרים, כולל פוטנציאל שלא נבדק אך נחשב מבטיח של שדות גז בחופים. בתנאים אחרים, סוריה הייתה יכולה להיות מדינה עשירה מאוד. והרוסים, כמו הטורקים לפני שבע שנים, מעריכים כנראה שסוריה היא השוק המתפתח הפרטי שלהם. אף שגם לאיראנים יש אי אלו דרישות.
בהקשר הזה מעניין לציין דיווח שהופיע השבוע בעיתון 'אל־קודס אל־ערבי' היוצא בלונדון, שלפיו מקורות באופוזיציה הסורית טוענים כי כוחות איראניים פינו בימים האחרונים את מקומם בשדה התעופה T4 באזור פלמירה לטובת הצבת סוללות טילי
ה־S־300 החדשות בידי הכוחות הרוסיים. על פי הדיווח, הרוסים ביקשו לצמצם לא רק את הנוכחות האיראנית אלא גם את הנוכחות הסורית בשדה התעופה. T4, או בשמו טיאס, נחשב לאחד האתרים היותר אסטרטגיים והיותר מאובטחים בסוריה. חיל האוויר כבר תקף בעבר מתקנים איראניים סמוכים מאוד למתקנים רוסיים ב־T4. בין השאר, הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) האיראני שהופל בישראל יצא למשימתו משדה התעופה T4.
מפרסומים בתקשורת הרוסית עולה כי השבוע הגיעו שלוש סוללות, וכי מספרן הכולל של הסוללות בעתיד עשוי להגיע עד שמונה – תלוי במצב הצבאי, ואם הרוסים יוכלו בכלל להגשים את תוכניות השיקום שלהם בשדות התעופה בדמשק, לטקיה וחלב. ההערכות כרגע הן שהסוללות החדשות יוצבו באזור שבין לטקיה לבניאס לאורך קו החוף, באזור סווידא ובדיר א־זור. כך שמעבר להגנה על קו החוף, יזכו להגנה גבולות סוריה גם מול ישראל, ירדן, עיראק ולבנון. אזור חלב הוא אופרה אחרת לגמרי, וגורלו תלוי במה שיקרה בהמשך המערכה על עתיד חבל אידליב.
ישראל מצידה כבר הבהירה שתמשיך לתקוף בסוריה אם יעלה הצורך, והיא חמושה בתמיכה אמריקנית גורפת של הנשיא דונלד טראמפ. אבל אם יש מישהו שמבין בעסקים, הרי זה טראמפ, והוא כנראה ידע להעריך את ההשקעה הרוסית בשדות התעופה הסוריים. אולי אפילו לתעל אותה לעוד מפגש פסגה עם פוטין. בראשית נובמבר ייכנס גל סנקציות אמריקניות נוסף על איראן, ויש סיכוי טוב שנשיא רוסיה מצידו ינסה למנף את זה לטובתו.
ובישראל, בינתיים, לא יצאה בשבועיים האחרונים שום מתקפה על נכסים איראניים בסוריה. יש כל הסיבות להניח שבטהרן מנצלים את המצב לטובתם. לישראל יש חלון הזדמנויות של שלושה חודשים עד שהצוותים הסוריים יוכשרו להפעיל את סוללות ה־S־300, אבל לא בטוח שהרוסים יראו בעין יפה הפצצות נוספות באזור שדה התעופה של דמשק או לטקיה. 
