בסוף השבוע שעבר הודיע נגיד הבנק המרכזי של אירופה (ECB), מריו דראגי, שהוא מוריד את הריבית על הפיקדונות ממינוס 0.4% למינוס 0.5%, בניסיון להציל את כלכלת אירופה מהאטה.
ריבית שלילית באירופה היא אמנם כבר לא דבר חדש, אבל מותר עדיין להשתומם ולהיבהל כאשר הריבית יורדת עוד טיפה ומתרחקת מתחת לאפס, תרחיש שעד לא מזמן היה לגמרי מופרך ולא מובן. המשמעות הישירה היא שמי שמפקיד כסף בבנק באירופה, במקום שהוא יקבל תשואה כלשהי על הכסף משלם היום "קנס" שנתי, שברי אחוזים שיורדים בכל שנה מסכום ההפקדה בבנק. הניסוי הכלכלי הענק הזה אמור לעודד את הציבור לצאת ולצרוך את הכסף בחוץ, במהלך שאמור להניע סוף סוף את גלגלי הכלכלה.
הבעיה היא שכאשר הכסף כל כך זול, בועת החוב העולמית מתנפחת בקצב מטורף. סך החוב העולמי, לפי הערכות שונות, כבר מגיע ל־250 טריליון דולר, והיד עוד נטויה. החשש הגדול הוא שהכסף הזול מנפח את מחירי המניות, הנכסים ואגרות החוב ללא שום היגיון של ממש, עד שכל בועת החוב הזה תתפוצץ לכולנו בפנים. במצב כזה אנשים ומדינות לא יוכלו להחזיר את חובם, גם אם הוא ניתן להם בתנאים כל כך מפתים.
לאחר חמישה חודשים רצופים של עליית מחירי הדיור בשיעור כולל של 2.4%, דיווחה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מחירי הדיור חזרו לרדת בחודש יולי, בשיעור של 0.3%. במשרד האוצר אפילו לא ניסו למנף את הירידה הצנועה שהתפרסמה רגע לפני הבחירות, לאחר שהחישוב השנתי הצביע על עלייה של 0.7% במחירי הדירות, וכאשר מדד מחירי הדירות טיפס בכ־15% בארבע וחצי השנים האחרונות, מאז נכנס שר האוצר כחלון לתפקידו והתחייב לעצור את הטירוף במחירי הדיור.
וכאילו זה לא מספיק, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם דיווחה כי מחירי השכירות טיפסו באוגוסט בשיעור של 0.4%, עם עלייה שנתית של 2.2% במחירי השכירות. במקום להסתער על רכישה של דירות, מתברר שהלחץ עבר בעיקר לעומדים בתור לדירות להשכרה.
בפילוח לפי מחוזות, עליות במחירי הדיור נרשמו בחודש יולי בתל אביב (1.1%) ובדרום הארץ (0.5%), לעומת ירידות במחוזות מרכז (2%), צפון (0.7%) וחיפה (0.4%). במחוז ירושלים לא נרשם כל שינוי. בחישוב שנתי, נרשמו עליות במחוז חיפה (2.6%), צפון (2.1%), תל־אביב (1.6%) ודרום (1.4%). מנגד, מיולי 2018 ועד יולי 2019 נרשמו ירידות במחירי הדירות במחוז מרכז (2%) ובמחוז ירושלים (1.2%).
