הניו-יורק טיימס פרסם השבוע (ד') טור דעה אנונימי שכתב "פקיד בכיר בממשל טראמפ" שכותרתו "אני חלק מתנועת ההתנגדות בתוך ממשל טראמפ". המאמר נפתח בטענה כי נשיא ארה"ב עומד מול מבחן שלא חווה אף מנהיג אמריקני אחר בעת המודרנית. לדברי הכותב, קיימת בבית הלבן קבוצה פעילה של פקידים, זוטרים ובכירים, אשר "עובדים בחריצות מבפנים על מנת לחסום חלקים מהאג'נדה שלו", וכן את "נטיותיו הגרועות ביותר". הכותב הוסיף: "אני יודע, משום שאני אחד מהם".
לאחר שהבהיר כי "ההתנגדות" בתוך הממשל לא דומה בשום אופן ל"התנגדות" הפופולארית של השמאל, שקמה מיד לאחר שטראמפ נבחר לנשיאות, הסביר הכותב שהוא ועמיתיו מעוניינים בהצלחת הממשל וביישום מדיניות טובה, שאת חלקה כבר הצליחו להעביר על מנת להבטיח "אמריקה בטוחה יותר ומשגשגת יותר", כלשונם.
"אך נאמנותנו היא קודם כל למדינה, והנשיא ממשיך להתנהג באופן שגורע מבריאות הרפובליקה שלנו. זו הסיבה שרבים נשבעו לעשות את כל שביכולתם במטרה לשמור על המוסדות הדמוקרטיים שלנו, ובאותו זמן לסכל את הדחפים המוטעים של מר טראמפ עד שיעזוב את תפקידו".
בהמשך המאמר נטען כי טראמפ לא מאמין בעקרונות היסודיים של המפלגה הרפובליקנית ("מוחות חופשיים, שווקים חופשיים, אזרחים חופשיים"); שנטיותיו הן אנטי-דמוקרטיות ואנטי-תקשורתיות; ושההצלחות אשר הביא הממשל עד כה באו למרות – ולא בגלל סגנון המנהיגות של הנשיא, שהוא "עוין, מתוחכם, קטנוני ולא יעיל".
הכותב אף הקדיש מספר פסקאות לטענה כי חשיבתו ומזגו של טראמפ אינם יציבים כלל. לדבריו, מזכירי מחלקות ופקידים בכירים משתדלים ככל האפשר להסתיר את פעילותם מהנשיא, ופגישות איתו נוטות "לסטות מהנושא ולרדת מהפסים. הוא נוהג לנאום בכעס על אותם נושאים שוב ושוב, והאימפולסיביות שלו גורמת להחלטות לא מושכלות ולפעמים פזיזות, שלאחר מכן צריך לבטלן".
הפקידים הפועלים בחושך מקבלים את הכינוי "גיבורים לא מוכרים", המבוגרים האחראיים בחדר שמבינים את מה שקורה ופועלים בהתאם, "אפילו אם הנשיא לא מבין".
ההגדרה על פי הכותב היא קיום "נשיאות בעלת שתי מסילות": מצד אחד יש את הנשיא, שגחמות רגעיות מביאות אותו לשלל החלטות בעיתיות כאלו ואחרות, בכללן ההתקרבות לכאורה לדיקטטורים שונים כמו פוטין ואון, וחוסר ההבנה בחשיבות בעלות בריתה הקרובות של ארה"ב.
אך מצד שני, ישנם "גיבורים" כמו הכותב, שפועלים מאחורי הקלעים, מוודאים כי החלטותיו של טראמפ לא יתקבלו, ובמקום, מתווים דרך יציבה שמביאה תוצאות, כמו למשל הסנקציות החריפות שהוטלו על רוסיה, למרות דבריו של הנשיא.
"זו לא עבודתה של ה'דיפ סטייט' (המדינה העמוקה)", הכינוי שטראמפ ואחרים נתנו לפעילים שלטענתם מנסים לסכל את החלטותיו מאחורי הקלעים, "אלא ה'סטדי סטייט' (המדינה היציבה)", הסביר הכותב.
אחרי כל הדברים הללו, הכותב ציין שבעקבות "חוסר היציבות" שטראמפ הפגין בתחילת דרכו, המתנגדים בתוך הממשל שקלו את השימוש בתיקון ה-25 לחוקה, אשר קובע בין השאיר את הפרוצדורה במקרה בו הנשיא מוגבל ואינו מוכן לפרוש. אז סגן הנשיא יכול "יחד עם רוב הפקידים הבכירים" להכריז על הנשיא כלא-כשיר, ולתפוס את מקומו. אבל לטענת אותו פקיד אנונימי, מהלך כזה היה יוצר משבר חוקתי, ולכן הוחלט שאותה קבוצה פשוט תתמרן את טראמפ לכיוונים הנכונים "עד שזה ייגמר".
