יש מצב טוב ש"זכאים" היא המסעדה הכי מכוערת שהייתי בה אי פעם: דמיינו סניף בני עקיבא ישן ומאולתר, משובץ רהיטים מאולמות אירועים של שנות התשעים המוקדמות. המפות היו למעשה שעווניות בצבע כסף מט וזוהר, מעוטרות פרחים ונוצצות. הקירות צהבהבים, עטויי צילומים משונים וחפצים ישנים.
אבל אם צלחתם את כל זה (אני כמעט לא) – תוכלו ליהנות ממסעדה טבעונית שעושה אוכל טעים. דגש על טעים, כי יפה הוא לא. נראה שבזכאים כדאי לעצום עיניים ולפתוח את הפה.
הגענו בשעת צהריים, ולכן החלטנו ללכת על העסקית שלהם, שבה מקבלים הרבה פתיחים שהם בוחרים ומנה אחת שאני בוחרת. ואני מתקשה לבחור – לא כי אין מבחר, אלא כי אני חוששת. מילים כמו "ריקוטה טבעונית" גורמים לי לזוז באי נוחות על הכיסא. אין לי בעיה עם מחית קשיו, זה אפילו די טעים. יש לי בעיה כשקוראים לזה "גבינה".
לאחר הפצרות מצד אבישג הצלמת, אני אוזרת אומץ ובוחרת ניוקי עם "שמנת" ופסטו בזיליקום. המלצר אומר שאין, ואני נושמת לרווחה והולכת על מסבחה טורקית והמבורגר (אם אין גבינה, לפחות שיהיה בשר).
תוך דקות השולחן מתחיל לקבל צורה: שקית צ'יפס, צלוחית פלאפל, חומוס, צלחת חריפים, סלט ירקות ואפילו גבינת פילדלפיה (לא פחות ולא יותר). הצ'יפס והפלאפל יוצאים מן הכלל, ללא רבב. צ'יפסים שמנמנים ורכים, בחתיכות לא אחידות, פריכות מבחוץ, שחומות ומגרות. ברור שהעבירו את תפוח האדמה כמה שלבים מקדימים לטיגון הפראי בשמן עמוק, וכמה שזה עשה לו טוב. כמה שהמסעדה הזאת מכוערת ככה הצ'יפס הזה מופלא. הפלאפל הוא אחד הטובים שאכלתי. מפוצץ ב"ירוקים" ומטוגן לעילא.
החומוס סתמי, לא טעם לא ריח. אכזבה גדולה, בעיקר כי מדובר במסעדה טבעונית, הרי החומוס הוא של הטבעונים "מבית".
צלחת החריפים עומדת ברף של הצ'יפס: קונפי עגבניות ופלפלים, חריף ירוק של פלפל טרי ושום, ואריסה מפלפלים יבשים. שלושתם עשויים היטב. גבינת הפילדלפיה לעומתה הייתה שוב נפילה – התברר שהיא עשויה מסויה, ואין מה לעשות, גבינה זה לא, בטח לא פילדלפיה. היה לה טעם של כלום, ממש כלום. רק מרקם שומני שנשאר על הלשון. מעליה היה מין מטבל מעולה ממש של בזיליקום ושום והמון אגוזים עם טעם עז וטוב.
עוד אכזבה הייתה סלט הירקות. כנראה גם הוא הגיע עם הכיסאות מהאולם שנסגר – עגבנייה, מלפפון, חסה ובצל לבן. פשוט וטעים, אבל ממסעדה טבעונית, שירקות אמורים להיות אבני הבניין שלה, הייתי מצפה לסלט קצת יותר עשיר ומעניין.
המנות העיקריות היו מפתיעות ביותר. מה אפשר לצפות מהמבורגר טבעוני? מתברר שהרבה. מדובר בקציצות של חברת Beyond Meat. מבחינת המראה, סוף־סוף המנה נראתה כמו שצריך – קציצה מבשר של ממש. ברגע שנתנו בה ביס, הקציצה הצלויה והשומנית נטפה מיצים ודיממה לה כמו בשר. כשעצמנו עיניים, ממש היה אפשר לחשוב שזה בשר אמיתי. אין לי מושג איך מחלבון אפונה וסלק הם הצליחו לעשות את זה, אבל זה טעים ומספק חוויית זלילה ממש כמו הדבר האמיתי.
המסבחה גם הייתה מעולה – תבשיל חצילים ובצל מתובל על קרם פול עדין ומתחת לכל זה הונחה פרוסת חלה שמנמנה, צלויה בשמן זית ועשבי תיבול. מנה מהנה וכיפית.
לקינוח הזמנו טראפלס, וכמו הצ'יפס והפלאפל הוא היה הטראפלס הטבעוני הכי טוב שאכלתי, ואיכשהו הם הצליחו לעשות זאת בלי קוקוס. תפסתי את אחד המלצרים וביררתי את פשר העניין. מתברר שהסוד שלהם הוא שקדים ותמרים. אני עדיין מנסה לשחזר אותו.
