חמש עשרה שנה חלפו מאז אלבום הקאברים הקודם של ברוס ספרינגסטין (המכונה "הבוס"), אז הקליט גרסאות כיסוי לזמר הפולק פיט סיגר. האלבום הצליח מאוד ומכר מאות אלפי עותקים. לאחרונה יצא אלבום הקאברים השני של הבוס, Only the Strong Survive, הפעם עם קאברים לשירי סול, בעיקר מהסיקסטיז. לכאורה, השילוב בין זמר הרוק הלבן מניו־ג'רזי למוזיקה שחורה איננו מובן מאליו. עם זאת, מי שעוקב אחריו מספיק שנים, יודע שהוא מושפע מאוד ממוזיקאים כמו ג'יימס בראון, צ'אק ברי (חפשו את הקאבר המופלא שלו ל־You Never Can Tell) וסם קוק.
- "ילדה של חלומות מתחת לחומות": הדרך של אסתר רדא בדרך להכרה בינלאומית
- פרחי מיאמי: להקת הילדים החרדית-אמריקנית הפכה לדבר החם בטיק-טוק
- עשר מעשר: כך כבשה טיילור סוויפט את מצעד הבילבורד
לכן, כשספרינגסטין הודיע על הקלטת אלבום קאברים לשירי סול, אף אחד לא הופתע. הבוס החליט למעשה לגעת מעט מאוד בעיבודים עצמם, וסיפר בראיונות לקראת האלבום שלא ניסה לשנות את השירים אלא הקליט אותם בעיבוד שבו הוקלטו במקור. לכן, האלבום נשמע כמו אלבום סול קלאסי: עיבודי המיתרים וחטיבת כלי הנשיפה שנותנת עבודה יפה, כך שבסופו של דבר, ספרינגסטין הוא כמעט זמר קריוקי כאן. אבל עם קול, וגם תשוקה, כמו שלו – זה נשמע נפלא.
חלק מהכיף הגדול שהאלבום החדש מעניק לנו הוא ההזדמנות להכיר שירי סול שלא היו להיטים בזמנו, וגם אם כן, קשה לומר שהם נמצאים בזיכרון הקולקטיבי. לא תמצאו כאן את Think או Respect של ארית'ה פרנקלין. במקומם הוא מבצע את Don't Play That Song, שבין השאר גם היא ביצעה. הסינגל הראשון מהאלבום היה Do I Love You של פרנק וילסון. הוא היה להיט קטן בבריטניה כשיצא ב־1965, אבל בארצות הברית, ולמעשה גם בשאר העולם, הוא לא ידוע בכלל. ובעצם, הבוס נותן לנו כאן מתנה – שיר מלפני שישים שנה, פתאום מתגלה, ובביצוע מרהיב שקשה לסרב לו. בחירת השירים פשוט פנטסטית, תגלית אחר תגלית.
האלבום, כאמור, הוא במובנים רבים אלבום קריוקי, והבוס משתמש בו כדי להראות שגם בגיל 73 הוא נשמע נפלא ומלא מרץ. בשיר שנועל את האלבום, Someday We'll Be Toghether, הידוע בעיקר מביצוע של דיאנה רוס והסופרימס, הוא מדגים לנו שהוא עדיין יכול להגיע גם לטווחים הגבוהים יותר ולא רק לנמוכים, המזוהים איתו יותר. בכך, הוא מסיים את האלבום בהוכחה שלא נס ליחו, ויש להניח שגם באלבומים הבאים, וכמובן בסיבוב ההופעות שלו כבר בקיץ הקרוב, הוא לא מתכוון להוריד את הרגל מהגז, וייתן את ההופעות הארוכות והמיתולוגיות שלו, לא פחות מאלה שנתן לפני עשר ועשרים שנה.
האלבום החדש הוא במידה רבה גם חלק ממסורת של אלבומי קאברים במוזיקה האמריקנית. שווה להזכיר פרויקטים נפלאים כמו American Recordings של ג'וני קאש – סדרת קאברים בת שישה אלבומים, הקלאסיקה של דפש מוד, אלבום נהדר של ניק קייב בשם Kicking Against The Pricks, ואפילו דיוויד בואי עם Pin Ups וג'ון לנון עם האלבום Rock n' Roll לא טמנו ידם בצלחת.
ימים יגידו אם אלבומו החדש של הבוס ייכנס לרשימת אלבומי הקאברים הגדולים של הרוק, אבל בינתיים יש לנו כאן מתנה אמיתית של 15 שירים שלא הכרנו, בביצוע של אחד מאמני הרוק הגדולים בהיסטוריה. לי אישית הם כבר לא יוצאים מהראש.
האלבום והאגדה
יותר מכל אלבום קאברים אחר, מזכיר האלבום החדש של הבוס את אלבומם המושלם, באמת, של ה–Roots עם ג'ון לג'נד – !Wake Up, שבו הקליטו גם הם קאברים לשירי סול. אלבום קצת נשכח, שכיף לחזור אליו. האלבום כולל קאברים מרהיבים לשירים כמו Hard Times של קרטיס מייפילד, Wholy Holy של מרווין גיי, אולי ה–אמן המשפיע ביותר במוזיקה השחורה בארה"ב, וגם קאבר אדיר ל–Compared to What, המוכר בין השאר בביצוע של רוברטה פלאק. עיבודים עשירים, ביצועים בלתי מתפשרים, שיוצרים אלבום נפלא של אמן גדול ולהקה ענקית. חלפו 12 שנה מצאתו, והוא לא איבד ולו מעט מעוצמתו. אל תפספסו.
