ארצי־סרור לא תמיד ידעה שתעבוד בתקשורת, אך הסימנים היו שם מההתחלה. עוד בילדותה בנתניה נהגה לעבור על כל עיתוני השבת ולשכלל את יכולות הכתיבה שלה. לאחר התיכון התקבלה לשירות צבאי כמפיקה בגלי צה"ל, ומשם נסללה הדרך לעולם התקשורת. למרות היותה שונה בנוף התקשורתי-חילוני היא נטמעה בקלות בין שאר הכתבים ובמשך הזמן הם הפכו לשותפיה להמשך הדרך. אחרי השירות לוהקה לשורות "ידיעות אחרונות" והחלה לעבוד כעורכת. במקביל נהגה לפרסם טורי דעה באתר ynet. בשנת 2014, בהיותה בת 26 בלבד, מונתה לרכזת הכתבים במערכת. בהמשך החליטה לעבור לתחום הכתיבה והפכה לכתבת מגזין בולטת בעיתון, ואף קיבלה טור מיוחד במוסף לשבת.
נוסף על עבודתה העיתונאית, ארצי־סרור מטביעה את חותמה גם בעולם החינוך, היזמות והתרבות. היא למדה בתכנית המצטיינים "אופקים" של אוניברסיטת תל אביב, וסיימה עם תואר ראשון בספרות ופילוסופיה יהודית, יחד עם תעודת הוראה במחשבת ישראל, מקצוע שאותו לימדה בבתי ספר. היא גם הייתה חברה בפרויקט 929 המנגיש את לימודי התנ"ך לציבור הישראלי.
ארצי־סרור ידועה כמי שניפצה לא מעט תקרות זכוכית, ומחזיקה באג'נדה דתית-פמיניסטית חדשנית. היא מופיעה באופן יומיומי בתקשורת המיינסטרים הישראלית, וגאה לייצג את המגזר הדתי הלאומי מול צופים ומאזינים רבים. היא גם זוכת פרס המכון הישראלי לעיתונות למצוינות עיתונאית לשנת 2024.בשנת 2018 הוציאה את הספר "הדתיות החדשות: הפמיניזם הדתי פוגש את הרשתות החברתיות", העוסק בסיפור המהפכה של נשות המגזר הדתי המזוהות כפמיניסטיות, והתופעה שהתחילה כתופעה מושמצת ברשתות החברתיות והפכה לשחקנית מרכזית בעיצוב הציונות הדתית. בספר התמקדה ארצי־סרור במאבקן של הנשים, ובהצלחתן להשפיע על תחומים כמו עולם ההלכה, התורה והזירה הציבורית. ספרה עורר הד נרחב במגזר הדתי ומחוצה לו וזכה לשבחים.
ארצי־סרור היא אחת מהנשים הבודדות בעולם התקשורת שעוסקות בתחומים פוליטיים ומדיניים. לתפיסתה, נשים בעולם התקשורת נוטות לכתוב יותר על נושאים קלילים ורכים, ולדעתה הגיע הזמן לשנות זאת. מאז פרוץ המלחמה כתבה יחד עם עמיחי דנינו את הספר "שבט אחים" העוסק באסון מלכודת השבטיות של החברה הישראלית. בזמן שעבדה על הספר, בעלה הוקפץ לשירות המילואים והיא ניסתה לתמרן בין העבודה לספר לטיפול בבנם התינוק שאך נולד. "בעבודה על הספר כל הזמן שאלו אותי איך הצלחתי לעבוד בזמן חופשת לילה עם תינוק קטן, כשמסביב מלחמה. השילוב בין ההנקות, הטיטולים והדאגה לבין העיסוק בנתונים ומסמכי מדיניות, הוא בדיוק המתח שאני הכי אוהבת להיות בו".
