לוחמי ארגון הגרילה M23, הנתמך בידי רואנדה, שולטים כעת ברוב העיר גומה הנצורה, בירת מחוז צפון-קיבו הממוקמת במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כאשר התושבים החלו לעזוב באיטיות את בתיהם לאחר ימים של לחימה באזור העשיר במינרלים. הארגון השתלט על שדה התעופה המקומי ועל מרבית אזור מרכז העיר ושכונותיו מאז מתקפת הבזק בה פתח בתחילת השבוע וטען כבר אתמול (ג') כי השתלט על העיר. שלשום הציתו המורדים כלא בעיר והביאו לבריחתם של כ-4,500 אסירים.
הלחימה האינטנסיבית החריפה את המשבר ההומניטרי באזור סוער שבו מיליציות חמושות יריבות, המגובות במפלגות מקומיות, נפרסו במשך עשרות שנים ברחבי המדינה הרווייה במשאבים כגון טנטלום, בדיל, טונגסטן וזהב.
מי נגד מי
באוקטובר 1990, כאשר פלשה "החזית הפטריוטית הרואנדית" (RPF), כוח מורדים שמורכב בעיקר מבני טוטסי גולים, לרואנדה מאוגנדה. הטוטסי היא קבוצה אתנית הכוללת צאצאים מרואנדה ובורונדי. הפלישה הגיעה לאחר עשורים של מתח אתני בין ההוטו – הקבוצה האתנית הגדולה ברואנדה – לבין הטוטסי, שהיו מיעוט אך שלטו ברואנדה בתקופה הקולוניאלית.
באפריל 1994, ולאחר שנחתם הסכם שלום בין הצדדים, התנקשו אנשי RPF בנשיא רואנדה ז'ובנל הביארמינה, במה שפתח את רצח העם ברואנדה, או בשמו האחר: רצח העם הטוטסי, ב-1994. במשך חמישה חודשים טבחו השלטונות בכ-700 אלף בני הטוטסי ואנסו מאות אלפי נשים וילדות.
רצח העם גרם לגל פליטים ענק שהשפיע על יציבות האזור כולו. מיליוני בני אדם, כולל בני טוטסי רבים ששרדו, נמלטו לשכנותיה של רואנדה, בעיקר לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (אז זאיר). בין הפליטים נמנו גם מבצעי רצח העם – אנשי מיליציות הוטו חמושים, שהשתמשו במחנות הפליטים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו כבסיס להמשך פעילותם נגד ממשלת רואנדה החדשה שנשלטה על ידי הטוטסי.
ממשלת רואנדה החדשה, בראשות ה-"חזית הפטריוטית הרואנדית" (RPF), חששה מהאיום שיצרו המיליציות ההוטו. בשנת 1996 פלשה רואנדה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בתמיכת אוגנדה, בטענה שהיא מגנה על עצמה ומשיבה את הסדר לאזור. הפלישה הייתה אחד הטריגרים למלחמות קונגו, שבהן נלחמו כוחות רבים על שליטה במשאבים ובקרקע, ואזור מזרח קונגו הפך לבלתי יציב באופן כרוני. במהלך המלחמות הללו, בני טוטסי קונגולזים, הידועים כ"בני הקוניה", גויסו לכוחות שונים, כולל אלה שנתמכו על ידי רואנדה.
המדיניות האנטי-טוטסית ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו והאפליה כלפי בני הקוניה הפכו אותם למטרה קבועה להתקפות מצד קבוצות מקומיות ומיליציות. כחלק מהתגובה, ארגנו בני טוטסי כוחות מזוינים שהתגבשו מאוחר יותר ל"תנועת ה-23 במארס" (March 23 Movement) הידועה כ-M23. בשנת 2012 פתחה M23 במרד שארך שנה ושבעה חודשים עד שהאבידות הרבות שספגה הביאו אותה להיכנע בנובמבר 2013. בטרם דוכאו, השתלטו המורדים על העיר גומה המצויה כעת במוקד ההתרחשויות.
