הטענה שחיסונים גורמים לאוטיזם הופרכה כבר לפני תשע שנים, כשוועדה רפואית בריטית קבעה ב־2010 שאנדרו וייקפילד, רופא שהיה בעל אינטרסים פיננסיים שלא דווחו, פעל ב"התעלמות פרועה" כשניהל את מחקרו שקבע שילדים עלולים ללקות באוטיזם בעקבות חיסונים. ועדיין, גם היום נאלצים אפידמיולוגים להשקיע זמן ומשאבים בהכחשת עבודתו של וייקפילד, שהובילה לירידה תלולה בשיעור החיסון ברחבי העולם.
יותר ויותר הורים מסרבים לחסן את ילדיהם מסיבות דתיות, פרטיות ורפואיות. מומחים לבריאות הציבור מזהירים שהתופעה עלולה להסב לאחור את מגמת ההתקדמות שאפשרה להצהיר בשנת 2000 שהחצבת הוכחדה באמריקה. כבר עכשיו זה לא ממש נכון: בשני החודשים הראשונים של השנה, 206 מקרי חצבת זוהו ב־11 מדינות בארה"ב, יותר מכל המקרים בשנת 2017.
הראיה הטרייה ביותר שקובעת חד־משמעית שאין קשר בין אוטיזם ובין חיסונים נגד חצבת, חזרת ואדמת פורסמה ביום שני. מכון Statens Serum בקופנהגן פרסם בכתב העת "רשומות הרפואה הפנימית" של האגודה הרפואית האמריקנית מחקר חדש, שניתח מידע על יותר מחצי מיליון ילדים דנים שנולדו בין 1999 לסוף 2010. אפידמיולוגים וסטטיסטיקאים חיברו בין המידע על מצב המחוסנים ובין מידע על אבחוני אוטיזם, וכן בין ההיסטוריה של אוטיזם בקרב אחים לגורמי סיכון אחרים.
הממצאים הראו שהחיסון לא הגביר את הסיכון לאוטיזם. בכך הם הוסיפו ביטחון סטטיסטי למה שכבר היה קונצנזוס רפואי. החוקרים סיכמו עוד שלפי הממצאים החיסון אינו צפוי לגרום להפרעה התפתחותית באוכלוסיות רגישות, ואינו קשור למקבצי המקרים המופיעים לאחריו. "הפרשנות הנכונה היא שאין קשר כלל", אמר סעד עומר, פרופסור לרפואה גלובלית, אפידמיולוגיה ופדיאטריה באוניברסיטת אמורי.
במאמר דעה שפורסם סמוך למחקר, תהו עומר ועמית נוסף אם טוב שמחקרי חיסונים ינוהלו ב"תגובה לקונספירציה היומית". הם הציעו שעדיף שמשאבים מוגבלים יועברו למחקרים מבטיחים בנושא אוטיזם, ולא יוקדשו לניסיון המתמשך ליצור שיח עם מתנגדי חיסונים.
וירוס החצבת מתפשט בתקופה האחרונה בארה"ב ובכל רחבי העולם. צרפתי לא מחוסן בן 5 השיב לאחרונה את המחלה לקוסטה־ריקה, שהייתה נקייה מחצבת במשך חמש שנים. התפרצות בקהילה היהודית האורתודוקסית בניו־יורק החלה כשילד לא מחוסן נדבק במחלה בישראל, וכשחזר לאמריקה הדביק ילדים נוספים. ארגון הבריאות העולמי דיווח על 72 מקרי מוות מחצבת באירופה בשנה שעברה. בשנת 2015, אישה במדינת וושינגטון מתה מדלקת ריאות לאחר שנדבקה בחצבת. זה היה המוות הראשון מהמחלה בארה"ב מאז 2003.
מחלת החצבת מידבקת עד מאוד: הווירוס מסוגל לשרוד במשך שעתיים באוויר של חדר שאדם נגוע שהה בו. תסמיני המחלה הראשונים הם צינון ופריחה, אך הנדבקים עלולים ליפול קורבן לסיבוכים נוספים, ובהם דלקת ריאות, ובמקרים חמורים יותר דלקת במוח ואפילו שבץ. לדברי עומר, דווקא הצלחתו של החיסון נגד חצבת, שהפכה את הסיבוכים האלו לנדירים בארה"ב מאז שהחלו לחסן בו ב־1963, אפשרה לתנועת ההתנגדות לחיסונים להכות שורש. "במובן מסוים החיסון נפל קורבן להצלחתו. קשה לראות את התועלת אם לא רואים את המחלה", הוא אומר.
סוזין פאק־גורשטיין, רופאת ילדים בסיאטל ופרופסור באוניברסיטת וושינגטון, אמרה שהמודעות הציבורית גדלה מאז שמושל וושינגטון, ג'יי אינסלי, הכריז על מצב חירום בינואר. היא קוננה על כך שיש צורך במשבר כדי לגרום לתושבים להגן על עצמם. "אנשים שוכחים שהם צריכים לדאוג, ואז הכול מתחיל שוב. אני מאשימה את האוכלוסייה הלא מחוסנת שלנו, שנבהלה מקשרים לא מבוססים לאוטיזם, שהוכחו ככוזבים".
אולם כמעט עשור לאחר שה־Lancet – כתב העת שווייקפילד פרסם בו את ממצאיו – חזר בו לחלוטין מהמחקר בעקבות מסקנות הוועדה הרפואית, טרם נעלמו החששות לגבי בטיחות החיסון הדו־שלבי נגד חצבת.
הביקורת של המומחים לא השתיקה את וייקפילד, אלא הגדילה את הבמה שלו. כותרת ספרו משנת 2010 היא "התעלמות מתעלמת: אוטיזם וחיסונים – האמת מאחורי הטרגדיה", והוא הפך לתנ"ך של תנועת ההתנגדות לחיסונים. מהדורה בכריכה רכה יצאה ב־2017, והיא עמדה השבוע במקום ה־12 באמזון בקטגוריית ספרי "רפואה מונעת". הקשר המפוקפק בין חיסון החצבת ובין האוטיזם ממשיך להדאיג את מי שקוראים תיגר על החיסונים.
לדברי עומר, העובדה שמאמצי ההפרכה המדעיים לא צלחו מצריכה מציאת שיטות חדשות. "השאלה שלי היא אם אנחנו צריכים להמשיך לעשות מחקרים בנושא הזה, או שהמחקר לא ישנה את דעתו של אף אחד". גישה מבטיחה יותר, לדבריו, טמונה בפיתוח אסטרטגיות תקשורת והתערבויות מדעיות התנהגותיות. למשל, הקביעה שהחיסון הוא ברירת המחדל, במקום לצפות מהקהל לבחור להתחסן, תגביר את ההגנה לציבור כולו. גם יחס הרופאים צריך "להשתנות ל'הגיע הזמן לחסן את ג'וני הקטן', במקום 'האם ג'וני הקטן צריך להתחסן?'", אמר עומר. "לסוג כזה של מסגור יש השפעה".
תרגום: אלחנן שפייזר
