אחסון מוחות מתים אינו עסק חדש. חברה באריזונה, למשל, מחזיקה כעת יותר מ־150 גופות וראשים בחנקן נוזלי, כולל ראשו של שחקן הבייסבול הנערץ טד ויליאמס מקבוצת בוסטון רד סוקס. התקווה היא שיתאפשר להעיר אותם לתחייה בעתיד. אבל עכשיו חברת הזנק אומרת שהיא יכולה לעשות יותר משימור הגוף: היא יכולה לערוך גיבוי מלא של המוח. עם זאת, יש רק בעיה אחת: לשם כך יש צורך למות.
לפי חברת 'נקטום', הפטנט הכימי שלה יכול לשמור על המוח בשלמותו במשך מאות ואפילו אלפי שנים. "אפשר לחשוב על מה שאנחנו עושים כגרסה מהודרת של חניטה, השומרת לא רק על הפרטים החיצוניים אלא גם על הפרטים הפנימיים", הסביר בריאיון ל'אם־איי־טי טכנולוג'י ריוויו' מייסד החברה, רוברט מקינטייר.
אבל הנה הבעיה: המוח צריך להיות טרי, והמטופל מוכרח להיות בחיים כדי שהחומרים המשמרים יעשו את עבודתם – אבל כדי שזה יקרה המטופל צריך להיות נכון למות למטרת השלמת התהליך. המוצר "קטלני ב־100 אחוזים", הודה מקינטייר. "חוויית המשתמש תהיה זהה להתאבדות בסיוע רופא".
מי יסכים לדבר כזה? מקינטייר סבור שיהיו אלה אנשים הלוקים במחלה סופנית, ויש לו גם נתונים כדי לגבות את התיאוריה שלו. 25 אנשים כבר העניקו לו פיקדון בסך עשרות אלפי דולרים – העלות הסופית של התהליך עוד לא נקבעה – כדי שיום אחד יוכלו לגבות באופן קטלני את מוחם. בעת הזאת החברה אינה מוכרת את שירותיה, ואולי לא תעשה זאת במשך כמה שנים.
אף שיש עדיין ספק גדול בשאלה אם אפשר בכלל לאחסן זיכרונות ברקמות (כמעט) מתות, החברה הצליחה לגייס מימון בסך מיליון דולר, והיא אחת מכמה חברות הזנק מובחרות שבקרוב יציגו את עצמן למשקיעים אפשריים ביום תצוגות התכלית של חממת היזמות 'ויי קומבינייטור'. היא גם קיבלה מענק בסך 960 אלף דולר מהמכון הלאומי לבריאות הנפש, לצורך עבודת דימות המוח שלה.
מלבד האתגרים המוסריים והמדעיים, המכשול הגדול ביותר שבפני מקינטייר מקורו בקהילת ספקנים אחרת: עורכי הדין. אף שהחברה פועלת לפי החוק בן השנתיים בקליפורניה המתיר המתות חסד לחולים סופניים, ואף מאמינה ששירותיה חוקיים, קן הייוורת', מדען מוח שהוא נשיא אגודת שימור המוח, חושש מאוד. החברה הזאת, הוא אמר ל'אם־איי־טי טכנולוג'י ריוויו', הולכת "על קו דק מאוד", ובפועל היא מבקשת מאנשים להצטרף לרשימת המתנה להתאבדות. למעשה, טען הייוורת', "ייתכן שהקו הזה כבר נחצה".
