הקונספט של "הטרמפיסטים", סדרת הרשת של "כאן דיגיטל" שחזרה לאחרונה לעונה שלישית, הוא פשוט: יאיר אגמון אוסף אנשים מקריים אל מכוניתו ומשוחח איתם על החיים. בלי שאלות בנויות או מורכבות, בלי קונספט. פשוט שיחה שמתגלגלת בין שני אנשים זרים. ואז קורה דבר נפלא, ותובנה שהולכת ומתגבשת מפרק לפרק: לכל אחד יש סיפור מרתק לספר. מכל אחד אפשר ללמוד משהו. אנחנו רק צריכים לפתוח את האוזניים ולכוון את התדר הנכון בלב.
אגמון עושה את זה נפלא. הוא מביט בטרמפיסטים שלו בגובה העיניים. מראיין באותו עניין וסקרנות את פאדי, הפועל הפלסטיני שחוזר הביתה רק פעם בשבוע כדי להבטיח את עתיד ילדיו, את לאה מדימונה, שלמרות חובות כבדים מגשימה חלום אחר חלום, ואת בתיה, שלא מפסיקה להתגעגע לנצרים.
כל פרק של "הטרמפיסטים" נמשך בין חמש לשש דקות. ובכל זאת, נחמד לגלות שכאשר המרואיינים סוגרים את דלת המכונית מאחוריהם, אנחנו כבר מרגישים שנפרדנו ממכר ותיק. כי לפעמים כל מה שבנאדם צריך זה שיראו אותו. להפסיק להיות שקוף. או כפי שאומר פאדי לאגמון, בסוף נסיעתם המשותפת: "כשאני נפגש עם אנשים כמוך, הלב שלי רוקד".
הטרמפיסטים, כאן דיגיטל
