מתגעגעים למבצעי "4 ב־100" שנעלמו מהנוף? ובכן, יש חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהאשם בהיעלמותם הוא חוק מזיק שצפוי לפוג בחודש יוני. החדשות הרעות הן שיש מי שמנסה להאריך את תוקפו.
את עולם הספר הישראלי בעשור האחרון אפשר לחלק לשתי תקופות. האחת, תקופת השגשוג והפריחה, המבצעים וההנחות. בתקופה הזאת גדל מספר הספרים החדשים היוצאים לאור בכל שנה, גדל מספר העותקים הנמכרים, והחנויות המו אדם. ירידת מחיר הספר הפכה אותו למוצר צריכה עממי ושווה לכל נפש והיטיבה עם כלל הציבור, אך שינתה את סדרי בראשית של אליטה ספרותית קטנה וסגורה: הוצאות כ'שוקן' ו'עם עובד' וסופרים ותיקים כעמוס עוז, רם אורן וחיים באר ראו את השליטה בשיח ובטעם הספרותי נשמטת מידיהם ועוברת לכיכר העיר. כדי להחזיר את הגלגל לאחור הם הכריזו מלחמה על שוק הספרים ועל המבצעים.
התוצאה הגיעה בדמות החוק להגנה על הספרות והסופרים, שנכנס לתוקף בפברואר 2014 והטיל רגולציה דרקונית על שוק הספרים. הסעיף הידוע ביותר לשמצה בו אסר על מוציאים לאור, סופרים וחנויות למכור ספרים חדשים בהנחה במשך שנה וחצי מהוצאתם לאור. התוצאה הברורה מאליה של החוק הייתה זינוק במחירי הספרים החדשים, קריסה של למעלה מ־50 אחוזים במכירות, והיעלמות כמעט מוחלטת של סופרי ביכורים.
הכישלון החרוץ הביא את שרת התרבות מירי רגב לבטל חלקים נרחבים מהחוק, אך כדי להגיע לעמק השווה עם תומכי החוק הוחלט ששניים מהסעיפים – שנראו אז חשובים פחות – יפוגו בתוך שנתיים, או ליתר דיוק ב־5 ביוני 2018 – ימים ספורים לפני שבוע הספר הקרוב.
אחד הסעיפים הללו התגלה כחסם מרכזי בפני החזרת התחרות. הסעיף קבע שהמדינה תמשיך לפקח על תצוגת הספרים. ההוצאות השולטות ברשתות – למשל 'כנרת־זמורה־ביתן' ו'מודן' השולטות ב'צומת ספרים' – לא יוכלו להשתמש בלמעלה מ־45 אחוזים מהתצוגה לספריהן. הוצאות שאין בבעלותן חנות ספרים יוכלו לזכות בלא יותר מ־20 אחוזים משטח התצוגה ברשתות שבבעלות אחרת, או עד 30 אחוזים במקרה של קבוצת 'ידיעות אחרונות'.
הסעיף הצליח להוציא את העוקץ ממה שהממונה על ההגבלים העסקיים ראה כמחולל התחרות הגדול והחיובי ביותר בשוק הספרים: בעלויות צולבות של הוצאות ספרים על רשתות ההפצה. את תרבות המבצעים, אחרי הכול, לא הוביל חבר כנסת או שר, אלא רשת החנויות 'צומת ספרים', שדחפה להנחות עמוקות בין השאר כדי לקדם את ספרי ההוצאות בעלות השליטה ברשת.
הפיקוח על שטחי התצוגה שמט מידי הוצאות הספרים את היכולת לקדם באופן חופשי ואגרסיבי את ספריהן. הן לא יכלו להשתמש ברשת שבבעלותן כדי להגדיל את נתח השוק של ספריהן, ו'צומת ספרים' הפכה לעוד 'סטימצקי'. בחסות החוק נעלמו ניגודי האינטרסים הבריאים בין הרשתות, והתחרות נרדמה והוחלפה בהתנהלות קרטלית, השואפת למחיר הגבוה ביותר לספר. בשלושת החודשים האחרונים, למשל, הובילו שתי הרשתות מבצע זהה של "ספר שני בחצי מחיר", שמשמעותו מחיר של למעלה מ־70 שקלים לספר בממוצע.
המחירים הגבוהים המשיכו להדיר את הציבור הרחב מהחנויות, ולפגוע קשות בספרות המקור הישראלית, שמתקשה לשווק קולות חדשים בסביבה של מחירים גבוהים. בחודשים אוגוסט־דצמבר 2013, בתקופת המבצעים הסוערת, הופיעו 120 ספרי מקור ברשימות רבי המכר. באוגוסט־דצמבר 2017 אוזכרו בטבלאות 75 ספרי מקור בלבד – ירידה של כ־40 אחוזים.
צמצום המבחר, עצירת התחרות וחסימת קולות חדשים משחקים כאמור לידי האליטה הסגורה שסבורה שהספרות צריכה להיות גן סגור המצוי תחת ידה. בימים אלו הם פועלים עם גורמים במשרד התרבות כדי לבטל את תאריך התפוגה של החוק המזיק, ולהאריכו לנצח.
שבועות ואולי ימים לפני שבוע הספר הקרוב יוכרע גורלו של הספר העברי. האם חג הספר ייפתח בסימן תחרות והזדמנות לרעיונות חדשים להגיח אל העולם, או בסימן הפיכת המילה הכתובה למוצר לעשירים, תוך שמירת ההגמוניה בעולם הרוח והרעיונות? הכדור בידיים של מירי רגב.
אלעד מלכא הוא מראשי תא הליברלים בליכוד
