באופן מאוד לא מפתיע, הסיפור של מירי פטל מתחיל בבית שבו שומעים כל הזמן מוזיקה. היא מספרת שאפילו את המחשבות שלה היא מנהלת בשירים.הבית שבו גדלה אינו בית דתי, והיא החלה לשמור שבת בכיתה י'. היא מתארת את ההתקרבות לדת כמו שהיא מתארת את המהפכה הגדולה שחוללה אחר כך בציבור הדתי – "זה פשוט לאט־לאט קרה". פטל התחילה ללמוד תנועה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ובמקביל החלה לתקלטה להנאתה. לפני עשור קנתה ציוד למדה כמו שצריך והקימה עסק, אז הגיעו לפתחה נשים רבות שביקשו ללמוד ממנה את המקצוע. בהתחלה סירבה, אבל כשהגל המשיך לשטוף אותה היא הבינה שהיא צריכה לעבור דרכו ופתחה קורס תקלוט שהתמלא ברגע פעם אחר פעם.
בה בעת פטל פרצה דרך גם בתחום המסיבות לנשים. בעבר היו נשים צריכות לבחור בין הרקדה חסידית לבין מסיבה מעורבת, ואילו היום הן מגלות בזכותה ובזכות דומותיה את הגוון שבין לבין. פריצת הדרך המקצועית הביאה איתה גם בשורות טובות בתחום האישי והיא נישאה והייתה לאמא.במתח שבין המקצועי לאישי, היא הכריעה לנהל את חייה לאור האמהות, ורק אחר כך לפי אורות המסיבה המרצדים.
