אמצע הדרך: השליחות הספונטנית של מיכל ואסף

מיכל (38) ואסף (45) יפעתי

מאיפה בארץ: חריש. איפה בהודו: בית יהודי אום ביץ', גוקרנה

ארזו תיק לארבעה וחצי חודשים, עד כה חודש וחצי

שליחות

מיכל: אנחנו אנשי חינוך, והחלטנו לעשות פסק זמן ולצאת לשליחות הזאת. לקח שבוע מהיום שקיבלנו את ההצעה עד שהתחלנו את ההתארגנות. הבית היהודי חיפשו דחוף זוג וקפצנו על זה, כי שנינו התחלנו את השנה בלי לחנך כיתה.

אסף: יצאנו באופן די ספונטני, עם תחושת שליחות אבל גם חששות מהלא נודע. רצינו לתת תחושה של בית ושל יהדות. רצינו ליצור מקום מקבל, מחבק, מכיל. עם אוכל שמזכיר את הבית וסממנים יהודיים כדי להראות את הצד היפה של היהדות, הפחות הלכתי – יותר את האור של התורה, ואהבת לרעך כמוך. עובדים קשה, אבל מאוד שמחים.

שייכות

מיכל: הייתי פה פעם, בצד השני של המתרס. היום אני במקום יציב ומגובש. יש משהו יפה בלחזור ולראות את הדברים באור אחר. יש בי הרבה הערכה להודו. לתרבות, לאנשים. פעם זה בלבל אותי, אבל עכשיו אני באה עם בשלות, בקונספט של בית, ואין לי שאלות שייכות. אני פה, בהודו, כבית יהודי. אני לא מתבלבלת.

חיבור

מיכל: הם אוהבים ומעריכים את היהדות. הם יכולים לתפוס אותנו ולהגיד: אתם בני א־לוהים, אתם העם הנבחר.

מגוון

אסף: יש פה מטיילים מכל גוני הקשת, וכל אחד עם אור משלו. המרכז הוא אכפתיות ונתינה, אהבה, הערכה ורצון להיות ביחד. להיות שותפים.

מיכל: החבר'ה מקסימים. אנחנו לומדים הרבה בזכותם על נתינה ואהבה.

רגעים

אסף: בחנוכה שאלתי מי רוצה להדליק נרות על החוף. קפץ איזה בחור שאף פעם לא הדליק נר חנוכה, ושמח מאוד על ההזדמנות.

מיכל: היה פה אדם מעל 70, שעלה לתורה לראשונה בחייו. כולנו התרגשנו מאוד.

קושי

אסף: הקושי הוא בעיקר בדברים הטכניים. יש הפסקות חשמל, בעיות בתנורים, מקררים שלא עובדים.

מיכל: ועכברים, וקופים ונחשים וסנאים ונמלים.

אסף: כן… אבל אין ספק שזה מתגמד.

ניצוץ

מיכל: באחד הבקרים אסף קרא את שירת הים בנוסח תימן. הוא עמד עם טלית ותפילין מתחת לעצים, והקופים התחילו להתאסף מכל עבר. לא ראינו דבר כזה. קופים שקופצים מעץ לעץ ומפצחים אגוזים פשוט נעצרו והתרפקו על הענפים, לא זזו ולא הוציאו הגה. עד שהוא לא הפסיק, פשוט הייתה דממה. בבת־אחת כל האוויר עמד. אמרנו וואלה, אולי יש להם איזה ניצוץ יהודי.