לא תכננתי לכתוב על המסעדה באיקאה. נסענו רק כדי להעביר עוד בוקר עם שני ילדים בחופש (הגננת של בארי הודיעה ברגע האחרון שאין קייטנה). מי שמכיר אותי יודע שאין שום סיכוי בעולם שאשב לאכול שם, לא באזור של הנקניקיות ולא באזור של הסלמון. אבל כנראה החופש שיבש עליי את דעתי, ובכל מקרה בארי היה רעב, ושקד היה רעב, ואני הייתי צריכה רגע לשבת.
נכנסנו בשקט לתוך המתחם והשתדלתי שאף אחד לא יזהה אותי. עשינו את הסיבוב מהר והשתדלנו להימנע מתנועות חדות מדי – לקחתי מגש והתחלתי להעמיס. לא ברור אם זה כך, או אולי אנחנו התחלנו את הסיבוב מהסוף, אבל התחנה הראשונה בבופה הייתה דווקא הקינוחים. מלא עוגות מוס צבעוניות וכל מיני סוגי מאפים ודברים שנראים לא מגרים במיוחד. ואז עמדה של חומוס ומרק,
ורק אז הדבר האמיתי. בשביל בארי צ'יפס ושניצל ובשבילי עוף צלוי, אורז לבן, שעועית ירוקה ותפוחי אדמה צהובים מדי. קיוויתי שלפחות דבר אחד מכל אלה יהיה אכיל.
מיד אחרי שהצלחות מלאות מתקדמים עוד שני צעדים לעמדת הסלטים. אי גדול במרכז החלל ובו שלל ירקות חתוכים וכל מיני סלטים שלא עושים חשק. דילגנו עליהם והלכנו לעמדת התשלום. 62 שקלים, כולל בירה שחורה לבארי ומים לי. אז גם אם לא יהיה טעים, לפחות זול פה.
בחרנו שולחן בצד ומיד צילמתי ושלחתי לאלון שלא האמין למראה עיניו. האוכל היה חם וריחני, ולקחו לי בדיוק שתי דקות לאזור אומץ ולטעום. התחלתי באורז, כי מה כבר יכול להיות? והוא באמת היה בסדר. לא וואו, לא שום דבר מיוחד, פשוט אורז לבן וטוב.
המשכתי עם העוף, למרות שבדרך כלל אני מאלה שאוכלים גם את העור (ולפעמים גם את העור מהצלחת של אלון), הפעם קילפתי אותו הצידה, בכל זאת מדובר בחדר אוכל של איקאה. אני מודה שהעוף כל כך הפתיע אותי שיש מצב שבפעם הבאה שנגיע לקנות רהיטים אכנס לפה שוב. הוא היה רותח ומתובל טוב, רך ועסיסי. כל מה שעוף צריך.
ואז הגיע בחור מבוגר והכניס את הצלחת שלו למיקרוגל שעמד מאחורינו. הפעיל וחיכה. בארי הסתכל עליו ושאל "אמא מה זה?", העולם עצר, ואני הייתי האמא הכי גאה בעולם. מתישהו הבחור המבוגר יצא מההלם ואמר "זה מיקרוגל! אני מחמם פה את האוכל. אתה משלם עשרות שקלים על האוכל והוא מגיע קר!" הוציא את הצלחת שלו והלך.
נשנשתי קצת שעועית ירוקה שהייתה לא ממש מוכנה, וקצת תפוחי אדמה שקיבלו צבע רדיואקטיבי והיו פשוט לא טובים, ואז עברתי לצלחת של בארי.
השניצל היה, איך לומר, שלא נדע. זה לא היה שניצל. כלומר, זה נראָה כמו חזה עוף פרוס מצופה בפירורי לחם ומטוגן. אבל מה שהיה מתחת לשכבת פירורי הלחם לצערי לא היה עוף. אני לא יודעת להגיד בדיוק מה זה היה, ולמען האמת, טוב שכך. מין שכבה צמיגית חצי לא עשויה בטעם של פלסטיק. בארי אנין הטעם שלי כנראה היה מורעב כי הוא אכל את כולו, לא היה מוכן לוותר. כדי להתעודד הזכרתי לעצמי שהוא לא יודע מה זה מיקרוגל. הצ'יפס לעומת זאת היה אחלה, ממש אחלה. צ'יפס כיפי כזה שאפשר להשיג רק בארוחות ילדים או בלונה פארק. אני לא צינית, נשנשנו אותו יחד עד תום. בלי קטשופ.
חוץ מהדברים שהזמנו קיים מבחר די גדול. יש בר בשרי ומסעדה חלבית, בר עוגות וקינוחים ואפשר אפילו להגיע, לשלם תשעה שקלים, לקבל כוס ולשתות עד שמתפוצצים. אז אם במקרה הזדמנתם לאיקאה ובמקרה הבטן שלכם עשתה קולות – פולקע חם ואורז לבן יעשו את העבודה, על כל השאר אפשר לוותר.
איקאה רח' היוזמה 1, מרכז עסקים שורק, כביש פלמחים
שעות פתיחה:
ראשון־רביעי: 10:00־21:00 | חמישי: 10:00־24:00
שישי: 9:00־15:00 | שבת: שעה אחרי צאת השבת עד 23:00
כשרות בד"צ בית יוסף | א גישה לנכים | א מנות ללא גלוטן
