ביודעין ובלא יודעין
יותם זמרי | 37 | +3
זה מוזר לבקש סליחה מילדים. בכל זאת, אני אחראי לקיומם. ובכל זאת, המרדף של החיים המודרניים ועוד קלישאות שנהוג לכתוב גורמים לי לעתים להביט ביחסיי עם עוללי וזאטוטיי ולבחון האם יש מקום לבקשת סליחה. ובכן…
סליחה פלג על הפעם ההיא ששאלת איפה הארטיק ששמרת למחר ועניתי לך שפיית הארטיקים לקחה אותו. נעים מאוד פיית הארטיקים.
סליחה על זה שאין לי תמיד סבלנות, מגיעה לכם סבלנות.
סליחה על זה שלפעמים אני תוקע אתכם מול מסך, אני יודע שאתם נהנים אבל כל המומחים אומרים שזה לא טוב לכם, מצד שני כל המומחים אומרים שבנאדם צריך לפעמים שעה של שקט. סליחה על זה שלפעמים אני רב עם אמא מולכם, אמנם השתפרנו בזה ואנחנו כבר עושים את זה הרבה פחות אבל עדיין, אף ריב לא שווה את המבט המודאג שלכם כשזה קורה.
סליחה על זה שאני משקר לכם כדי להשיג דברים. מה, מה פתאום, אני ממש לא מדבר על הפעם ההיא שאמרתי לך, פלג, שילדים שלא נרדמים עד 9 מחליפים להם הורים.
סליחה על זה שלפעמים כשאנחנו צריכים שבת של שקט אנחנו נוסעים איתכם לסבא וסבתא, מחכים שתירדמו, ואז נעלמים ל־24 שעות ואחר כך חוזרים כאילו נעלמנו לעשרים דקות.
סליחה על זה שאני כותב עליכם כל כך הרבה, אני לא יודע אם זה יביך אתכם בעתיד או לא, אם תחשבו שזה מטופש, או חמוד, אני רק יודע שלא שאלתי אתכם.
סליחה על זה שאני מקטר כל כך הרבה, כיף אתכם, נשבע. רק שלקטר זה יותר לייקים. ולייקים זה הדבר הזה שפעם מבוגרים כתבו בשבילו אל תדאגו עד שתלמדו לקרוא זה כבר ימות.
אה כן, וסליחה על זה שבכל פעם שאני צריך עוד קצת שקט בחדר עם המחשב, אני מתנדב לכתוב עוד משהו בעיתון חוץ מהטור שלי.
אבאל'ה, בוא: אולי הגיע הזמן שתבקש מאבא שלך סליחה על הקמט ההוא שעשית באוטו בגיל 18, נו, אז כשאמרת לו ש"חזרתי לחניה וזה היה ככה, נשבע"
וידוא סליחה
מאיר ליוש | 35 | +2
אני רוצה לבקש מכן סליחה.
כן, אני רוצה לבקש מכן סליחה. הדבר הקטן הזה שאני כל הזמן אומר לכן כשאתן מציקות אחת לשנייה לבקש אחת מהשנייה.
אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים האלו שהייתי שקוע בטלפון ולקחו לי כמה שניות ארוכות להגיב לקריאות שלכן, ולבקשות שלכן.
אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים שאמרתי "לא", כי זה פשוט היה קל יותר, ונוח יותר, מאשר להיכנס עכשיו ל"כן" ולשאת את ההשלכות של הכן.
אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים שאמרתי "כן", כי זה פשוט היה קל יותר ובדיעבד למען החינוך שלכם היה עדיף לומר "לא". אבל פשוט הייתי עצלן מדי.
אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים, שבהם דברים שלא היו קשורים אליכם, השפיעו על הקשר בינינו, על כל הפעמים שבהם עייפות/טרדות שונות גרמו לי להיות חסר סבלנות וקצר רוח. גם אם היו לי תירוצים, מולכן זה אף פעם לא תירוץ.
אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים שחזרתי מאוחר והייתי עייף, על כל הפעמים שזירזתי אתכן בבוקר לצאת לבית הספר כי מיהרתי לעבודה. על כל הפעמים שהכנתי לכן סנדביץ' שוקולד כי זה פשוט היה קל יותר מלהכין לכן משהו קצת יותר בריא.
אני רוצה לבקש סליחה בעיקר כי אני תמיד מבטיח להיות טוב יותר. ואני משתדל, באמת משתדל. אבל בסוף תמיד יש על מה לבקש סליחה.
אני רוצה לבקש סליחה, כי מתישהו יום אחד, אתן תהיו לבד, או בשירות הלאומי, או בצבא, או בלימודים – ותצטרכו לדאוג לחיים שלכם, ואני לא אהיה שם באותו רגע, אולי כמה רגעים אחר כך או כמה ימים אחר כך. אז סליחה שלא אהיה נוכח, בסופו של דבר זה טוב יותר בשבילכן, שתלמדו קצת להסתדר בלי אבא.
יש לי עוד הרבה על מה לבקש סליחה, אז, אני מקווה שתסלחו לי. באמת.
"טוב אבא, סלחנו, הכל טוב. עכשיו אפשר בבקשה את המחשב?"