המיליציה, המכונה גם "הצבא הקונגולוזי המהפכני", זכתה לתמיכה חשאית מרואנדה, שמטרתה לשמר את השפעתה במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולמנוע מארגונים אנטי-רואנדים לפעול שם. הקבוצה טוענת כי מטרתה להגן על בני הטוטסי ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולמנוע אפליה ואלימות נגדם, אך בפועל, היא ניהלה מלחמות נגד השלטון המרכזי של קונגו ונחשדה בפשעי מלחמה. פעולותיה של M23 הובילו לעימותים רחבי היקף ולהידרדרות במצב ההומניטרי באזור, מה שהחריף את המתיחות האתנית והפוליטית בקונגו ובאזור כולו.
לאחר מספר שנים בהן פעלו בווליום נמוך יותר, במארס 2022 פתחו M23 במתקפה על כוחות הצבא בצפון-קיבו, בעקבות הלחימה שמתנהלת מאז נעקרו כ-5 מיליון קונגולזים מבתיהם, כולל כ-400 אלף במתקפה שהחלה השבוע על העיר גומה.
100 הרוגים, אלפי פצועים ו-5 מיליון פליטים הם רק הפתיח?
שלושה ימים של עימותים כתוצאה ממתקפת הפתע של M23 הביאו למותם של יותר מ-100 בני אדם ולפציעתם של כאלף אחרים כשבתי החולים התמלאו בפצועים. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו אומרים כי גופות רבות עדיין פזורות בעיר, שאוכלוסייתה מונה כשני מיליון איש, וממוקמת בין אגם קיבו לגבול רואנדה. בשלב זה היחידים שנראים ברחובות העיר הם לוחמי M23 וכוחות הצבא של רואנדה. חיילים קונגולזים רבים נראו בורחים, בעוד שאחרים פשטו את המדים כדי להימנע מתפיסה. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מעריכים ש-M23 לא תעצור בכיבוש גומה וכי היא עשויה להתקדם לערים אחרות באזור, כאשר M23 פרושה ברחבי מחוז צפון-קיבו.
באו"ם כבר הזהירו מפני התרחבות האלימות באזור שתחמיר את בעיית הפליטות, תעמיק את המחסור החמור במזון, תעמיס אף יותר על בתי חולים העמוסים לעייפה גם כך ותביא להתפשטות של מחלות.
בצד השני של המדינה, מפגינים בבירה קינשאסה תקפו מספר שגרירויות זרות כאות מחאה על כישלונן להתערב כדי לעצור את הכאוס בגומה. שגרירויות רואנדה, צרפת, בלגיה, ארה"ב, קניה, אוגנדה ודרום אפריקה היו בין המותקפות. בשגרירות ארה"ב קראו לאמריקנים לעזוב את המדינה. ארה"ב, האו"ם, האיחוד האירופי וגם סין – לה אינטרס כלכלי וביטחוני מובהק לשמור על השקט – דחקו ברואנדה להסיג את כוחותיה מהאזור שאינם מתמצים ב-M23 בלבד.
הממשלה הקונגולזית האשימה את רואנדה בפתיחת המתקפה כדי לנצל את המינרלים השופעים באזור, טענה שנתמכת על ידי האו"ם שאומר שאלפי חיילים רואנדים נמצאים כעת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ומשתפים פעולה עם M23. החשש הכבד הוא שההתפתחויות הללו יתגלגלו לכדי מלחמה בין המדינות. כוח שמירת השלום של האו"ם הזהיר במהלך ישיבת מועצת הביטחון כי הקרבות טומנים בחובם סיכון להחייאת סכסוכים אתניים עוד מימי רצח העם.
רואנדה מצדה הכחישה את ההאשמות וטענה כי מטרתה הייתה להתעמת עם קבוצה חמושה הקוראת לעצמה "הכוחות הדמוקרטיים לשחרור רואנדה", שהוקמה על ידי אנשי הוטו שהובילו את רצח העם ברואנדה ב-1994 וביצעו מעשי טבח בטוטסי.
