ב-1999 התארח סטיבן ספילברג בסטודיו למשחק של ג'יימס ליפטון והמנחה האגדי שאל אותו על סרטו "מפגשים מהסוג השלישי" (1977): "אביך היה מדען מחשבים ואמך מוזיקאית. כשחללית החייזרים נוחתת, כיצד מתקשרים עמם בני האדם?" ספילברג העלה חיוך מבויש וליפטון המשיך אל הפאנץ': "הם מנגנים מוזיקה באמצעות המחשב". ספילברג הנרגש הודה שהיה שמח לומר שהוא אכן חשב על הקשר להוריו, אלא קלט את העניין רק באותו רגע. 23 שנים מאוחר יותר התפנה ספילברג בן ה־75 להמשיך את הרעיון ההוא ויצר את "הפייבלמנים", סמי־אוטוביוגרפיה על ילדותו ומשפחתו ובה הוא מספק הצצה לאירועים שמהם גובש עולמו הרגשי והוויזואלי כיוצר.
- סיפור חוזר: העיבוד החדש שמשדרג את המקור
- פרשת הארי וויינשטיין הסעירה את הוליווד, ועכשיו היא מתמודדת איתה בכבוד
- זוכה פרס "הנובל היהודי": סטיבן ספילברג
העלילה מלווה את סם פייבלמן (גבריאל לה־בל המצוין), בן דמותו של ספילברג, מגיל שש ועד סיום התיכון. כבר מילדותו מוקסם סם מהקולנוע ומתחיל ליצור סרטים ביתיים. אביו ברט (פול דאנו), מהנדס מחשבים, רואה בעיסוקו של סם תחביב זמני בלבד, אך אמו מיצי (מישל ויליאמס), פסנתרנית מוכשרת שוויתרה על תשוקתה למען גידול המשפחה, דוחפת אותו להגשים את עצמו כאמן. כשעבודתו של ברט עוקרת את המשפחה ממקום למקום, הסדקים במערכת היחסים בין בני הזוג הולכים ומעמיקים.
אפשר להניח שרובכם מכירים לפחות כמה מסרטיו המפורסמים של ספילברג. אך האם די בכך כדי ליהנות מהפייבלמנים? אם אתם אוהבים קולנוע אז בהחלט כן. כי לפני הכול זהו סרט על אהבת קולנוע. ספילברג, שכתב את התסריט עם טוני קושנר, מפרק באופן מבריק את האופן שבו האמנות הזו נשזרה בחייו הצעירים ושימשה עבורו כלי רב עוצמה בבואו להתמודד עם העולם: החל בילד בן השש המנסה לקבל שליטה על פחדיו באמצעות צילום של תאונת רכבת הצעצוע שקיבל מאביו לחנוכה, גילוי האמיתות על מערכת היחסים של הוריו בעת עריכת צילומי טיול הקמפינג המשפחתי ועד לכוח שנתנה לו המצלמה בהתמודדות עם הבריונות האנטישמית שחווה בתיכון. בכל פעם שמצא את עצמו במרכזה של עוד התנגשות בלתי אפשרית בין עולמות – מדע ואמנות, יהדות ונצרות או אבא ואמא – הקולנוע הוא זה שעזר לו לנווט את דרכו אל חוף מבטחים.
אחרי כל זאת, אין ספק שהיכרות אינטימית עם גוף יצירתו של ספילברג מעשירה מאוד את הצפייה. כי בחשיפת האדם שמאחורי היצירה מתגלים גם הקשרים שבין חוויות ילדותו לכל התמות, הרעיונות והאימג'ים השבים ומופיעים בסרטיו. מוטיבים כמו המשפחה החסרה ותסביך האב, שוט מבט הפליאה הספילברגי המפורסם וגם המקום שבו הגבריות הקשוחה של אינדיאנה ג'ונס מקבלת את טוויסט המגושמות שלה. טיפול מעמיק שמור כאן גם למורשתו היהודית ולאנטישמיות שחווה ומספק פרספקטיבה על מקומם של "רשימת שינדלר" השואתי ומנגד של "מינכן", הלוחמני בפילמוגרפיה.
הפייבלמנים מסתיים רגע לפני שספילברג החל לפעול כיוצר בהוליווד. כאילו ספילברג אומר לנו: "טוב, את המשך הסיפור אתם כבר מכירים". ואכן, חובביו של הבמאי הנפלא הזה בהחלט מכירים את ההמשך דרך סרטיו, אלא שכעת הם מסוגלים גם לצפות בהם לראשונה בעיניים חדשות.
הפייבלמנים, ארה"ב 2022, בימוי: סטיבן ספילברג 151 דק'
