היריון של נקבת לווייתן נמשך בממוצע שמונה־עשר חודש. זה גם, פחות או יותר, הזמן שנדרש כדי לארגן את מפגש הפסגה הראשון בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הרבה זמן, בהתחשב ברומן שפרח בין השניים ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב. טראמפ היה להוט כבר אז לפגוש בפוטין. "יהיה נחמד אם נוכל להסתדר עם רוסיה, לא כן?" שאל, במה שנראה כתמימות של פוליטיקאי חובבן. גם פוטין מצידו היה להוט לפגוש בטראמפ. על הפרק עמדו הסנקציות שחנקו את הכלכלה הרוסית.
אבל בממשל האמריקני היה חשש שבמפגש אחד על אחד עלול פוטין, שועל הקג"ב המנוסה והוותיק, להערים על הנשיא הטרי. אף שבבית הלבן הייתה להיטות למפגש, פקידי הממשל האמריקני ניסו לדחותו ככל האפשר. גם מזכיר המדינה דאז, רקס טילרסון, שהיה אז האיש הכי בקי בהלכות מוסקבה בבית הלבן, הבין שאין מה למהר. טילרסון מזמן בחוץ, ולא רק כי כינה את טראמפ טיפש.
אבל טילרסון לא היה הבעיה. הבעיה הייתה החשיפות המביכות שהובילו לגל פיטורי בכירים בממשל טראמפ. הראשון שנאלץ לעזוב היה היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין, שהסתיר את פגישותיו ערב הבחירות עם השגריר הרוסי. אחר כך התברר שגם החתן, ג'ארד קושנר, היה מעורב באותם מפגשים אסורים. ואז נחשפו גם קשריו של פול מנפורט, ראש הקמפיין של טראמפ, עם הרוסים. בהמשך התברר שדונלד ג'וניור השתתף במפגש עם עורכת דין רוסייה ועם כמה טיפוסים מפוקפקים, שהציעו את שירותיהם בקמפיין שנועד ללכלך על הילרי קלינטון. וזה רק חלק קטן ממה שהלך ותפח ל"תיק רוסיה" של טראמפ. אבל מה שזעזע את אמריקה ואת העולם החופשי היה החשיפה כי הרוסים לא רק פרצו למחשבי המפלגה הדמוקרטית, אלא בחשו בבחירות לנשיאות ארה"ב באמצעות קמפיין אינטרנטי אדיר ממדים שנועד להטות את קולות הבוחרים לטובת טראמפ. אין דרך בעולם להניח שכל זה התנהל ללא השגחתו הצמודה של ולדימיר פוטין. כאשר רוברט מולר מונה לחקור את "תיק רוסיה" של טראמפ, נראה היה שהפסגה המיוחלת הופכת לחלום רחוק.
אבל טראמפ, מתברר, מעולם לא ויתר על החזון הרוסי שלו, אף שמדיניות הבית הלבן כלפי רוסיה הפכה עם הזמן למורכבת יותר. בחודשים האחרונים אימץ טראמפ – לפחות כלפי חוץ – את מסקנות ארגוני הביון, וגם הטיל סנקציות חדשות על רוסיה ועל בכירים בצמרת הקרמלין, בהם גם מקורבים מאוד לפוטין. אבל פוטין המחושב והמנוסה לא שבר את הכלים. הוא היה עסוק בבחירתו מחדש לנשיאות רוסיה ובמלחמה בסוריה. מעמדו בזירה הבינלאומית רק הלך והתחזק. בדיעבד מתברר שהמגעים לקראת פסגה בין פוטין לטראמפ מעולם לא פסקו. במאמר מוסגר נוסיף שאף שאין לכך ראיות, לא מן הנמנע שלמפגשים התכופים של פוטין עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היה חלק חשוב בדינמיקה הזאת. כולל המפגש בשבוע שעבר, ממש ערב הפסגה בהלסינקי.
