בית משפחת לשקוביץ במושב שרשרת שבעוטף עזה, לא יצטרכו לארוז את כל הבית ולעבור ‘יציאת מצרים’ כדי להתארח אצל קרובי משפחה מרוחקים. הם ייצאו מביתם ויצעדו כמה צעדים אל הבית הסמוך שבו מתגוררים הסבא והסבתא – הוריה של יעל. כיוצאי תוניסיה, ליל הסדר אצלם הוא חוויה ייחודית. “אצלנו בליל הסדר יושבים על מזרונים שפרוסים על הרצפה ועל כריות נוחות, ונהנים כמו בני חורין אמיתיים”, מספרת יעל בגאווה. אחד ממאכלי הפסח הבולטים בבית הוריה של יעל הוא ה’טבית’, תבשיל המורכב מבשר כבש, אורז ותבלינים. “אצל ההורים שלי נהוג לצום בערב החג, כי סבי בכור”, ממשיכה יעל. “בתחילת הסדר, אחרי שעושים את החלק של ‘קדש ורחץ’, שותים מרק כדי לשבור את הצום ואז ממשיכים”.
יעל לשקוביץ: “הילדים הולכים לבתים של הסבתא והדודים, מספרים להם שבאו מארץ מצרים ועונים לשאלות. הסדר שלנו הוא אירוע מאוד אטרקטיבי”
מסורת קסומה שמשפחת לשקוביץ משמרת היא המחשת סיפור יציאת מצרים באמצעות “מסע” מבוים שילדי המשפחה ואיתם כמה מהמבוגרים עורכים בין קרובי המשפחה שגרים לידם ביישוב. “הילדים הולכים לבתים של הסבתא והדודים, מספרים להם שבאו מארץ מצרים ועונים לשאלות”, מתארת יעל. “הסדר שלנו הוא אירוע מאוד אטרקטיבי”.
בני משפחת אופיר מעכו, המשתתפים הצפוניים במיזם ‘בוחרים בריא’ של ‘מכבי שירותי בריאות’, יבלו השנה את ליל הסדר בבית אחיו של אוריאל. “אנחנו משלבים הצגות לילדים, זו מסורת עוד מהמשפחה של שירה”, מתאר אוריאל. “הילדים מתחפשים לבני ישראל עם שמלות, הולכים כפופים ועושים הצגה על היציאה ממצרים. אנחנו משתדלים לזרז את קריאת ההגדה ולהגיע לסעודה, ורק אחרי שהילדים הולכים לישון חוזרים לדבר על ההגדה, בשילוב חידושים והסברים שכל אחד מביא מבית המדרש שבו למד”.
שירה מודה ש”עם כל הכבוד לפסח, פורים וחנוכה אהובים עלינו יותר”. ומדוע? “אנחנו לא אוכלים קטניות, אז התפריט שלנו מצומצם ומורכב בעיקר ממוצרים על בסיס שמן דקלים ותפוחי אדמה מכל הסוגים והסגנונות. בכל בוקר מכינים לילדים מצה-בריי, ומגוונים במצות עם ממרח שוקולד”. את ימי חול המועד הם ינצלו בעיקר לטיולים כדי להעמיק את אהבת הארץ אצל הילדים. השנה הם מתכוונים לטייל בצפון, האזור שבו הם גרים.
שבוע של מיצים
שלומי ושיראל אלבז יעשו את ליל הסדר אצל הוריה של שיראל בגן־יבנה. “אנחנו מסיימים את הסדר בערך בחצות, ואז נשארים לשבת עד אחרי שתיים בלילה. האחים לומדים בישיבות ואבא שלי מחנך, אז כל אחד מביא את החידושים שלו והדברים שלמד”, מספרת שיראל. כל אחד מבני המשפחה קורא קטע מההגדה בתורו, ובקטע ‘הא לחמא עניא’ בתחילת ההגדה, כל המסובים מעבירים את צלחת הסדר מעל ראשי הסועדים, ושרים ‘בבהילו יצאנו ממצרים’. “לא משנה כמה השולחן גדול וכמה סועדים יש, גם אם יותר מ־15 איש, לא פוסחים על אף ראש וחוזרים שוב ושוב על המשפט”. את השיר ‘אחד מי יודע’ שר אביו של שלומי בשפה המרוקאית.