בסיום המאמר הכותב הסביר בפאתוס על התפקיד החיוני לכאורה שהקבוצה הזו ממלאת, כאשר הסנאטור המנוח, ג'ון מקיין, הוזכר כגורם שהשפיע עליהם לפעול עם הדוגמה שנתן כאדם שהוסיף כבוד לחיים הציבוריים.
מי ירוויח?
פרסום המאמר גרם למהומה פוליטית בוושינגטון. כתבים, פוליטיקאים ופקידי ממשל כולם הוכו תדהמה ממנו, במיוחד מכיוון שלאחרונה הודלפו ציטוטים מספרו החדש של העיתונאי הוותיק והמוערך, בוב וודווארד, שגם הם טענו כי הבכירים ביותר בממשל טראמפ רואים אותו כ"תלמיד בכיתה ה' או ו'" (כפי שצוטט מזכיר מחלקת הביטחון ג'יימס מאטיס), ומנסים בכל דרך לפעול בעקיפין לנשיא ולא איתו.
ככל הנראה, הבלבול הגדול ביותר שנגרם מהמאמר הוא שפשוט לא ברור מי מרוויח ממנו. התשובה הראשונית פשוטה לכאורה: המתנגדים לנשיא. טראמפ מוצג כלא יציב, קטנוני, אנטי-דמוקרטי, אנטי-תקשורת, ילדותי, ושלל תיאורים אחרים. ואם טענותיו של הכותב נכונות, הרי שגם הצעדים החיוביים שטראמפ הביא אליהם כלל לא היו באחריותו. לפי תפיסה הזו, הנשיא מביא אך ורק נזק, ונפתחת הדרך לכל הפחות לניצחון פוליטי סוחף בבחירות האמצע בנובמבר, ובנשיאותיות ב-2020, אם לא הדחה או השימוש בתיקון ה-25 שידיחו את המנהיג מתפקידו.
אך הדברים אינם כה פשוטים. אם נאמין לכל מילה של הכותב האנונימי, הרי שהוא מנסה לעשות טוב למדינה ולמפלגה הרפובליקנית, במסגרת קבוצת ה"התנגדות" הסודית בה הוא לוקח חלק. אך האם יש דבר יותר גרוע לקבוצה הפועלת בצללים מאשר להסית את אור הזרקורים ישירות לכיוונה?
עכשיו, כשטראמפ הוכח כצודק כשטען שיש גורמים בתוך הממשל שפועלים נגדו, מה יקרה בפעם הבאה שפקיד יתנגד להצעה שלו? או שמזכיר יחלוק על מהלך שהוא מעוניין לנקוט בו? או – וכאן אנו נכנסים לבעיה רצינית יותר – איזו סיבה יש לטראמפ להותיר את חקירתו המיוחדת של רוברט מולר על כנה? הרי יש לו עכשיו הוכחה קונקרטית לכאורה לעובדה שיש קונספירציה נגדו.
בנוסף, אין ספק שפרסום הטור דומה לנפנוף בסדין אדום עבור טראמפ. חוץ מהפגיעות החוזרות ביציבותו ובחכמתו, שני מאפיינים שהוא נוהג להתפאר בהם בקביעות, השימוש בסנאטור מקיין, שנוא נפשו של הנשיא, על מנת לחדד את הנקודה, רק מוסיף להרגשה שיש כאן מעשה מכוון של התגרות, והעובדה הזו רק מעלה עוד שאלות.
בינתיים הנשיא האמריקני השתלח בכותב האנונימי וב'ניו-יורק טיימס', הן בטוויטר והן בפומבי, וכינה אותו "בוגד" ו"פחדן", אם הוא לא "המצאה של העיתון בעצמו". עיתונאים ופוליטיקאים מכל גוון פוליטי עושים מאמצים כבירים על מנת לחשוף את זהותו של מחבר הטור, ואפילו אתרי ההימורים האמריקניים הגדולים כבר נותנים יחסים על זהותו. בין אם זו תיחשף ובין אם לא, הפרסום עצמו הכה גלים בארה"ב, וכעת נותר לראות כיצד טראמפ המותקף יגיב.
