"בגידה", לא פחות, כך כינה ג'ון ברנן, לשעבר ראש ה-CIA את הופעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים בעקבות מפגש הפסגה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הצמרת הרפובליקנית והדמוקרטית כאחת, ביקרה החל מאמש בחריפות את דבריו של הנשיא בעניין החתרנות הרוסית במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב.
למרות מסקנתה הנחרצת של קהיליית המודיעין האמריקנית על כל 16 ארגוניה, בחר טראמפ לא להתעמת עם הנשיא הרוסי בעניין, כאשר אמר: "יש לי ביטחון רב בשירותי המודיעין שלנו, אך פוטין היה נחרץ מאוד בהכחשתו". ברנן, שעד לפני כשנה כיהן כראש ה-CIA וכיועץ לביטחון המולדת של הנשיא ברק אובמה התפוצץ מזעם. "מסיבת העיתונאים", אמר, "עולה לכדי פשעים ועבירות חמורים. היא הייתה לא פחות מבוגדנית. תגובותיו של טראמפ היו אימבציליות וניכר שהוא לחלוטין בכיסו של פוטין".
ברנן היה רחוק מלהיות היחיד. הביקורת על טראמפ בצמרת האמריקנית הייתה קטלנית. הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, תיאר את פסגת פוטין-טראמפ כטעות טרגית. "טראמפ נכשל בהגנה ופסגת פוטין-טראמפ מסמלת שפל בהיסטוריה הנשיאותית של ארה"ב", תקף. אדם שיף, נציג הדמוקרטים בוועדת המודיעין בבית הנבחרים האמריקני, המוביל את חקירת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות, אמר כי "התבטאויותיו של טראמפ נותנות לפוטין אור ירוק להמשיך להתערב בחקירת הבחירות לנשיאות ארה"ב".
מה שהחריף את התהום שנפערה בין הנשיא טראמפ לבין צמרת הממסד הפוליטי והמודיעיני, התרחש ערב הפסגה, כאשר התובע המיוחד רוברט מולר הגיש כתבי אישום נגד 12 אנשי מודיעין בעלי אזרחות רוסית, שהואשמו בפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ב-2016. על פי כתבי האישום, פרצו האקרים רוסים גם למחשביה של המועמדת הילרי קלינטון והעלו לרשת את תוכן המיילים שגנבו. השאלה שנותרה בעינה היא האם טראמפ ואנשיו היו מודעים בזמן אמת לפעילות החתרנית הרוסית ושיתפו עמה פעולה.
מבחינתו של טראמפ, עצם עיתוי הגשת האישומים הוא הוכחה נוספת להתנכלותו של הממסד כלפיו. רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. ואכן, לנשיא צפויים חיים לא קלים על גבעת הקפיטול. הסנטור צ'אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, קרא לרפובליקנים להצטרף למפלגה הדמוקרטית בדרישה מטראמפ להתייצב בפני הקונגרס ולהשיב אחת לאחת על נושאי שיחתו עם פוטין בפגישתם בארבע עיניים. לדברי שומר, "במקום להתעמת עם פוטין, הסתפק הנשיא טראמפ בהכחשה של פוטין אל מול מסקנה שהתקבלה פה אחד על ידי כל גופי המודיעין האמריקני. הוא העדיף את מילת סוכני הק.ג.ב על פני אנשי ונשות ה-CIA. ושם את טובתו האישית לפני טובתה של ארצות הברית. השאלה, אמר שומר, "מה יעשה הקונגרס בתגובה. זה הזמן של עמיתינו הרפובליקנים לעמוד לצדנו. אם נמשיך לחכות, בנות בריתנו ישקלו לנטוש אותנו לטובת סין ומדינות אחרות. זה מה שפוטין רוצה – וזה מה שטראמפ עוזר לו לעשות".
אל מול הזעם על גבעת הקפיטול, השאלה כעת היא עד כמה תחלחל השפעת הפסגה על הבייס של טראמפ לקראת בחירות מחצית הקדנציה. האם יצליח טראמפ להמשיך לשמר את הפופולריות שלו בקרב בוחריו. עד כמה, אם בכלל, תשפיע עליהם העובדה, שהנשיא בחר שלא להתעמת עם פוטין. האם שאלת החתרנות הרוסית מבית בכלל מציקה להם או לא. כמו גם שורה של שאלות קרדינליות נוספות כמו כיבוש חצי האי קרים, המלחמה באוקראינה, הפלת המטוס המלזי, הרעלת המרגל סרגיי סקריפל ובתו ברעל עצבים, חיסול שיטתי של אויביו מבית, דיסידנטים ועיתונאים כאחד, פגיעה בזכויות אדם ותמיכה בלתי מתפשרת במשטר האימים של בשאר אסד.
