במהלך קריירה בת 25 שנים, ביסס הבמאי גאי ריצ'י סגנון וקצב מובהקים שהקהל למד לצפות להם – וזה ממש לא משנה אם מדובר בעוד מהתלת פשע מקורית, בעיבוד חדש לשרלוק הולמס, לאגדת המלך ארתור או לקלאסיקת אנימציה של דיסני. עד עכשיו. ב"החוזה", דרמת האקשן המלחמתית החדשה שלו, ריצ'י החליט להרצין, כשהוא מוותר על סגנונו המוחצן והתזזיתי לטובת עשייה קלאסית של ממש. התוצאה היא אחד מסרטיו הטובים ביותר.
העלילה נפתחת במערכה האמריקנית באפגניסטן. סמל ג'ון קינלי (ג'ייק ג'ילנהול) עומד בראש יחידה שמטרתה זיהוי והשמדת בתי מלאכה מאולתרים של טאליבן לייצור מטענים. אחמד (דאר סאלים) הוא המתורגמן המקומי החדש המצוות ליחידה. לאחר משימה שמסתבכת, קינלי נפגע ואחמד מצליח להצילו ובמשך שבועות מגן עליו וגורר אותו בכוחותיו האחרונים לחוף מבטחים. כשקינלי מחלים בביתו בארה"ב ומגלה שאחמד ומשפחתו ניצודים בידי טאליבן, הוא מחליט לחזור לאפגניסטן למשימת הצלה נועזת.
כבר מזמן התרגלנו שסרטי המלחמה המודרניים מטפחים מבט מורכב – פוליטית, אידיאולוגית ומוסרית – על המערכה שבבסיסם. אין יותר שחור ולבן, אלא תמונה אפורה שבה אינטרסים פוליטיים וכלכליים מכתיבים את מהלך העניינים הרבה יותר מרעיונות נעלים כמו צדק וחירות. אז שכחו מכל זה. את העשייה הקלאסית שבחר, מלווה ריצ'י גם בגישה קלאסית לקונפליקט שמעמידה דיכוטומיה ברורה: האמריקנים ובעלי בריתם הם המצילים האציליים וטאליבן האכזריים הם השטן בהתגלמותו. מעט נאיבי ופשטני? ייתכן, אבל לעיתים הפערים בין הטוב והרע כל כך מובהקים, שהם מצדיקים גישה כה הוליוודית.
אך זה לא אומר שהסרט חף מביקורת. את טענותיו שומר ריצ'י ליחס של האמריקנים דווקא לבעלי בריתם – המתורגמנים המקומיים, שלמרות ההבטחה לספק להם ולמשפחותיהם ויזות לארה"ב, רבים מהם נותרו מאחור מופקרים לחסדי הנקמה הטאליבנית. זהו חוסר הצדק שהגיבור האמריקני יוצא לתקן, וכדי לא ליפול למלכודות היוהרה, הצדקנות ותסביך "הגואל הלבן", משקיע ריצ'י חלק לא מבוטל מהזמן בבניית ליבו הדרמטי של הסרט, החיבור הפרטי והעמוק שנרקם בין הגיבורים שתוצאותיו היא אותו חוזה או בעצם ברית (תרגום נכון יותר לשמו הלועזי של הסרט) שאינה מותירה לקינלי שום אפשרות מלבד לצאת לפעולה.
וכשמדובר בפעולה, ריצ'י כבר הוכיח בעבר כי הוא יודע את העבודה. כאן, הוא מקבל לידיו שליטה במגרש המשחקים הגדול ביותר בקריירה שלו עד כה, ומספק ליטרות של אקשן מסעיר ומותח שיחזיק אתכם על קצה הכיסא. אומנם פה ושם הוא חוטא באפקט רמבו, כשהוא מקנה לגיבוריו יכולות לחימה מוגזמות שקצת פוגמות בתחושת הריאליזם, אבל בשלב זה כבר תהיו כה מושקעים בהצלחתם שלא ממש יהיה אכפת לכם.
חלק מהותי מהחיבור לדמויות טמון במשחקם של ג'ילנהול וסאלים. את ג'ילנהול הנהדר אין צורך להציג, אבל דווקא סאלים האלמוני גונב את ההצגה בדמות שהיא אולי קלישאה על הנייר, אך מצליחה לכבוש בהילוכה המאופק וכוח רצונה.
"החוזה" אינו סרט מורכב או מקורי מאוד, אבל ריצ'י ושחקניו מצליחים למקסם את הדרמה המלחמתית הזו לכדי חוויה מסעירה, משמעותית ומתגמלת ביותר.
החוזה, ארה"ב 2023, בימוי: גאי ריצ'י 123 דק'
