הפעם הראשונה שבקלה גרבה, פוליטיקאי מהאופוזיציה האתיופית, זיהה שינוי בעולם הייתה כששהה בכלא. החדשות שראה בטלוויזיה לא התאימו לקו הרשמי, וסיפרו על אי שקט ברחבי המדינה. זמן קצר לאחר מכן הוא שוחרר עם עוד 6,000 אסירים אחרים, שרובם נכלאו בשל פעילות פוליטית. הממשלה קבעה שהשחרור נבע מהרצון "לגבש הסכמה לאומית ולהרחיב את הזירה הפוליטית". כמה ימים לאחר שובו של גרבה לביתו ב־13 בפברואר, התפטר ראש הממשלה והוכרז מצב חירום כדי להשיב "את החוק והסדר". כעת נראה שאתיופיה מתקדמת לקראת המשבר הפוליטי הגדול ביותר מאז קץ הממשל הקומוניסטי במדינה ב־1991.
"יש שינוי גדול במדינה, ובמיוחד באזור שאני מתגורר בו", אומר גרבה. בעיר הולדתו אדמה אנשים עוצרים אותו ברחוב ומבקשים להצטלם איתו. "יש כאן אווירת חירות, אבל הממשלה הפדרלית מתייחסת לכך כאיום".
לפני כשבוע וחצי אשרר בית הנבחרים את מצב החירום. אף שהקואליציה השלטת מחזיקה בכל 547 המושבים בבית, מספר חסר תקדים של 88 מחוקקים הצביעו נגד הצעד. מצב החירום שהוכרז באוקטובר 2016, לשם השוואה, עבר בהצבעה פה-אחד. הירוט זמנה, בכירה במשרד החוץ, אמרה במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה ביום שני שמצב החירום דרוש כדי להמשיך "רפורמה דמוקרטית ופוליטית רחבת היקף", אך בנות בריתה של אתיופיה במערב גינו את ההחלטה. השגרירות האמריקנית באדיס־אבבה ציינה שהיא חולקת עליה עמוקות, והוסיפה שההחלטה "מערערת את הצעדים החיוביים שנעשו באחרונה". הצעד צפוי לעמוד על סדר יומו של מזכיר המדינה האמריקני רקס טילרסון בביקורו באתיופיה השבוע.
המהומה באתיופיה לא הייתה יכולה לפרוץ במועד גרוע יותר למזרח אפריקה, הכוללת את דרום־סודן שסועת הסכסוכים ואת סומליה. אתיופיה, שבה 100 מיליון תושבים, היא הגדולה ביותר באזור, ובהתחשב בצבאה הגדול היא המדינה העיקרית שמספקת יציבות שם. אם אתיופיה תתמוטט, "היא תיקח איתה את כל כלכלת האזור", טוען הללויה לולי, פרשן פוליטי. "גם הביטחון האזורי יאוים".
אתיופיה מפולגת אתנית ומחולקת למדינות, ומאוחדת במערכת פדרלית שנשלטת בידי קואליציה של ארבע מפלגות המכונה 'החזית האתיופית הדמוקרטית והעממית'. הכוח החזק ביותר בממשל הוא המיעוט התגרי, לאחר שקבוצת מורדים תגרית פירקה את המשטרה הקומוניסטי ב־1991. בשנים האחרונות, כשגדל אי השקט באזורי הכפר בשל הדחיקה הכלכלית והפוליטית לשוליים, החלו חברי הקואליציה הזוטרים – המפלגות ממדינות אורומו ואמהרה – להתעמת עם התגרים וקראו תיגר על המדיניות הרשמית.
התגרים, רק 6 אחוזים מהאוכלוסייה, נתפסים כגורם הבולט לא רק בשירותי הביטחון אלא גם בכלכלה. כעת, מעל שבועיים לאחר שראש הממשלה היילמריאם דסלן הגיש את התפטרותו, הקואליציה עוד לא בחרה את יורשו, והיא מצויה במבוי סתום. "לפחות בנקודה הזו, אין נכונות של הממסד לשאת ולתת על נוסחה חדשה לקבלת החלטות פוליטית, נוסחה חדשה לחלוקת הכוח והכלכלה", מסביר לולי. "לכן אנחנו נמצאים בקיפאון".
