"תמיד נסמכתי על טוב ליבם של זרים". השורה המפורסמת ממחזהו של טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה", הדהדה בראשי במהלך הצפייה בהצגה היפה "האחרים" בתיאטרון הקמארי, שכן היא מלאה בטוב לב, ומציבה את הזרות והנידחות החברתית במרכזה.
העלילה מתרחשת בתקופת טרום הכרזת המדינה, בפנסיון של אידה. אידה נראית קשוחה, אך חורקת שיניים ומעלימה עין מהחובות של הדיירים שלה, שתמיד מתקשים לפרוע את התשלומים על החדרים.
אל הפנסיון מתקבצת חבורת אנשים שלא מתאימה לתבנית שממנה אמור להיווצר הישראלי החדש – מר מאייר, ניצול שואה שנזנח על ידי קרובי משפחתו, תיאה הפרוצה, ועמירם, שעזב את הקיבוץ כי הוא מתעניין בג'אז יותר מאשר בחקלאות.
אל החבורה הזו מצטרפת דסי, שחזרה ארצה מאנגליה עבור חתונת אחותה. הסיבה לכך שהיא מתגוררת באנגליה היא נישואיה עם קצין אנגלי, בתקופה שבה נישואין או אפילו קשר עם אנגלי הסתיימו לא פעם ברצח על ידי פעילי המחתרות, ולא רק בסטטוס נבזי בפייסבוק. לאט־לאט אנחנו לומדים כי מצבה של דסי מורכב יותר ממה שנדמה בתחילת המחזה. היא צריכה להתמודד עם מאבק במספר חזיתות מול העולם, וגם מול עצמה.
הגילוי הזה מתרחש בתמונה ארכנית של עימות בין דסי לאביה – שעשה את הונו בתעשייה צבאית בזמן מלחמת העולם השנייה – המדגישה דווקא שמרנות בימתית ומסבירנות־יתר, אך עם התקדמות המחזה, עיצוב הדמויות הנהדר וכישרון הסיפור של הלל מיטלפונקט (במאי המחזה וכותבו) מביסים את המגרעות הללו. הם גם מצליחים להאפיל על הסימטריה הסיפורית, שיוצרת השוואה מעניינת בין אידה לבין דסי, אך פוגמת מעט באמינות.
מלבד הסיפור המרתק, עיקר כוחה של ההצגה טמון בחיבה של המחזאי אל דמויותיו, בחיבה שהן מרעיפות זו על זו ובמשחק המצוין של כל השחקנים. נטע גרטי כדסי מצליחה להעביר היטב את הנואשות השבריריות וגם את המניפולטיביות של האישה הצעירה והבודדה, ומעוררת בצופה קשת מתחלפת של תחושות כלפיה (ומהדהדת בכך את בלאנש דבואה, גיבורת "חשמלית ושמה תשוקה"). ג'וי ריגר משחקת את אחותה האוהבת ודודו ניב את אביה המתנכר. אבישי מרידור הוא עמירם סימפטי ביותר, התורם להצגה גם את כישרון הנגינה שלו. כנרת לימוני היא תיאה מרגשת ומצחיקה, ועירית קפלן כאידה גונבת את ההצגה בתור בעלת הפנסיון שמנהלת אותו ואת חיי דייריה בנחישות וברגישות. אין מספיק הצגות שמציבות דמויות נשיות מוצלחות בחזיתן, וקפלן, לימוני וגרטי מוכיחות שאין שום סיבה שלא יהיו הרבה יותר.
את הקאסט סוגר יצחק חזקיה בתפקיד מר מאייר, מוותיקי וחשובי שחקני הקאמרי, שלקח על עצמו תפקיד קטן, וכמעט חסר דיאלוג, ומוכיח כמה הרבה אפשר לעשות עם מעט מאוד מילים, בתפקיד שהוא מתנה לשחקן ולקהל.
האחרים הקאמרי