חוויות הפסח צרובות אצל כולנו בזיכרונות וניחוחות ילדות. “לאוכל של פסח יש ארומה מיוחדת ושונה”, אומרת שיראל. “אימא שלי נורא אוהבת את השום הטרי שיוצא עכשיו לשווקים, ותמיד כשמגיע השום אנחנו יודעים שפסח מתקרב”. החרוסת שמכין אביה של שיראל היא שם דבר. “אנחנו מפרקים אותה ברגע”, היא מעידה. “אנחנו אוכלים קטניות, אבל לא אורז. סבתא שלי למשל לא אוכלת חומוס ולא חומץ, כי זה נשמע כמו חמץ. כל דבר שמזכיר בצליל חמץ, בערבית או בעברית, הוא מחוץ לתחום”. אביו של שלומי שותה בפסח רק מיצים שהכין בעצמו. “לא מים מהברז, לא קולה ולא שום דבר אחר”. האם הם מסתדרים עם התפריט המצומצם בשבוע החג? “אנחנו לא ממש סובלים בפסח ולא מרגישים יותר מדי את הקושי, למעט זה שאי אפשר לאכול את הדגים עם חלה. היום לכל דבר יש תחליף”, משיבה שיראל.
אוריאל אופיר: “אצלנו משתדלים לזרז את קריאת ההגדה ולהגיע לסעודה, ורק אחרי שהילדים הולכים לישון חוזרים לדבר על ההגדה, עם חידושים שכל אחד מביא מבית המדרש שבו למד”
תחפושות בפסח
אצל משפחת טאוב מברוכין משתדלים שכל בני המשפחה יהיו שותפים לסדר. “ההגדה היא לא משהו שעורך הסדר קורא וכולם מקשיבים, אלא משתדלים שגם הקטנים יהיו שותפים לחגיגה ועושים את הסדר כמה שיותר חווייתי. כשמספרים על יציאת מצרים למשל, הילדים עולים על תחפושות ו’יוצאים ממצרים’ בהצגה. או שבאמצע ההגדה אחד האורחים מקבל כביכול שיחת טלפון ממשה רבנו, והילדים צריכים לנחש מי מתקשר. הדגש הוא לעשות את ליל הסדר כחוויה, ולשמר את הרעיון של לעורר את הילדים לשאלות”.
“המנהגים המסורתיים משמרים את רוח החג, אבל הם לא באמת מעוררים את הילדים לשאלות כי הם כבר מכירים אותם”, מסביר עמיעד. “כשעושים כל מיני פעילויות זה מכניס אותם לתוך הסיפור והופך אותם לשותפים”. על שולחן החג שלהם יעלו המאכלים המסורתיים כמו מרק עוף עם קניידלך ואטריות ביצים ועוד. עוד בתפריט: אוסובוקו עגל ביין שישב זמן ארוך על האש, וכמובן תפוחי אדמה בכל צורה אפשרית. “פירה, קוגל, עם קורקבנים, כל מה שאפשר לעשות מתפוחי אדמה – כמו אשכנזים טובים”.
שיראל אלבז: “אנחנו אוכלים קטניות, אבל לא אורז. סבתא שלי לא אוכלת חומוס או חומץ, כי זה נשמע כמו חמץ. כל דבר שמזכיר בצליל חמץ, בערבית או בעברית, הוא מחוץ לתחום”
בני משפחת קרמר מגבעת שמואל ישהו במהלך החג הראשון אצל אחותה של שולי בפתח־תקווה, כאשר גם הוריה יצטרפו לסעודה. “לאשכנזים אין כמעט מה לאכול בחג”, משתפת שולי. “לצערנו צורכים בעיקר פחמימות – תפוחי אדמה ומצות. השנה נשתדל לגוון עם יותר ירקות. האוכל דמוי החמץ לא טעים לנו, אז ננסה לגוון את ארוחות החג בירקות מבושלים ואפויים”.
לא רק תפוחי אדמה
מיכל סוקמן, דיאטנית ב'מכבי', מייעצת כיצד לגוון את ארוחות החג ולשלב בהם מזון בריא וקל לעיכול.
נדמה שאת השם "חג המצות" אפשר להחליף ב"חג המצות, הביצים ותפוחי האדמה" – שלושת המרכיבים השולטים בארוחות החג. מכיוון שהחג נמשך שבוע אחד, רובנו לא נסבול מכך באופן משמעותי, אך יש גם כאלה שיפתחו בעיות במערכת העיכול, איזון הסוכר שלהם ייפגע והמשקל יעלה. מה ניתן לעשות? ישנם מרכיבים רבים וכשרים אחרים שאפשר לשלב בכל ארוחה. ראשית, ירקות. חשוב לאכול ירקות בשפע – טריים, קלויים או מבושלים. חשוב גם להרבות בשתיית מים, ולא לשכוח את השומנים הטובים כגון שמן זית, אבוקדו ואגוזים. מומלץ לשלב חלבונים בכל ארוחה, ולא רק ביצים אלא גם גבינות, דגים ובשר רזה, ולצמחונים אוכלי הקטניות גם מוצרי סויה וקטניות. בתיאבון.
