כמעט 16 אלף מתקנים להמתקת מי ים בכל העולם מפיקים כמויות גדולות מהמצופה של מי שפכים וכימיקלים רעילים מלוחים במיוחד שמזיקים לסביבה. כך פורסם בשבוע שעבר במחקר מטעם האו"ם. לפי הממצאים, המתקנים מייצרים 142 מיליון מ"ק של מי מלח בכל יום, 50 אחוזים יותר משחושבו בהערכות קודמות, כדי לייצר 95 מיליון מ"ק של מים מתוקים.
כ־55 אחוזים ממי המלח מופקים במתקני התפלה בערב־הסעודית, איחוד האמיריות הערביות ובקטאר, לפי הנתונים שפרסם המכון למים, סביבה ובריאות של אוניברסיטת האו"ם בקנדה. המים האלה מכילים בערך 5 אחוזי מליחות – לעומת כ־3.5 אחוזים במי האוקיינוס הרגילים – ולעיתים קרובות נספחו בהם, בתהליכי ההמתקה, רעלים כמו כלור ונחושת.
הפסולת הכימית שבמי המלח מצטברת בסביבת המתקנים ועלולה להרעיל דגים, לדברי אדוארד ג'ונס מאוניברסיטת וגנינגן בהולנד, המדען המוביל במחקר. ביכולתם של מי מלח להפחית את רמת החמצן במי הים הסמוכים למתקני ההתפלה, ולגרום בכך לנזק לרכיכות, סרטנים ויצורים אחרים בקרקעית הים, מה שמוביל ל"תוצאות אקולוגיות שאפשר להבחין בהן לכל אורך שרשרת המזון".
ולדימיר סמכטין, מנהל המכון הקנדי, אמר שהמחקר הוא חלק ממאמץ למצוא את הדרך הטובה ביותר להשיג מים מתוקים בלי פגיעה קשה בסביבה. "יש כל מיני מקורות מים מתוקים שלא מעריכים אותם דים", לדבריו, כולל "קציר ערפל" ונטילת מים מ"אקוות הטמונות מתחת לקרקעית הים".
קשה בהרבה לטפל במי המלח שמקורם במתקנים שמשתמשים באגמים, אקוות (אקוויפרים) ונהרות שאינם סמוכים לים, יחסית לאלו על החוף. גורפל טור, מומחה לאיכות מים באוניברסיטת מרילנד שלא היה מעורב במחקר, אמר שמי מלח "יכולים להיות בעיה מרכזית בגוף מים קטן" כמו אגם. לדבריו, מי מלח יכולים לשמש להשקיית שדות עמידים למלח, לגידול דגים או להפקת מלח שולחן.
אלקס דראק, מהנדס בחברה הישראלית IDE Technologies, המובילה בתחום הטיפול במים, אמר שמי מלח שעובדו בצורה הנכונה במתקני חוף נמסים במהירות בים. לדבריו, "יש כמות גדולה של בעלי חיים ימיים בשוניות באזורי ההזרמה של המים אל הים".
תרגום: אלחנן שפייזר
