בין הפסגות המושלגות של הרי ההימלאיה ההודים יושבת כבר אלפי שנים קבוצה אתנית מבודדת, בני הבּרוֹקְפָּה, המוזכרים במיתוסים עתיקים. בני הברוקפה, המתגוררים באזור לדאק שבהודו, מנהלים אורח חיים מיוחד. אין להם שפה כתובה כלל, הם מקיימים תרבות של פוליגמיה ויש להם לוח שנה שונה.
רומא העתיקה ואלכסנדר הגדול
המחזור השנתי של בני הברוקפה מקביל ל-12 שנים של זמננו, כך שיום ההולדת הראשון של יליד השבט מתקיים כשמלאו לו 12.
הבלדה החשובה ביותר של כ-6000 בני השבט שחיים בעמק ההררי של נהר האינדוס נקראת "שיר ההיסטוריה", יצירה מתפתחת שמספרת את סיפורו של השבט, כאשר בכל 12 שנים, או שנה "ברוקפאית" אחת, נוספים לה בתים חדשים.
צרינג גאנגפל בן ה-85 מסוגל לשיר אלפי שירים בשפת הבּרוֹקְפָּה. לדידו, השיר מתאר את הגעתם של בני הברוקפה מרומא העתיקה. אחרים טוענים כי הם צאצאים של צבא אלכסנדר הגדול, שפלש להודו במאה הרביעית לפני הספירה כחלק מהמערכה האחרונה בסדרת הכיבושים של אלכסנדר.
הקונצנזוס המדעי ספקן ביחס לטענות הללו ומחקר גנטי מצביע על כך שמוצאם של בני הברוקפה בדרום הודו. גאנגפל לא מתרשם מהמחקרים והוא משוכנע במיתוס הגעתם של בני עמו מהאימפריה הרומית. "אנו עדיין חוגגים את הגעתנו לכאן בריקודים ושירים בכל כפר אחת לשלוש שנים", אמר גאנגפל, "אנחנו ארים".
לא הגזע הארי
המונח "ארי" במקורות הסנסקריט, מהשפות הרשמיות והעתיקות בהודו, מתאר אצילות או הצטיינות, ללא כל קשר למוצא אתני נפרד. באחד מגלגוליו בעבר, היה "ארי" מעין מונח סל שהתייחס לתושבי אירופה ועד אסיה ככאלה שאבותיהם הגיעו מאזור מרכז אסיה, מה שבא לידי ביטוי בשורשים לשוניים משותפים, רחוק שנות אור מהשימוש שנעשה בו על-ידי הנאצים על גזע עליון.
במאה ה-19 נעשה מחקר בלשני שהשווה בין השפות העתיקות שהיו מוכרות באותה תקופה. המחקר מצא דמיון לשוני רב בין הסנסקריט והאווסטית, שפתם של הזורואסטרים – הדת השלטת באיראן טרם האסלאם, לבין השפות האירופאיות לטינית, גרמנית, קלטית ויוונית. מסקנת החוקרים הייתה שעם קדום שנדד ממרכז אסיה לאירופה הוא המקור לשפות האירופאיות. אגב, פירוש השם איראן הוא "ארץ הארים".
עבור הברוקפה, המונח "ארי" שימש ככלי לקידום התיירות והשאיפות הגיאופוליטיות של הודו. לדאק היא חלק מקשמיר, אזור שבו מתקיים סכסוך טריטוריאלי מתמשך בין הודו לפקיסטן. בשנת 1999 קרה מאורע ששינה את מעמדם של הברוקפה בהודו, כאשר בן השבט, שרעה עדר יאקים בהרים הבחין בפולשים פקיסטניים בשטח שבשליטת הודו ומיהר לספר לכוחות ההודיים. האחרונים הספיקו לבלום את הכוחות הפקיסטניים בזמן, אך שילמו מחיר דמים כבד של מאות הרוגים מכל צד. לאחר שוך הקרבות השלטונות ההודיים החלו לקדם את התיירות באזורי ברוקפה ומיתגו את אדמותיהם כ"העמק הארי".
מסורת, דת ומודרניות
הברוקפה היא חברה מסורתית. הלבוש שלהם צבעוני וייחודי – בני השבט עוטים על ראשיהם פרחים, צמחים שונים ואף פירות. ובני השבט מתחתנים כמעט אך ורק בינם לבין עצמם. גאנגפל, אב לשישה הנשוי לשתי נשים אמר שניסיונות של בני השבט להינשא לזרים לא התקבלו היטב בשבט.
במקור, האמונה הברוקפאית היא אנימיסטית, תפיסה המייחסת נשמה לטבע, כולל את החי, הצומח והדומם. התפיסה האנימיסטית נפוצה מאוד בקרב דתות המזרח הרחוק, כהינדואיזם והאמונה ב"ברהמן", רוח העולם, בודהיזם, סיקיזם ואחרות. אגב, רבים רואים גם באלמנטים מסוימים ביהדות ביטויים של אנימיזם, כגון התשליך בראש השנה, מעמד הקשת בענן ועוד.
לצד העובדה שהברוקפה ממשיכים לסגוד לאליהם המסורתיים, רובם הפכו לבודהיסטים, בעוד מרבית חלקו האחר של השבט, המתגורר בפקיסטן, התאסלמו. "אנחנו עדיין מתפללים לאלוהים שלנו," אומר גאנגפל, "אבל הפסקנו להקריב עזים, כי המנהיג הרוחני שלנו אמר שזה חטא."
הקידמה לא פסחה על האזור וזו הביאה לשינויים רבים. כלכלתם של בני הברוקפה עברה ברובה מחקלאות ורעיית צאן ובקר לעבודה בשכר, כשגם הגבולות בין המינים בכל הנוגע לחלוקה לעבודה היטשטשו ואת בתי העץ והבוץ הישנים מחליפים מבני בטון וזכוכית.
