הדקות האחרונות של סרט הן כנראה החשובות ביותר מבחינת מסחרית. לא משנה כמה מדשדשת העלילה, אם היא מצליחה לסיים בבום ולגרום לאולם שלם לקום ממקומו משולהב כשהאורות נדלקים, הסרט נמצא במקום טוב. זה בדיוק מה שקורה ב"רפסודיה בוהמית", המגולל את סיפורה של להקת "קווין" בדגש על סיפורו של הסולן הפנומן שלה פרדי מרקיורי. רבע השעה האחרונה של הסרט, המשחזרת כמעט אחד לאחד את ההופעה האיקונית במופע ה"לייב אייד" באיצטדיון וומבלי ב־ 1985, היא לא פחות ממחשמלת ושווה לבדה את מחיר הכרטיס – אלא שבכך היא רק מדגישה את כל מה שחסר ביתר הזמן.
הרי בשביל המוזיקה לבדה אין צורך בהפקה הוליוודית. מספיק לפתוח את יוטיוב על פלייסליט של קליפי הלהקה, לחבר מערכת סאונד טובה ולקבל את הדבר האמיתי. מה שביוגרפיה יכולה וצריכה לתת זה בדיוק את כל מה שקרה מאחורי הקלעים, בין השירים. את האירועים שהזינו את הכישרון, הטריגרים שהבעירו את האש, האנקדוטות הקטנות המרכיבות את היום יום של להקת רוק, וכמובן את גולת הכותרת: פיצוח דמותו של מרקיורי – גאון, כריזמנטי ואקצנטרי, שחי במציאות חברתית שלא אפשרה לו לבטא באמת את תשוקותיו, שאהבה אותו לפי אמות המידה שלה וגרמה לו להמון סבל, ניכור ובדידות בתוך כל הזוהר. אז מה מכל זה יש ברפסודיה? קצת מכל דבר. אלא שהכל נקי מדי, רדוד מדי ומחפש לספק 'גוד טיים' על חשבון אמת וכאב. כך, הפרק המוקדש להקלטת האלבום הייחודי "לילה באופרה", בדגש על "רפסודיה בוהמית" האלמותי, מקסים ומבדר, אבל זה המקום לספר לנו גם איך היה ולא רק מה היה. או המשבר בלהקה בעקבות נטישתו של מרקיורי, שלא רק שלא התרחש כך באמת, אלא גם מוצג כלא יותר מריב חביב בין דודות. יוצרי הסרט המקוריים דווקא רצו משהו אותנטי וייצרי, אלא שחברי קווין הנותרים התנו את מתן הזכויות בכך שהוא יגולל סיפור מרוכך שלא יפגע חלילה בזכרו של מרקיורי. הם רצו סרט שירגיש כמו תקליט של אוסף להיטים בזמן שהמעריצים רצו לקבל גם את ה"B־Side".
אז בעיקר בזכות המוזיקה, התוצאה היא סרט שמצליח, למרות מגרעותיו, לחיות מלהיט ללהיט. רמי מאלק, שנבחר לגלם את מרקיורי, מפליא לא רק בחיקוי ראוי של המקור אלא גם מביא מספיק מהכריזמה הנדרשת והוא נושא, לצד השירים, את הסרט על כתפיו. גם המשחק שלו מגיע לשיאו באותו סיקוונס כביר במופע הלייב אייד. זהו המקום בו הסרט מממש את כל כוונותיו, כשהוא מצליח לקרב אותנו בצורה כה מוחלטת אל הגיבור שעל הבמה, עד שהצופים חווים יחד איתו משהו מההתעלות המשכרת הזו, כשהמון אדם סוגד לו כאל ממש. חבל שהסרט עוצר כאן ללא שום התמודדות עם הדעיכה, מעדיף שמרקיורי יישאר כוכב ולא כאחד האדם.
"רפסודיה בוהמית", ארה"ב 2018
במאי: בריאן סינגר 135 ד'
3.5 כוכבים
