אזרחי רוסיה הולכים היום (יום ראשון) להצביע בבחירות לנשיאות. הפרשנים תמימי דעים בכך שלא צפויות הפתעות: ולדימיר פוטין, האיש שעומד בראשות מדינת הענק הזו זה שני עשורים, יישאר בקרמלין. האתגר של פוטין איננו להיבחר שוב, אלא להיבחר ברוב מוחץ. היעד: רוב של 70 אחוז לפחות, כזה שיוכיח שהוא האחד. וזה כבר הרבה יותר מורכב. תחזית מזג האוויר ליום ראשון הקרוב במוסקבה היא בהיר עם רוח קרה. הטמפרטורה תנוע בין 5 מעלות בצהריים למינוס 10 עם רדת האור. אז נכון שהרוסים רגילים לקור, אבל גם מעריץ נלהב יחשוב פעמיים אם להפר את סוף השבוע שלו ולכתת את רגליו לקלפי, במקום להישאר בבית או לבלות בשתייה עם חברים.
זו אותה בעיה שפוטין נתקל בה גם במהלך קמפיין הבחירות. העם עייף, אין התלהבות. גם עבור תומכי פוטין, עוד שש שנים מאותו הדבר זו לא בדיוק אופציה מלבבת. בעיקר כי המצב הכלכלי לא משהו. הפתרונות המוכרים הם הסעות מאורגנות לסטודנטים ולפנסיונרים לאירועי בחירות, עם הבטחה לתשלום בסיומם. "בדרך כלל 4 יורו, שבהם אפשר לקנות חלב וקצת חמאה משובחת, או אולי קצת בשר עוף", מספרת חברה מוסקבאית, "ולפנסיונרים ברוסיה זה לא מעט. עם הסטודנטים הסיפור קצת שונה. בדרך כלל זו הסעה מהאוניברסיטה עם הבטחה למופע או לקונצרט. ואז, סורפרייז, פוטין מבליח לשלוש דקות של פוטו־אופ עם מחיאות כפיים, ונעלם כלעומת שבא. עם העם שלנו", היא נאנחת, "פוטין יכול לעשות מה שהוא רוצה".
זה לא אומר שפוטין אינו פופולרי. הוא מאוד פופולרי. מוסקבה זו לא רוסיה, בכך מודה גם המוסקבאית המתוחכמת. וברחבי רוסיה, היא אומרת, פוטין הוא המלך. ועדיין, בקרמלין מבינים שבלי דחיפה מסיבית של קהל הבוחרים האדיש לקלפי, התוצאה שפוטין חותר אליה איננה מונחת בכיסו. כדי לייצר תמונה של המונים נוהרים לקלפי, יהיה צורך להרים אופרציה לא פשוטה ביום הבחירות. במיוחד כאשר הטקטיקה של מתחריו של פוטין היא להחרים את ההצבעה ולשבת בבית, במחאה על תהליך של פייק בחירות.
למרות תמימות הדעים בקרב הפרשנים על כך שלא צפויות הפתעות, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות הזו. לא מן הנמנע שמעריציו הכועסים של אלכסיי נבלני, המועמד היחיד שיכול לאתגר את פוטין, מכינים הפתעה ליום הבחירות. נבלני, כזכור, סולק מהזירה כבר בשלבים מוקדמים, לאחר שהודבקה לו תווית של שחיתות. בית המשפט החוקתי קבע שעברו הפלילי אינו מאפשר לו להתמודד. הוא עלול גם לבלות את יום הבחירות בתחנת משטרה כלשהי. השאלה היא האם נבלני ומעריציו יצליחו לייצר הפתעה ליום הבוחר. זה לא בלתי אפשרי, אבל זו צריכה להיות תוכנית סופר־מתוחכמת, שתישמר בסוד עד הרגע האחרון ממש. נבלני ומעריציו כבר עשו את זה קודם, כאשר הצליחו להפיץ באינטרנט סרט דוקומנטרי, משעשע שחשף שחיתות בצמרת הקרמלין ועורר סערה ברוסיה.
נבלני הוא הנוכח הנעדר בבחירות האלה. בכך חולשתו אך גם כוחו, ואולי הוא עוד ינסה להפתיע. פרט לנבלני יש עוד כמה מועמדים, אך כאלה שאיש לא באמת סופר אותם. אם אינם אלמונים, עצם מועמדותם משרתת את תמונת הפייק־דמוקרטיה מתוצרת הקרמלין. ובכל זאת, מן הראוי להזכיר את העיתונאית היהודייה קסניה סובצ'ק, שאביה היה המנטור של פוטין בראשית דרכו הפוליטית. כשהציגה לראשונה את מועמדותה, חשדו בה שהיא "פייק אופוזיציה" שנועדה לקשט את הקמפיין של פוטין ולהעניק לו לגיטימציה, גם בשל היותה אישה וגם בגלל יכולתה, מעצם היותה סלב, להכניס קצת צבע ועניין במערכת הבחירות המשעממת. אבל הקמפיין האמיץ שלה, שלא עשה הנחות לפוטין, הוכיח אחרת. בכל מקרה, היא תמיד תוכל למצוא מקלט בישראל.
