במהלך שהיה צפוי לגמרי, ראש הממשלה סעד אלחרירי מימש את איומו והתפטר.
"13 ימים העם הלבנוני דורש את התפטרות ההנהגה. ניסיתי במהלך התקופה הזו לשמוע את קול האנשים ולשמור על המדינה מאיום ביטחוני כלכלי וחברתי. הגענו לדרך ללא מוצא ולמצב שבו חייבים לעשות מהלכים כדי להינצל מהמשבר", אמר חרירי בנאום ההתפטרות והוסיף: "הגשתי את התפטרות הממשלה לנשיא בהתאם לדרישת רבים מהלבנונים שעלתה מהכיכרות. גיבשנו רשת הגנה שתשמור על המדינה ברגע ההיסטורי הזה".
חרירי פנה לאזרחי לבנון וקרא להם לנהוג באחריות: "אני קורא לכל הלבנונים שיהיו קשובים לאינטרס של לבנון, ידאגו לביטחונה ולשלום היחסים בין המשפחות המרכיבות אותה. יש צורך למנוע קריסה כלכלית וביטחונית. לחברי בהנהגה הפוליטית אני אומר, האחריות שלנו היא איך לשמור על לבנון ולמנוע כל פגיעה בה. מה שחשוב הוא כבודה ובטחונה של המדינה".
חרירי סיים את נאומו בנימה אישית "אין אף אחד שגדול ממדינתו. אללא ישמור על לבנון".
בכיכרות בערי לבנון שמעו את ההתפטרות של אלחרירי בשידור חי. בתגובה ראשונית נרשמה שמחה ותקווה שמדובר בצעד ראשון למימוש רשימת דרישותיהם ומטרתם, להחזיר את לבנון לידי העם הלבנוני. "אנחנו דורשים לפזר את כל הפרלמנט ולהעמיד לדין את אלו שאחראים למצבה הגרוע של לבנון", אמר אחד המפגינים בביירות. "דורשים להקים ממשלת מומחים עצמאי שתדאג לאינטרסים של העם הלבנוני ובמקביל לערוץ בחירות דמוקרטיות לפרלמנט על בסיסי יחסי ולא עדתי".
בשטח מפקד הכוחות הלבנונים הכריז על מצב חירום בעקבות העימותים האלימים שהתפתחו במדינה והחשש להידרדרות נוספת במצב הביטחוני הפנימי. סביר להניח שהתפטרותו של חרירי תספק כמה רגעי שקט במתיחות ההולכת וגוברת אבל אם המפגינים ייראו שדרישותיהם הנוספות לא מתממשות, הם יצאו שוב לרחובות.
הניסיון של העם הלבנוני לשנות את המצב הקיים בלבנון מאז 1989, סיומה של מלחמת האזרחים. בהתאם להסכם טאיף שסיים את המלחמה, השלטון במדינה התחלק בין השיעים הסונים והנוצרים, או יותר נכון בין מספר מצומצם של משפחות שעל פי המסורת המזרח תיכונית, חיברה שלטון להון ומילאו כספות בשוויץ על חשבון העם הלבנוני.
ההפגנות בלבנון, חצו את מחסום הפחד ולא התביישו לכנות את מנהיגי לבנון 'מאפייה שלקחה בשבי את לבנון'. חרירי דיבר על אחריות לאומית אבל בפועל השליך את הלבנונים לידי ארגון חיזבאללה ואיראן הספונסרית שלו. נסראללה כבר הזהיר שאם הממשלה תתפזר נכונה ללבנון תקופה ארוכה עד שתגיע להסדר פוליטי. האיום הזה הוא כורח המציאות הלבנונית, וכנראה שחרירי ידע מה שאמר כאשר ייחל ש"אללא ישמור על לבנון".
