בסוף השבוע שעבר הלכה לעולמה מעצבת־העל הבריטית ויויאן וסטווד (81), מי שנחשבה לאחת המעצבות המשפיעות בעולם והייתה מזוהה בעיקר עם תרבות הפאנק הבריטית של שנות השבעים.
הבגדים הבלתי שגרתיים שלבשה המאופיינים בשילובים מפתיעים בין טקסטורות וצבעוניות – משבצות וניטים, פרוות ואריגים מחויטים, התספורות הלא שגרתיות שהתחלפו על ראשה, מבלונד בוהק ואדום בוער ועד תסרוקות מעודנות ואסופות – כל אלו הראו שוב ושוב שהדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב הוא אופנה.
את הפריצה הגדולה היא עשתה בשנות השבעים, כשפתחה חנות שמכרה בה בגדים מרדניים וקראה תיגר על עולם האופנה, ובו בזמן הייתה פעילה ללא לאות בנושא משבר האקלים. היא יצאה נגד הקפיטליזם והדגישה את הצורך בשלום. "מחר זה מאוחר מדי" היה אחד המשפטים המוכרים שלה. את קולקציית האביב־קיץ האחרונה שלה היא הוציאה בשנה האחרונה ומיתגה אותה תחת הכותרת Save Our Souls, SOS. המותג שלה פרח בעיקר בשנות התשעים עם חנויות שפתחה במילאנו, פריז, ניו־יורק ולונדון ועם הנהירה ההמונית לתצוגות האופנה שלה בפריז. בנוסף היא אימצה את סגנון המשבצות הסקוטי, ואחד המאפיינים הבולטים בעיצוביה היה השימוש בעקרונות חיתוך בדים מהמאות ה־17 וה־18 תוך מתן פרשנות חדשנית משלה. היא שילבה אופנת הוט קוטור עם ניטים והייתה אחת הראשונות והבודדות שעשו כך.
|
|
|
בשבוע האופנה האחרון בלונדון היא הציגה קולקציה שנוצרה בעיקרה (90%) מחומרים ממוחזרים, בשילוב עם הדפס חוזר של הציור "דפניס וכלוֹאה" של פרנסואה בושה משנת 1743.
המוטו שלה לפאשניסטיות היה "תקנו מעט אבל טוב". לא צריך הרבה. "לבגדים שלי יש סיפור. יש להם זהות. יש להם אופי ומטרה", היא אמרה לא פעם. "בגלל זה הם הופכים לקלאסיקה. כי הם ממשיכים לספר סיפור. הם עדיין מספרים אותו".
וסטווד ידעה תמיד להעביר מסרים דרך עיצוביה וידעה לשלב מרדנות עם מעין תיאטרליות תוך כדי שהכניסה אנרכיות לעיצוביה. היא ללא ספק תיזכר לעד כאחת הדמויות האיקוניות והמשפיעות בעולם האופנה.