החיים שלו תותים
מועמד נוסף שראוי לאזכור הוא פאבל גרודינין, מועמד המפלגה הקומוניסטית. הסקרים צופים לו בין 7 ל־10 אחוז מקולות המצביעים. גרודינין, בעל חווה לגידול פירות ומי שמכונה "מלך תות השדה", הפך קולחוז פושט רגל לחווה משגשגת. הפועלים בחוותו משתכרים כפול מן המשכורת הממוצעת ברוסיה. מאידך, מועמדותו מלאה בסיפורים על חשבונות בנק חשאיים בחו"ל, וכיצד נישל בעורמה את חברי הקולחוז מבעלותם בו. בקיצור, החיים עם פאבל גרודינין הם לא תותים.
וכמובן ישנו הלאומן ולדימיר ז'ירינובסקי, המוקיון הנצחי ובעל הפה המטונף, שתמיד יספק לתקשורת הרוסית רגע של נחת עם קללה עסיסית או התבטאות מתחת לחגורה. הפעם זה קרה בעימות בין המועמדים, שבו לא נרתע ז'ירינובסקי מלכנות את סובצ'ק "פרוצה". לא בטוח שאביו של ז'ירינובסקי, הטמון בבית הקברות בחולון, היה רווה נחת מהמילים שהטיח ז'ירינובסקי במועמדת היחידה שהיא גם יהודייה. לא רק יהודייה, אלא גם בין הבודדים שיצאו נגד הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, שבנובמבר האחרון פרסמה את מסקנות ועדת החקירה שלה, שלפיהן הצאר האחרון ומשפחתו נהרגו במסגרת "רצח פולחני". צירוף מילים שמשמעותו היא שהם נרצחו בידי יהודים. עלילת דם עכשווית, שאיכשהו מדינת ישראל הרשמית נמנעה מלמחות עליה. מי שעמד בראש הוועדה הזו, הוא לא אחר מהכומר המוודה של פוטין ויועצו הרוחני הקרוב.
מה שעומד כנראה מאחורי הסיפור המוזר הזה, זו התובנה בקרמלין שכדי להגיע ליעד של 70 אחוז הצבעה לפוטין צריך יהיה לגרור לקלפי את האנטישמים והלאומנים מהסוג הנחות ביותר, גם אם זה אומר החייאת הנרטיב של עלילת הדם. אחרי הבחירות, פוטין כבר ידאג להחזיר אותם למקומם.
בכל הבליל הזה, פה ושם יש גם ניצוצות של מה שמתחזה לסממנים של דמוקרטיה מערבית, כמו תחקירים וסקרי דעת קהל. מערכת הבחירות הרוסית הזו סיפקה את אלה וגם את אלה. הם יכולים להמשיך ולהתקיים, כל זמן שבקרמלין מעריכים שהם אינם באמת מסוכנים. כך למשל, העיתון 'ודומוסטי', שבהחלט אינו חשוד בסימפטיה לפוטין או לקרמלין, פרסם בתחילת מארס סקר שלפיו הפופולריות של פוטין צנחה ב־12 אחוזים בערים מוסקבה וסנט־פטרבורג, מ־70 ל־57 אחוזים.
מגמה דומה נצפתה בערים גדולות נוספות. בערים קטנות, הפופולריות של פוטין נותרה כשהייתה. על פי הסקר, רבים ממי שנטשו את פוטין מעבירים את תמיכתם לגרודינין, מלך התותים. והיה גם תחקיר על מקורות המימון לקמפיין של פוטין, שחשף כי הכסף מגיע מחברות שבעליהן הרשומים הם בני משפחה של מושל אזור מוסקבה, של שר ההגנה סרגיי שויגו, ושל האוליגרך גנאדי טימצ'נקו. טימצ'נקו הוא בין הזכיינים החדשים של בלוק תשע בשדה הגז בים התיכון, הנתון בעימות בין ישראל ללבנון, ובעל מכרות פוספטים בסוריה שנכבשו על ידי שכירי חרב רוסים.
בשורה התחתונה, כל אלה פרטים. אמנם פרטים מעניינים במטריקס הכולל, אבל עדיין פרטים. אם ביום ראשון לא יהיו הפתעות של ממש, כל החריקות הקלות הללו בדרך לקדנציה רביעית בקרמלין רק יחזקו את טענתו של פוטין כי רוסיה היא דמוקרטיה. בסגנון רוסי אמנם, אבל עדיין דמוקרטיה.