השאלה המציקה היא מדוע ממשיך טראמפ אחרי כל החשיפות והביקורת החריפה על עמדותיו להימנע בשיטתיות מלבקר את הנשיא הרוסי. האם הוא אכן ב"כיסו" של מי שהיה סוכן ק.ג.ב? ככלות הכל, טראמפ הוכיח שאין לו שום בעיה לבקר מנהיגים אחרים, ובראשם, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. ערב הפסגה בהלסינקי ביקר טראמפ בחריפות את הקנצלרית ואת החלטתה של ממשלת גרמניה בסוגיית פרויקט צינור הגז הרוסי. טראמפ תקף את הקנצלרית מרקל בצורה בוטה. "גרמניה היא שבויה של רוסיה", טען בהפוך על הפוך, בנסותו להרחיק את החשדות מעל מניעיו האמיתיים ביחסו הפשרני כלפי פוטין. "אין זה ראוי שבזמן שארה"ב משלמת עבור הגנה על אירופה מפני רוסיה, אחת המדינות העשירות באירופה תתמוך בעסקאות עם מוסקבה", אמר. טראמפ כיוון בדבריו לתמיכתה של גרמניה בפרויקט צינור הגז התת-ימי "נורד סטרים-2", שיעבור בקרקעית הים הבלטי ויהווה חלופה לצינור הגז מרוסיה למערב אירופה, העובר דרך אוקראינה.
הרוסים מבחינתם לא נותרו אדישים לדברי טראמפ. ובקרמלין, שם ככל הנראה כבר עשו דוקטורט מעמיק על הפסיכולוגיה של האיש, לא נרתעו מלמתוח ביקורת על דבריו. להיפך. בניגוד לטראמפ, הנמנע באופן עקבי מלמתוח ביקורת על פוטין, בקרמלין לא היססו לבקר בחריפות את טראמפ. דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב אמר כי דבריו של הנשיא הם "דוגמא שערורייתית לתחרות חסרת מצפון המדאיגים את מוסקבה". יתרה מכך, במסיבת העיתונאים שלאחר הפסגה אף הייתה לכך התייחסות קונקרטית באמצעות שאלה מוזמנת מראש, שניתנה לעיתונאי ממסדי מן הצד הרוסי לשאול את פוטין וטראמפ בעניין. תשובתם של השניים חשפה ממד מעניין במיוחד, המסביר לפחות חלקית את התנהלותו של טראמפ ביחסו לרוסיה. גישתו לנושא מונעת מעקרונות התנהגותיים של איש עסקים ולא כמנהיג הפועל על פי עקרונות הדיפלומטיה הקלאסית ביחסים בינלאומיים. כך למשל, ערב פסגת הלסינקי, ניסה טראמפ להציג עמדה כמי שנפגע מכך שגרמניה, בת בריתה של ארה"ב, מעדיפה לרכוש אנרגיה מרוסיה בזמן שלארה"ב יש כמויות גדולות של גז טבעי למכור לאירופה. בהתאם בחר לכנות את רוסיה "מתחרה" ולא יריבה.
וזה אולי אחד המפתחות להבנת התנהלותו של טראמפ. אם לשוב לקמפיין הבחירות של טראמפ ולאסטרטג הבחירות הניאוקוני שלו, סטיב בנון, הרי גם האיחוד האירופי וגם סין הם "אויבים". למרות שבנון כבר מזמן לא בבית הלבן, רוחו עדיין שורה על התנהלותו של טראמפ ומסבירה את התעקשותו לפגוע פעם אחר פעם באיחוד האירופי ולפתוח במלחמת סחר מול סין. מעבר לחשדות הנובעים מיחסו הביזארי של טראמפ לפוטין, הקונסטלציה הזו מסבירה את חיזוריו העיקשים אחרי רוסיה, בניסיון למצב אותה כסוג של שותפה של ארה"ב במאבק נגד עליונותה הבינלאומית הגוברת של סין כמעצמה. ניסיון, שכל סטודנט מתחיל ביחסים בינלאומיים, ידע לומר, כי רוסיה לעולם לא תתמסר לו על חשבון יחסיה עם בייג'ינג.
בניגוד לביקורת הקטלנית מבית שלה זכה הנשיא טראמפ, התקשורת הרוסית, שהיא רובה ככולה תחת שליטת הקרמלין, התייחסה בחיוב לפסגת הלסינקי. הפסגה הוצגה כצעד חשוב בקירוב הלבבות בין רוסיה לארה"ב. בעוד פוטין הוצג כדמות הדומיננטית במפגש, טראמפ תואר כסוג של מאבריק פוליטי, מנהיג שעמדותיו המקוריות ויוצאות הדופן זוכות לביקורת קטלנית על ידי יריביו מבית. בראשם, התקשורת האמריקנית שזכתה למקלחת צוננת על דיווחיה הכוזבים ביחס להתערבות הרוסית בבחירות ב-2016. "מה הבעיה", תהו בערוץ הטלוויזיה הממשלתי רוסיה-1, "פוטין הלא הבטיח לעולם כולו שלא הייתה התערבות רוסית בבחירות". כך, למרות שלפסגה עצמה לא היו בעצם תוצאות קונקרטיות, הפרשנות הייתה שחשיבותו של המפגש בעצם קיומו וכי פסגת הלסינקי "מחזקת את היציבות העולמית ומקרבת את השלום". פסגת נאט"ו בבריסל וביקור פוטין בבריטניה, לצורך העניין, לא היו אלא אירועים משניים בדרכו של טראמפ לאירוע המרכזי בבירת פינלנד.