אך המשבר באתיופיה אינו עוסק רק באליטות הנאבקות לחטוף חתיכה גדולה יותר של העוגה. מחוץ לבירה משתרע אזור אורומיה רחב הידיים, שבשלוש השנים האחרונות גועש בתרעומת על החרמת קרקעות, על היעדר עבודה ובאחרונה על הרפורמות הדמוקרטיות. לבני האורומו, כ־35 אחוזים מהאוכלוסייה, הצטרפו האמהרים, 27 אחוזים מהתושבים. בכל יום כמעט מתפרסמות חדשות על עימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון, שלעיתים קרובות מסתיימים בהרוגים.
רנה לפורט, מומחה לאתיופיה שהחל לבקר במדינה לעיתים מזומנות מאז שהודח הקיסר היילה סלאסי ב־1974, אומר שבממסד התגרי יש סיעה רבת עוצמה שמעוניינת ברפורמה, אבל היא לא מעוניינת להיתפס כחלשה. "כמו כל שליט באתיופיה, קשה להם מאוד לבצע רפורמה תחת לחץ – הם מוכנים לרפורמה רק אם יוכלו, צעד אחר צעד, לנהל אותה בכוחות עצמם", הוא מסביר. "לכן לדעתי תהליך הרפורמה נחסם כעת".
הממשלה סבורה שמצב החירום חיוני כדי להשיב את הסדר הדרוש לשם רפורמה, אך המבקרים חושבים שזו דרך להנציח את הסטטוס־קוו. לאחר שחרורו יצא גרבה, האופוזיציונר מבני האורומו, לסייר בעיירות המקומיות ולהיפגש עם המפגינים, שמכנים את עצמם "קיררו" – 'צעירים' בשפת האורומו. הוא מקווה להחיות מחדש את מפלגתו הפוליטית, שרוב מנהיגיה נכלאו במהלך השנתיים האחרונות, באמצעות מיזוגה עם הקיררו וגיוסם לפוליטיקה. באוקטובר 2016, הזעם על מקרי מוות בפסטיבל דתי של האורומו הוביל למתקפות על עסקים בבעלות זרה בכל רחבי האזור.
"יעצתי לצעירים לא להיות רגשניים, ולדבוק במאבק לא אלים", מספר גרבה, שמתאר את עצמו כתלמיד של הכומר מרטין לותר קינג. "הרעיון הוא להביא את הקיררו הטובים והמחונכים לעמדת כוח. הדור המבוגר מוכרח ללכת", הוא מתייחס גם לעצמו.
ב־24 בפברואר עצרה המשטרה הפדרלית את שיירתו של גרבה מחוץ לעיירה נקמטה שבמערב אורומה, וטענה שמצב החירום אוסר עליו לקיים בה עצרת. לאחר שגרבה ותומכיו נסוגו התפרצה העיירה באלימות. בעימותים בין הצעירים למשטרה נהרג לפחות מפגין אחד. איילה אדמו, פעיל קיררו, אמר שהמפגינים רוצים לשים סוף לדיכוי בני עמם, ולקבל הכרה "בצורך בלחם, בתעסוקה ובהפחתת האבטלה".
הפרשנים חוששים שהקיררו וצעירים מנוכרים אחרים במדינה יגבירו את מחאותיהם, ויעוררו דיכוי חריג מצד הצבא. מהומות באתיופיה לוו באופן היסטורי באלימות מוגברת בקרב קבוצות אתניות רבות. אך לפורט טוען שיש גם תקווה: עד כה הקיררו וקבוצות אחרות לא עסקו באלימות סיטונית, ומפלגות הקואליציה נראות מוכנות לעבוד יחד כדי להרכיב סוג כלשהו של מערכת חדשה – שאולי לא תהיה דמוקרטית יותר מהמערכת הקיימת, אך לפחות תתייחס לתלונות הקבוצות האתניות השונות במדינה. "אני חושב שהתסריט הוורוד אפשרי מעט יותר מאשר התסריט השחור", הוא אמר.
