במילואים, בכל פעם שהקבוצה הקטנה שלנו חומקת הצידה להכין קפה ומביטה בשאר החבר'ה שממשיכים לעמול על הטנקים, יהיה מי שיעלה את החידוד הקבוע – מהם שלושת הדברים שאפשר להביט בהם לנצח בלי להשתעמם? התשובה היא גלי הים, אש בוערת ומישהו אחר עובד. נזכרתי בהתחכמות כשמצאתי את עצמי בוהה בעניין בשיוף נמרץ של דלת רכב בעבודת הווידאו היפה "בת האמן" של האמנית ורד ניסים, שהציבה את אביה הפחח במרכז היצירה שלה, מעניקה למלאכת הכפיים ה"פשוטה" שממנה מתפרנס אביה מקום של כבוד במוזיאון. במובן מסוים זה מה ששואפת לעשות הביאנלה הראשונה לאומנויות ולעיצוב שנפתחה בשבוע שעבר, בעיכוב קורונה אופנתי כמובן, במוזיאון ארץ ישראל.
מאמרים נוספים במקור ראשון:
ניו-יורק הקטנה: סיור וירטואלי בלואר איסט סייד
מ-8200 ועד עמק הסיליקון – ישראל היא אומת הסטארט-אפ
בזכות הקורונה – עלייה חדה בפתיחת תיקי העלייה לישראל
האומנויות (קראפט) – עבודות קרמיקה, זכוכית ונייר, טקסטיל וצורפות, זוכות לעיתים להתנשאות מצד האחות הבכורה "האמנות הטהורה", ואילו בביאנלה החדשה מבקשים לתת לאומנות השימושית מקום של כבוד. במוזיאון ארץ ישראל, המתכנה לאחרונה מוז"א, יש מסורת של הצבת האומנויות בחזית, אך עד כה הוקדשה לכל אחת מהן ביאנלה משלה, אחת לקרמיקה, אחרת לנייר וכן הלאה. הבחירה בתערוכה אחת גדולה – בתערוכה כ־250 עבודות – מאפשרת לבחון השפעות הדדיות, דמיון ושוני בין הטכניקות השונות ועוד, אך יש לחשוש ששכרה יצא בהפסדה, בשל ההימנעות ממתן זרקור המדגיש את התכונות הייחודיות לכל קראפט.
אם כך ואם כך, התערוכה – שהשתלטה על המוזיאון כולו ומתמקמת גם בין מוצגי תצוגות הקבע – משובבת, ומאפשרת שיטוט וחקירה בכל אגפיו. כך פתאום תיתקלו בשער ביטחון צהוב בחצר המוזיאון, ולצידו עוד עבודת וידאו מרגשת שמתוכה צץ קשר בין־דורי, הפעם בין בן לאב, סביב המלאכה. הבן הוא עיתונאי האופנה איתי יעקב שחולם להגר מישראל, אביו עלה ארצה מתימן ועיסוקו הוא בניית שערי ביטחון להתנחלויות. במהלך השיחה בין השניים נלמד מה משמעות הצבעים השונים של השערים, איפה השער הכי יפה (ביצהר), ובלי שזה נאמר במפורש נלמד שהקשר המשפחתי מגשר על הפערים הברורים.
באגף הזכוכית תוכלו למצוא את אוסף הכוסות המרטיט, תרתי משמע, שיצרה ליאת סגל בעבודה "לא מוצק לא נוזל", ובעבודה העליזה שיצרה רותם בנאי מנוף התריסים הישראליים המוכר. מחוץ לביתן בנה דורי (דורון) אורין שיכון ישראלי טיפוסי מחול, ובמהלך הביאנלה הוא יהפוך אותו ל"ארמון" כשיבצע בארגז החול שלו פינוי־בינוי, ויבנה בחול שהרכיב את הבלוקים – מגדלי מגורים.
כדאי להיכנס לביתן גלריית מנדל הסמוך ולפגוש את העבודה המרשימה של פסי גירש, שיצרה מכרכים מתים של האנציקלופדיה העברית מעין תפאורה של מאוזוליאום שממנו מבצבצים פתילי ציציות, ואת פסלוני החרקים והצמחים העשויים להפליא של דפנה קפמן. ביתן הקרמיקה מכיל בין היתר את "בשדה הקנים" היפה של אורנה לאלו, המציבה בהומור מסוים מצבה לטבע בתוך המוזיאון.
מרב העבודות מתרכזות בתערוכה המרכזית במבנה מרכז רוטשילד, ומאפשרות לראות את הווריאציות המקוריות של אמנים במדיות השונות לנושאים דומים, כמו למשל השימוש בחומרים "לא מתאימים" או מפתיעים. מעיין שחר שוזרת שטיח מרשים מאבני טוף שהיא מלקטת מצידי הדרכים; טל אמיתי־לביא יצרה "גובלן" יפהפה מגומיות ואקום וצבע אקרילי; יובל אצילי השתמש בגזרי נייר ממקור שהשתיקה יפה לו והתמיר אותם לפלמינגו מקסים; ורדי בוברוב בראה נוף חלומי מסיבי מברשת סינתטיים. בשיטוט במוזיאון תוכלו לחפש זיקה בין המוצגים השונים, או להתרשם מאלו ששרטטו האוצרים הראשיים – המייסדת ד"ר דבי הרשמן, אנריאטה אליעזר ברונר ויובל סער, ואוצרי המשנה מירב רהט, ניר הרמט וליאורה רוזין.
הביאנלה לאומנויות ולעיצוב, תל–אביב 2020 מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל–אביב
