הבחירות המיוחדות לקונגרס במחוז ה-18 בפנסילבניה, שהתקיימו ביום שלישי, מיקדו בשבועות האחרונים תשומת לב לאומית, כמעט בינלאומית. הסיבה פשוטה: למרות שמדובר בסך הכול במושב אחד מתוך 435 בבית הנבחרים האמריקאי, שזכייה של צד אחד או אחר בו לא תשנה בשום צורה את מאזן הכוחות הנוטה בבירור לצד הרפובליקני, הבחירות הללו הפכו בחסות התקשורת אויבת טראמפ להצבעת אמון כביכול בנשיא.
בעוד פחות משנה יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה, שהן באופן מסורתי לא פשוטות עבור מפלגתו של הנשיא המכהן, שבדרך כלל מאבדת בהן מושבים בבית הנבחרים. השאלה היא עד כמה. נכון להיום, הדמוקרטים צריכים לקחת מהרפובליקנים 24 מושבים כדי להעביר את הרוב בבית הנבחרים אליהם. כשלוקחים בחשבון שב-37 מחוזות בחירה טראמפ ניצח בפחות מ-10 אחוזים, סיכויי הדמוקרטים לעשות את המהפך הזה לא רעים.
מחוז 18 בפנסילבניה, המשתרע מפרברי פיטסבורג הדרומיים עד לגבול עם מערב וירג'יניה, עומד להפוך בקרוב להיסטוריה. בית הדין קבע כי גבולותיו לא נקבעו לפי החוק, ולכן הבחירות שנערכו השבוע היו האחרונות מסוגן באזור. מתגוררים בו כ-70 אלף דמוקרטים רשומים יותר מאשר רפובליקנים, ובכל זאת טראמפ ניצח בו באופן מוחץ – כמעט 20 אחוז יותר מהילרי קלינטון.
הנראטיב התקשורתי היה ברור: אם המועמד הדמוקרטי מצליח לנצח את זה הרפובליקני, הרי שהדבר יצביע על חוסר שביעות רצון בולט מתפקודו של הנשיא טראמפ. המתמודד הדמוקרטי קונור לאמב אכן ניצח את הבחירות, בהפרש זעיר של כמה מאות קולות על פני יריבו הרפובליקני ריק סאקון. התקשורת הליברלית, איך לא, יצאה מגדרה. באין חדשות יותר מדי טובות מהצד הדמוקרטי שעדיין מתבוסס בכישלונו בבחירות לנשיאות, גם כישלונות רפובליקניים מספיקים כדי להפיח בשמאל האמריקני רוח חיים. "הנה", צהלו, "כמו הניצחון בינואר על המושב בסנאט באלבמה, כך גם הניצחון של לאמב הדמוקרט בפנסילבניה מוכיח שלעם נמאס מטראמפ". אלא שמה לעשות וניתוח פשוט של האירוע שהתרחש השבוע מוביל למסקנות אחרות.
לאמב, בקיצור נמרץ, הוא רפובליקני. כלומר, הוא רץ מטעם המפלגה הדמוקרטית, אבל דעותיו בשלל נושאים שבמחלוקת ציבורית מתיישרות לחלוטין עם המיינסטרים הרפובליקני שמרני וממש לא תואמות לדעות המקובלות במחנה הדמוקרטי, ודאי זה של השנים האחרונות שרץ ריצת אמוק שמאלה. הדבר נכון לסוגיית ייצור פחם, החזקת נשק, הפלות ועוד. בנוסף, לאמב טרח להדגיש לאורך כל הקמפיין כי לא מדובר בעניין ארצי אלא מקומי בלבד, ועשה הכול במטרה להתרחק מראשי מפלגתו. למשל, הוא הכריז כי ננסי פלוסי, אחת מבכירות המפלגה הדמוקרטית המכהנת מ-2011 כמנהיגת המיעוט בבית הנבחרים שאליו נבחר השבוע – צריכה ללכת הביתה ובמקומה חייבת לקום הנהגה חדשה.
בנוגע לטראמפ, ומה כל הבחירות הללו אומרים עליו, הרי שהפער בן ששת האחוזים לטובת לאמב – שבלי קשר לדעותיו היה מועמד כריזמטי וסוחף בהרבה מיריבו – דווקא הלך והצטמצם עד למינימום, כשהנשיא התגייס לטובת המתחרה והגיע פעמיים לעצרות שבהן כרגיל דיבר בעיקר על עצמו.
אז ללמוד מהניצחון של קונור לאמב על העתיד להתרחש בנובמבר הקרוב יהיה קשה. מה בכל זאת מסמל לאמב? את המצוקה שבה נתונה המפלגה הדמוקרטית. לאמב הוצב כמועמד על ידי מנגנון המפלגה, ולא בתהליך פריימריז כפי שקורה בדרך כלל. במצב כזה יכולה הייתה ההנהגה (ועידה מפלגתית מקומית שבה הצביעו 545 איש בלבד) להציב מועמד עם דעות רפובליקניות שיצליח לנצח. אך במקומות אחרים מי שיקבע הם כלל האזרחים הרשומים כדמוקרטים, וכאן חל בשנים האחרונות סחף חזק שמאלה במיינסטרים הדמוקרטי שגורם לבחירתם של מועמדים בעלי עמדות אולטרה-ליברליות.
יש יסוד סביר להניח שלו היה מתקיים פריימריז במפלגה הדמוקרטית במחוז 18, קונור השמרן בתחפושת לא היה נבחר להיות המועמד, אלא איש או אישה בעלי דעות שמאל ליברלי בהרבה. ולאדם כזה היה הרבה יותר קשה לזכות בניצחון שלאמב השיג השבוע. הבעיה של המפלגה הדמוקרטית היא שאנשים כמו לאמב כבר כמעט ולא קיימים במפלגה שרצה שמאלה לעבר הקיר, ולכן הניצחון השבוע הוא חריג כמעט מכל בחינה, והדמוקרטים יכולים להסיק ממנו בעיקר דבר אחד: אם הם רוצים לחזור ולדבר לאמריקני הממוצע במדינות הצווארון הכחול שמכריעות את הבחירות, כדאי שיתמרכזו בחזרה ומהר. תשאלו את קונור לאמב.