בעיקר תיאטרון
ההוכחה שמגעים רציניים לקראת פסגה מעולם לא פסקו, נחשפה בחודש שעבר במפגש ה־G7 בקנדה. לא זו בלבד שבמדינות האיחוד האירופי ובקנדה זעמו על מלחמת הסחר שהכריז עליהן טראמפ, אלא שערב המפגש הוא הנחית עליהם מכה נוספת כשקרא למדינות המתועשות להחזיר את רוסיה לארגון. רוסיה סולקה מהארגון ב־2014, עם סיפוח חצי האי קרים והמלחמה החשאית שמנהל מאז פוטין במזרח אוקראינה. זו כבר השנה הרביעית שארגון G8 הפך ל־G7. נכון לעכשיו הוא כולל את ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, איטליה, יפן וגרמניה. רוסיה נתונה מאז למשטר של עיצומים כלכליים כבדים, וגרף היחסים עמה נמצא בהידרדרות מתמדת.
אבל טראמפ הפתיע והרגיז את שותפותיו כשקרא ערב מפגש ה־G7 להשיב את רוסיה אל שורות הארגון. רוסיה חשובה מכדי לבודד אותה, טען. אבל מדינות אירופה, שחולקות גבול יבשתי עם רוסיה ומודאגות הרבה יותר מגילויי האגרסיביות של הקרמלין, סירבו להתרשם. מה גם שרק לפני שלושה חודשים התרחשה נקודת שבר נוספת, לאחר שמרגל־העבר הרוסי סרגיי סקריפל ובתו יוליה נחשפו לרעל עצבים מתוצרת רוסיה על אדמת בריטניה. כשהבריטים ביקשו מהאמריקנים לגנות בחריפות את רוסיה, הם קיבלו הרבה פחות ממה שציפו. טראמפ לא סיפק את הסחורה. ה'וושינגטון פוסט' חשף כי טראמפ בחר שלא לשעות לעצת יועציו ולגנות בחריפות את הרעלתו של סקריפל, ואף החליט להתעלם במופגן מהמלצתם שלא לברך את פוטין לרגל בחירתו מחדש לנשיאות רוסיה.
יתרה מכך: בתדרוך לעיתונאים אישרה דוברת הבית הלבן, שרה האקבי, כי בשיחת הטלפון שבה בירך טראמפ את פוטין לרגל ניצחונו הוא אמר לו כי "ככל הנראה ניפגש בעתיד הלא רחוק". במבט לאחור נראה שהפסגה הזאת, שמעולם לא ירדה מסדר היום, החלה להתבשל לפני שלושה חודשים, עם היבחרו מחדש של פוטין. טפח מההכנות נחשף בפגישת ה־G7, והאישור הסופי הגיע בסוף יוני כשטראמפ שלח את ג'ון בולטון, יועצו לביטחון לאומי, לשיחות במוסקבה. בולטון נפגש עם פוטין, עם שר החוץ לברוב ועם בכירים נוספים בקרמלין. פוטין אמר אז לבולטון כי ביקורו מעורר תקווה לחזרת שיתוף הפעולה בין רוסיה לארה"ב. בסגנונו העוקצני המוכר הוסיף כי "המצב הוא במידה רבה תוצאה של מאבק פוליטי פנימי בארה"ב".
בעוד דוברת הבית הלבן עדכנה כי בולטון ופוטין דנו ב"אפשרות פגישה בין הנשיאים", הרוסים לא בזבזו זמן. יועץ בכיר בקרמלין הודיע כי הוסכם על מפגש בין פוטין לטראמפ, וגם על אג'נדה מפורטת לפגישה ועל הצהרה משותפת שתחתום אותה, בעיקר בנוגע לחשיבות שיפור היחסים בין המדינות. ואם זה מה שיקרה בפסגה ביום שני, מדובר באותו די־אן־איי אמורפי שאפיין גם את ההצהרה המשותפת של פסגת טראמפ־קים בסינגפור.הרבה תיאטרון, אבל מעט תוכן מחייב. טכניקה שבה חשיבות הפסגה בעצם קיומה. העבודה השחורה שתכניס תוכן מחייב ליחסים – בזה יטפלו הדרגים היותר זוטרים.
