"ברוב הבתים יש פריטי אספנות בשווי אלפי שקלים שבעליהם לא מודעים אליהם"

מה אתה עושה?

אני מאתר פריטים שהיו בבעלות קודמת, מעריך את השווי שלהם ומוכר אותם לבעלי עניין. הרעיון הוא להגיע לפריטים הסחירים – כלומר היקרים והנחשקים יותר, בתחומים שיש בהם הרבה אספנים, כמו שעוני יד ומטבעות. הפריטים נמכרים במכירה ישירה או במכירה פומבית.

מה הופך פריט לסחיר?

יש כמה פרמטרים לכך: רמת הנדירות – מטבע ייחשב נדיר יותר ככל שהנפיקו פחות עותקים שלו בשנה מסוימת; חומר הגלם – מטבע זהב יהיה שווה יותר ממטבע נחושת; הקשר היסטורי ואייקוניות – שעונים שהיו במעמדים היסטוריים או דגם שהופיע בסרט; החברה המייצרת – דברים שיוצרו על ידי חברות מוכרות ונחשבות; מצב החפץ – מטבע שחוק יכול להיות שווה חמישה אחוזים מערכו של מטבע זהה שלא השתמשו בו מעולם.

איך התחלת לעבוד בתחום?

מגיל קטן הייתה לי זיקה לאספנות. כילד הייתי הולך לסבא שלי ומחטט לו במגירות. אחרי הצבא התחלתי לאסוף שעונים וללכת לשווקים לחפש אותם. בהמשך הלכתי ללמוד שמאוּת אמנות ועתיקות והלימודים פתחו לי צוהר לתחומים יקרים יותר כמו אמנות, מטבעות, תכשיטי זהב, יהלומים ופריטים היסטוריים. כשראיתי שאפשר להתפרנס מזה פתחתי בית מכירות פומביות.

מה לא יודעים על המקצוע?

ברוב הבתים יש פריטים בעלי ערך שבעליהם לא מודעים אליהם ולא יֵדעו למי למכור אותם. כשאני מגיע לדירות ירושה, הרבה אנשים כבר כמעט זורקים את התכולה לפח כי מה שמעניין אותם זה הנדל"ן, אבל יש שם אוצרות בשווי עשרות אלפי שקלים.

אילו קשיים יש במקצוע?

התחרות. תמיד יש מרדף להגיע לפריטים. מספיק שאתה מגיע שני לבית שיש בו עיזבון אמנות – ואתה נשאר עם הדברים הפשוטים יותר, ששווים פחות. גם ניהול המלאי לא קל, יש לי אלפי פריטים יחידים ואני צריך לצלם ולתאר כל פריט.

ספר סיפור מהעבודה

הגעתי לדירה כשהפועלים כבר היו באמצע הפינוי שלה. כל הבית כוסה במשטחי עץ ובין חורי המשטחים ראיתי מטבעות זרוקים. התחלתי להרים אותם מהרצפה והערכתי שהם שווים כמה מאות שקלים. המשכתי לחפש בבית אחר פריטים עם ערך, הגעתי למרפסת וראיתי קופסה שנראה היה שלא פתחו אותה כמה עשורים. פתחתי אותה ומצאתי בפנים ערימה של 4,000 דולר. נתתי אותם ליורש של הבית וכתודה הוא אמר "מה שתמצא פה שהוא לא כסף מזומן – שלך". שאלתי אותו אם יש בדירה מטבעות ושעונים והוא ענה שיש במרפסת שקית מלאה בשעונים "אם הפועלים לא זרקו אותה". במרפסת הארוכה והצרה שכבו 80 שקיות אשפה שעמדו להיזרק לפח. התחלתי לחפש בהן ואחרי חצי שעה של חפירות, בשקית ה־40 או ה־50, מצאתי שעונים בשווי 15 אלף שקלים, כולל פריטים נדירים.