לעומת זאת, ביטחונה של מדינת ישראל, מתברר, תפס חלק חשוב במפגש. הן טראמפ והן פוטין הכירו בחשיבות ההסכמים שנחתמו ב-1974 לשמירת השקט בגבול בין סוריה לישראל וביטאו את כוונתם להמשיך ולתמוך בהם. "זה יעזור להרגיע את המצב ברמת הגולן", אמר פוטין. טראמפ גם כן התייחס לעניין באומרו: "עבדנו עם ישראל במשך עשרות שנים. אין עוד מדינה קרובה יותר אלינו. גם פוטין קרוב מאוד לישראל. שנינו דיברנו עם בנימין נתניהו ושתי המדינות רוצות לעזור לישראל להגן על עצמה. יצירת ביטחון עבור ישראל היא מטרה משותפת לי ולנשיא פוטין". האמירה הזו היא אמנם הישג מדיני ראשון מן המעלה עבור מדינת ישראל. נתניהו אף בירך לאחר מכן את טראמפ ופוטין על דבריהם, אבל צריך לראות את הדברים בהקשרם הרחב יותר. ההתייחסות להסכמי רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד מהמדיניות האמריקנית מול איראן. ישראל היא חלק מחזית רחבה יותר שבה לצד ארה"ב, שותפות סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות נוספות באזור, במטרה להביא להפלת משטר האייתוללות באיראן. מטרה עם ניצים כמו מזכיר המדינה ג'ון בולטון ומשנתו של סטיב בנון, יועצו האסטרטגי לשעבר של טראמפ, ריאלית יותר מאשר בעבר. כעת, יש גם ניסיון לרתום במידה מסוימת גם את פוטין. זו גם הסיבה להדלפות בימים האחרונים על עסקה, שבה תתחייב רוסיה להוציא את הכוחות האיראנים מרמת הגולן. לכאורה הצלחה ישראלית מדינית גדולה.
אבל, ויש אבל גדול, לפי התוכנית הרוסית בסוריה, על משטר אסד לשוב ולקבל שליטה מלאה בשטחי סוריה, לרבות הגולן הסורי. בעוד ישראל מצדה תתחייב שלא להפריע. ואכן, כבר בימים האחרונים התבטא רה"מ נתניהו כי אין לישראל בעיה עם משטר אסד. בתמורה, מבטיחה מוסקבה למנוע בהמשך נוכחות של הכוחות האיראנים והמיליציות השיעיות בסמוך לגבול הישראלי-סורי. ההתדיינות היא על המרחק מהגבול: האם 40 או 80 קילומטרים.
אלא שיש ספק עד כמה יכולים הרוסים לעמוד בהבטחתם. בעוד שבירושלים מעריכים כי הרוסים מיצו את התועלת מנוכחות הכוחות האיראנים בסוריה, ששימשו מבחינתם בשר תותחים בלוחמת הקרקע, מעתה, לשיטתו של פוטין הוא היה מעדיף אותם בחוץ. אך כבר עכשיו יש עדויות לכך שהרוסים מקיימים קשרים עם אנשי משמרות המהפכה ולוחמי המיליציות השיעיות, שמחליפים מדים כדי לשוב ולהתערות ביחידות הצבא הסורי הלוחמות בגזרת דרעא, דרומית לרמת הגולן. זה רק חלק מהבעיה. מה למשל יעשו הרוסים עם כל האיראנים הבכירים שיושבים חזק בדמשק? יגרשו אותם? הנושא מאוד מורכב מבחינת ישראל. העמדות הרוסיות הן מורכבות ולא בהכרח תואמות את האינטרס הישראלי. רמז ברור לכך אפשר היה לראות כאשר במסיבת העיתונאים בהלסינקי העלה הנשיא פוטין את החלטת האו"ם 338, המדברת על דילול כוחות משני עברי הגבול הישראלי-סורי.
רוסיה, כדאי לזכור, מעולם לא נטשה את דרישתה מישראל לסגת מרמת הגולן. סימנים מובהקים לכך אפשר היה לראות כבר לפני שנתיים ויותר בשיחות ז'נבה הרבה לפני שהנוכחות האיראנית ברמת הגולן הפכה אקוטית. החשש של הממסד האמריקני לפיו בשיחות אחד על אחד בין פוטין לטראמפ, עלול פוטין לעשות סיבוב על טראמפ מן הסתם, צריכה להדאיג גם את ישראל. מה גם שטראמפ אמר שהמפגשים בינו לבין הנשיא האמריקני יימשכו ובקרוב.