הכול עסקים
הפסגה תתקיים ביום שני, אבל טראמפ נחת ביבשת הישנה כבר ביום רביעי. תחילה השתתף בפסגת נאט"ו בבריסל, ובהמשך נפגש עם תרזה מיי בבריטניה. על פניו, טראמפ התייחס לשני האירועים קצת כמו ביקור אצל רופא שיניים. דווקא המפגש עם פוטין יהיה הקל ביותר, אמר עם צאתו לאירופה. בזמנים אחרים, בנשיאות אחרת, פסגת נאט"ו וביקור בבריטניה היו אמורים להיות שיאה של הפגנת ידידות וקרבה בין ארה"ב לבעלות בריתה. אבל טראמפ כמו טראמפ, הגיע במצב רוח קרבי. הוא ניצל את נוכחותה המסיבית של התקשורת מכל רחבי העולם בפתיחת פסגת נאט"ו בבריסל, כדי לתקוף את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. הוא נקט טקטיקה של הפוך על הפוך, כאשר תקף את גרמניה על קרבתה לרוסיה כדי להסיט את החשדות על המוטיבציות שמנחות אותו מראשית כהונתו ביחסיו עם פוטין.
"גרמניה שבויה של רוסיה", אמר טראמפ בפתח פגישתו עם מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, "וזה מאוד לא ראוי שארה"ב משלמת על הגנתה של אירופה מפני רוסיה, בזמן שאחת המדינות העשירות באירופה תומכת בעסקאות עם מוסקבה". טראמפ כיוון לתמיכתה של גרמניה בפרויקט צינור הגז התת־ימי 'נורד־סטרים 2', שיעבור בקרקעית הים הבלטי ויחליף את צינור הגז הנוכחי העובר מרוסיה למערב אירופה דרך אוקראינה.
יש מידה לא מבוטלת של צדק בטיעון של טראמפ, אבל גרמניה קרובה מאוד לים הבלטי, והנורד־סטרים מבחינתה הוא הדבר הטבעי והמתבקש. מה גם שבין גרמניה לרוסיה יש באופן מסורתי שיתוף פעולה כלכלי ענף. מוצרים גרמניים תופסים נתח מרכזי בשוק הרוסי, והם הוכיחו עצמם לא פעם כגורם מרסן ביחסיה של רוסיה עם המערב. שלא לדבר על כך שמכל מנהיגי המערב, מערכת היחסים שפיתחה מרקל עם פוטין היא אולי המשמעותית ביותר. פוטין מעריך אותה ומקשיב לה, אם כי באחד מביקוריה בקרמלין בעבר השתעשע בה ברשעות. פוטין הכניס אז למפגש ביניהם את קוני, כלבת הענק האהובה שלו, אף שמן המפורסמות היא שמרקל חוששת מכלבים מילדותה. בצילומים מאותו מפגש ניכרת אי הנוחות של מרקל, בשעה שמפניו של פוטין ברור שהוא נהנה מהסיטואציה.
ולמרות זאת, אם יש מישהו שפוטין שומע לו זו מרקל. אז יכול להיות שטראמפ מקנא? רוצה את פוטין לעצמו בלבד? הוא נהג במרקל בגסות מובהקת גם בעת ביקורה בבית הלבן. מבחינתו גרמניה היא סוג של אויב במלחמת הסחר שהכריז על האיחוד האירופי וקנדה. התמקדותו בנורד־סטרים רומזת אולי שפניו מועדות להסרת הסנקציות מעל רוסיה. זהו תנאי הכרחי לשיתופי פעולה עם ענקיות הנפט והגז הרוסיות באזור הקוטב הצפוני. שם ניטשת אמנם תחרות עזה בין רוסיה לארה"ב, אבל נדרש גם שיתוף פעולה ביניהן באזור כה מאתגר ומבטיח. על הפרק מונחים מיליארדים על גבי מיליארדים.
גם כוונותיו של טראמפ בנוגע לאוקראינה נתונות בסימן שאלה ענק. לא מופרך להעריך שבעוד מדינות המערב אינן יכולות ואינן מוכנות להכיר בכיבוש חצי האי קרים, טראמפ רואה בכך עניין סגור. רוסיה כבר לא תצא משם. לעומת זאת, לא מן הנמנע שהוא חושב שאם יוסרו העיצומים, אוקראינה היא קרקע בתולה בעבור חברות אמריקניות, והן יתחרו עליה בחברות רוסיות.
בכל מקרה, רמז ברור לאופן שבו פועלים גלגלי המוח של טראמפ, גלום בתשובתו בשבוע שעבר לשאלה אם הוא רואה בפוטין ידיד או אויב. "הייתי אומר מתחרה", השיב מנהיג העולם החופשי. בעולמו של טראמפ אין הבחנה ברורה בין ביטחון לכלכלה. בני ברית ואויבים – כולם מתחרים. 
