מכירים את הסצנות האלו, בסדרות מדע בדיוני, שבמטרה להגיע אל העבר (או אל כל מקום לא הגיוני אחר) הגיבור צריך לעבור דרך קיר או מראה? זה בדיוק מה שקורה כשנכנסים לאלה פטיסרי. הדלת שתעברו בה פשוטה, בלי שום סממנים שירמזו לכם על החוויה שתעברו בצד השני. רק כשתחצו את הקו תבינו: אלה פטיסרי זה עולם אחר לגמרי.
לא רק בגלל שהם הצליחו להפוך לפנינה מתוקה ויפה בתוך תחנת דלק על כביש ראשי, אלא גם (ואולי בעיקר) בגלל חוויית האירוח והשירות שהם יודעים לתת.
בפטיסרי של אלה אנשים מרגישים בבית. יכולתי לראות את זה על כל מי שישב סביבי. כולם התנהלו כאילו הם בחצר ביתם, מארחים חברים, ולא אורחים בעצמם. מדובר ככל הנראה בלקוחות חוזרים, וכשלקוח חוזר שוב ושוב זו הביקורת הכי טובה שעסק יכול לקבל. וגם אני אחזור לכאן, כי מאז אותו בוקר המקום הקסום של אלה לא יוצא לי מהראש.
כשעברתי את הדלת פנימה, הוקסמתי מהיופי ולקחתי לעצמי דקות ארוכות להסתובב ולהבין מה קורה פה: רקפות בכל פינה, ומגשים של עוגות ועוגיות טריות, ורהיטי וינטג' יפהפיים, וגפנים משתרגות פנימה, וריבות למכירה באריזות מתוקות. ריחות סוכר וחמאה נישאים באוויר, ונדמה שזה המקום המושלם להעביר בו את החורף (ואת הקיץ, ואת החיים).
בפנים, אלה חייכה אליי ואמרה לי "מה למזוג לך לשתות?". לאורך המקום עמד שולחן בופה צבעוני ומגרה ולצידו עגלת מים – מים עם סלרי, מים עם פירות יער, מים עם פירות הדר ועוד. לקחתי צלחת והתחלתי לאסוף: סלט חיטה עם עלים וגזר קצוץ, מג'דרה עדשים עם המון נענע, סלט ירקות קלאסי (ישראלי או ערבי או ווטאבר), סלט קינואה ורימונים חמצמץ, פלפלים קלויים עם טימין טרי, חציל קלוי בתנור אבן עם טחינה גולמית ויוגורט כבשים, קולורבי צלוי (שאחרי צלייתו קיבל איכויות וטעמים של כרובית), קוביית פטה עם רימונים ושמן זית מעולה. ואז הלחמים: פוקאצ'ה גרעינים ומלח גס, לחם כוסמין אורגני מלא עם חמוציות ואגוזים, לחמניות בריוש ולחם שאור רך ברמות של ענן.
היו גם סוגי חביתות, למשל אחת מעולה עם בצל ומנגולד מוקפץ, וכמובן ממרחים: חמאה, זיתים, ריבות, פסטו. בקיצור, מלא וגדוש בכל טוב.
בלי לרדת לרזולוציה של כל סלט וסלט, מדובר בארוחת הבוקר היותר מוצלחת, טעימה ונעימה שהייתה לי מאז שאני כותבת את המדור הזה. פשוט ארוחת בוקר מפנקת. שפע אדיר שלא מוריד בטיפה מהאיכות ומטריות חומרי הגלם. הכול עשוי, מטופל ומתובל בצורה מדויקת. ונוסף על כך, המנות ערוכות ומוגשות כל כך יפה, בכלים מיוחדים, שאם תרצו תוכלו גם לרכוש חלק מהם.
הבופה מתחלף ומתחדש כל כמה דקות לאורך כל הבוקר. לדוגמה, כשאספתי אל הצלחת את כל המטעמים, חיכתה לי בקצה עוגת תפוחים וברנדי גבוהה, רכה ויפה, שחשבתי עליה כל הארוחה. ואז כשקמתי לקחת את הקפה שלי ולפרוס לי מהעוגה המגרה, היא כבר לא הייתה שם ובמקומה עמדה עוגת תפוזים ריחנית (שעשתה לי את זה באותה מידה).
ביליתי שם שעתיים וחצי באותו בוקר, וכשקמנו ללכת, אלה אמרה "חכו עוד חצי שעה, תיכף יצאו המנות של ארוחת הצהריים. יש היום מרק מעולה וגם שני סוגים של פסטות שאנחנו מכינים פה במקום". לא נשארנו, כי היינו מפוצצות, אבל כל כך התרגשתי מהמחווה. הרגשתי כאילו אמא שלי אומרת לי "חכו עוד קצת, תכף הקוסקוס מוכן".
אז אמנם פספסנו את ארוחת הצהריים, אבל בדיוק יצא מגש מהמם של העוגיות האהובות עליי – עוגיות חמאה וריבה. הן היו כל כך רכות ונימוחות, עם ריבה ביתית ומעט אגוזי מלך קצוצים. רציתי לקחת את כל המגש איתי הביתה, אבל בסוף התפשרתי על קופסה, ומבחינתי העולם היה יכול לעצור באותו הרגע.
